'אני לגמרי לא סגורה על הטיול הזה הפעם', זרקתי משפט לחלל האוויר ימים ספורים לפני הנסיעה. מכיוון שאני אמונה על התכנון הרגשתי אחריות, אבל מסתבר שכולם ממשיכים בעיסוקיהם ולא מפנים אפילו מבט. טוב, אני חושבת לעצמי, מה כבר יכול להיות? ניסע, נראה, מקסימום -5 ימים אנחנו חזרה בבית...
יום 1 – מסע קטן מפה לשם
וככה, התגלגלנו כל המשפחה לבולגריה. הכל זורם בקלות ובמהירות. בשדה אנחנו פוגשים מיד את הנציג החייכן של Sikon Group שמחכה לנו עם שלט ומצייד אותנו במכונית חדשה וענקית. אנחנו מפליגים אל עבר מקום הלינה הראשון שלנו – וליקו טרנובו.
הדרך ארוכה. עוברת בין גבעות מיוערות הממתינות לאביב שבפתח, ובנופים כפריים-חקלאיים ירוקים המשובצים בשדות חרדל הנפרשים מאופק עד אופק. כאן אנדרטה, שם עגלה עם סוסה, וכפרים חצי נטושים בהם מקיימים אנשים לא צעירים את שגרת יומם.
אל וליקו טרנובו אנחנו מגיעים אחר הצהריים. מונחים בקלות באמצעות תכנת HereWeGo (להלן HWG) עד למקום הלינה Trendy Inn, בו נשהה בשלושת הלילות הקרובים. מדובר בגסט-האוס משפחתי צנוע ונחמד אותו מנהלת ביד רמה מילנה, שמפנקת בכל טוב ודואגת למלא כל משאלה, קטנה כגדולה.
התארגנות קצרה בדירת המשפחה ויוצאים לשוטט ברחוב הראשי. בכל מקום ניתן להבחין בצמידי המרטניצי השזורים אדום-לבן ותלויים על העצים – אות וסימן לכך שהסנוניות הראשונות הגיעו והאביב כבר כאן. מתיישבים במסעדה נעימה ומזמינים לנו מכל טוב, וכבר בשלב זה אנחנו מבינים עד כמה המחירים נמוכים ביחס למוכר לנו מהבית.
יום 2 – מפלים, בריכות טורקיז ומצודה מהאגדות
אני מתעוררת לפני כולם ויוצאת לצפות בנוף המרהיב של העיר וסביבתה הנשקף מהמרפסת. הערפל מוסיף רובד נוסף ויפה ורק הקור העז משגר אותי בחזרה פנימה אל החמימות שבחדר. קצת אחר כך מביאה מילנה לחדרנו ארוחת בוקר מופלאה וטעימה, שבימים הבאים תתגוון ותשתנה בהתאם למצאי המקומי באותו היום.
התארגנות קצרה ואנחנו בדרך. הכבישים חולפים שוב בדרכים כפריות ובנופים ירוקים יפהפיים. הם ממש שובים את ליבי. כמעט ואין תנועה, אך ברור מי כאן הבוס, ואנחנו עוצרים ומניחים לאחד העדרים לחצות בבטחה את הדרך.
היום לא צפויות לנו נסיעות ארוכות ודי מהר אנחנו מגיעים אל השביל האקולוגי Emen, אשר החי והצומח בסביבתו מוגנים. תחילתו בטיפוס קל במדרגות אל מערה גדולה שבה שוכן לבטח... מטאטא... כנראה נשכח על ידי אחת המכשפות שחלפה במקום.
ממרגלות המערה מתחיל השביל האקולוגי. הדרך ברורה ומובילה אותנו על קצה המצוק לאורך הנהר המוקף צוקים נישאים. לעיתים היא חולפת ביער ירוק ומקסים ולעיתים חשופה וסלעית. אנחנו צופים מהגובה בנהר ובגשרוני העץ שעבר זמנם התלויים מעליו. איך הגיעו להקים אותם בגובה הזה? ומיהם אלו שהעזו לצעוד עליהם? כעת הם מטים לנפול ובכל מקרה לא נתגרה במזלנו הטוב שהביאנו עד כאן.
