נקודת התחלה: La Fouly
נקודת סיום: Champex
מרחק: 15 ק"מ (420 מ' עליה, 565 מ' ירידה)
בשונה מארוחת הערב המאכזבת, ארוחת הבוקר באדלווייס מצויינת, עשירה ומשביעה. אנחנו קמים בנחת ומתנהלים לאט. יוצאים שוב בחברת מורן רק לקראת 9:00, לאחר שנפרדנו מנאור ורועי שחוזרים היום לשאמוני. כל הכבוד לבן המצווה על הדרך שעשה!! כל פעם מחדש מרגש ומפתיע לגלות איך גורלות נקשרים ונפרמים באחת. הרי רק לפני מספר ימים נפגשנו לראשונה והתחברנו תוך זמן קצר סביב משהו משותף שהוא גדול מאיתנו. מוזר, אבל הפרידות הללו מעציבות אותי. וכך, בהרגשה כללית לא משהו שמתערבבת לי עם השפעת שאני סוחבת – אנחנו מתחילים להתנהל מלה-פולי לכיוון Champex.
בתים קטנים וחלקות חקלאיות
הדרך עולה ויורדת במתינות לאורך Val Ferret השוויצרי. למטה הנהר, למעלה ההרים ובתווך בתים קטנים וחלקות חקלאיות. הנוף כאן הרבה פחות דרמטי מהנוף בו הורגלנו בימים הקודמים של הטרק. הירוק עוטף אותנו, אור וצל משחקים ביער, ומפלים זורמים מראשי ההרים אל העמק.
כפרים קטנים ומקסימים
לקראת צהריים אנחנו חלפים בתוך כמה כפרים קטנים ומקסימים. אדניות גרניום מקשטות חלונות עץ יפים, גינות ירק קטנות ומטופחות, בתי עץ ישנים לצד בתים חדשים יותר – והמקום כולו משרה אווירה נעימה וכפרית. הצבעים שובים את העין ואת הלב.
אוסף חלונות כפריים
נפש חיה כמעט ולא נראית ברחובות, אך ילדי הכפר נרגשים מהמטיילים החוצים את הרחוב והם מסמנים לנו בגיר חיצים על הכביש המורים את כיוון הדרך. הם יושבים ממתינים על הספסל וכל מטייל שעובר - פוצחים בצהלות ובקריאות כיוון.
הכל כל כך מתוק כאן
אנחנו מתעכבים בכפרים הקטנים האלה, מצלמים, מתרשמים ומאד נהנים. הכל כל כך מתוק כאן. האיזור החקלאי מקסים ומלא אווירה. מראה חלקות העשב הקצור ולידן החלקות הפורחות פשוט ופסטורלי.
הדרך עוברת בין חלקות חקלאיות
יחד עם זאת, פעם ראשונה בטרק שאני מרגישה את כובד המשא על הגב. אני חלשה ולא מצליחה להתגבר על הקושי הפיזי ועל הקושי המנטאלי שמתלווה אליו. יתכן וזה קשור לכך שהשפעת עוד לא עזבה אותי לגמרי, אולי זה בכלל בגלל הציפיות ליום פשוט וקליל שלמעשה הוא לא ממש כזה, ואולי זו עייפות מצטברת של מעל 6 ימי הליכה רצופים ולא קלים כלל... בכל מקרה, השורה התחתונה היא שהיום הזה קשה לי מאד. קושי שמתעצם כאשר אנחנו נפרדים מהכפר האחרון ומתחילים לטפס בעליה תלולה אל אגם Champex.
עצירה למנוחה
בעליה, שקשות בהרבה ממנה כבר עברתי בימים האחרונים, אני ממש שובקת. הגוף מסרב לטפס והראש מקלל את הרגע שבו החלטתי לצאת לטרק הזה. קשה לי, חם לי, השפתיים שלי יבשות וסדוקות, אני חלשה מהשפעת ומתנשפת מאד. למזלי העליה באמת אינה ארוכה מאד, ולאחר מאמץ לא קטן, סוף סוף נראים בתי העיירה, ולאחריהם נגלה האגם.
Lac de Champex
אנחנו מוצאים את האכסניה שלנו להיום, Pension en Plein Air, בה קיבלנו חדר מתוק וקטן בקומה השלישית. מקלחת בתוספת אקמול מאוששים אותי, ואנחנו יוצאים החוצה לשיטוט קצר לנשום קצת אוויר.
Lac de Champex
יושבים על ספסל על שפת האגם, קוראים, כותבים ביומן, מצלמים, נחים ונהנים מהשקט. אחר כך יוצאים לטיול קטן המקיף את האגם סביב. הכל כל כך יפה ורגוע. ברווזים שטים להם במים, ילדים משחקים, זוג חותר בסירה, רצים מקיפים את הטיילת. הכל נעים. מריה הקנדית הבלתי נלאית עוברת אותנו בריצה. למה לרוץ אם אפשר ללכת?
סירה על האגם
חוזרים לפנסיון לקראת ארוחת הערב. גם כאן חדר האוכל מאד רועש. דווקא היום אני כל כך צריכה את השקט שלי אחרי יום טיול מפרך ולא מצליחה לקבל אותו. בנוסף, אנחנו נזכרים מאוחר מדי כי לא הזמנו ארוחה צמחונית וזה אומר שלא יהיה לנו יותר מדי מה לאכול הערב. בהחלט - זה לא היום שלי...
פריחה על שפת אגם שמפה
מנסים לדבר עם צוות הפנסיון, אך אף אחד לא דובר אנגלית. מריה מפעילה את צמד חברותיה הקנדיות ובתיווכן אנחנו מקבלים מנת אורז חסר טעם. הקינוח להיום הוא אננס מקופסא... מאד מאכזב ולא משביע ובטח שלא שווה את הכסף ששילמנו במקום הלינה היקר ביותר שהיה לנו בטרק.
אנחנו יוצאים ותרים אחר מקום שבו נוכל לאכול משהו. מתנחמים בקפה חזק וטוב עם טארט תותים בבית הקפה המקומי ליד האגם. גם החדר שקיבלנו מפצה מעט על היום הקשה. מחר בטח ארגיש טוב יותר והכל יראה אחרת.
החדר מפצה על האכזבות של היום
Road To Nowhere - Talking Heads