הליכה של כשעה בגבהים מביאה אותנו אל ירידה חדה מטה. הדעות חלוקות לגבי ההמשך – הסקרנים שמתעקשים להמשיך, ואלו שפחות מתלהבים מהרעיון כאשר הם חושבים על העליה הצפויה בדרך חזרה. שכנועים לכאן ולכאן ולבסוף כולנו יורדים. מתוך החורש נשקף אגם יבש עם עצים מתים – מראה לא מלבב במיוחד, אך הליכה קצרה הלאה מביאה אותנו אל פינת חמד אמיתית - מפל ובריכה מקסימים ומוצלים. בקיץ בטוח שהיינו קופצים פנימה. בהחלט שווה את המאמץ!
בדרך חזרה השביל נראה פתאום קצר, וכבר אנחנו בדרך ליעד הבא שלנו – מפלי Hotnitsa. גם כאן מדובר בסוג של שביל אקולוגי, הפעם רובו עובר על סולמות וגשרונים מעל בריכות טורקיז ומפלים נפלאים.
שביל קצר ויפהפה שקוצר קריאות התפעלות וגם קצת קריאות פחד. בשלב מסויים אנחנו מתפצלים – הבנים ממשיכים הלאה והבנות חוזרות על עקבותיהן – נפגשים כולם לגלידה ליד הבריכה התחתונה שבסמוך לחניה.
הטבע ממלא אותנו בכל כך הרבה אנרגיות, אבל אנחנו זקוקים להתרעננות. חזרה לוליקו למנוחה קלה ואחר הצהריים אנחנו יוצאים לתור את מצודת Tsarevets החולשת על העיר.
רבע שעה הליכה מהמלון ואנחנו בלב ליבה של העיר העתיקה המוקפת חומות - מכאן ניהלו בעבר הצארים את ענייני הממלכה. הגשר העתיק המוביל אל העיר, העליה אל הכנסיה המרשימה והקודרת, שרידי ארמון המלך והתצפית המרהיבה על העיר כולה בשקיעה, מספקים סיום הולם ליום המלא והיפה הזה.
יום 3 – כנסיות חצובות בסלע ונגיעה בדנובה
היום הזה לא סגור מבחינת התכנית, אבל אנחנו זורמים ויוצאים אל הכנסיות החצובות בסלע שליד Ivanovo. השדות המתקמרים על הגבעות משנים את צבעייהם בהתאם לפרי האדמה הגדל בהם, הרועים עם עדרי הצאן והבקר, חסידות המקננות על עמודי חשמל, הכפרים הקטנים והפשוטים שבמרכזם מכולת, כנסיה, כלב עזוב ושיכור מקומי - מראות מקומיים מאד.
גברת HWG מובילה אותנו בבטחה אל כנסיית הבתולה הקדושה, ה"תלויה" על אחד הסלעים שבלב שמורת הטבע Rusensky Lom. באיזור כ- 40 כנסיות ומנזרים שכאלה, חצובים בסלע. מדרגות תלולות מובילות אליה, אבל אנחנו בוחרים להגיע בשביל היקפי קצר ויפהפה הצופה על הפארק כולו.
קירות הכנסיה צויירו בטכניקה מיוחדת שהשתמרה מאות בשנים ובזכותם היא מוכרזת כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו. בפנים הכנסיה אנחנו מקבלים הסבר פרטי על כל ציור וציור. אסור לצלם! אז לא צילמתי.
ירידה במדרגות התלולות מובילה אותנו חזרה, ואנחנו יוצאים כעת אל מנזר Basarbovo. כאן כבר יש מתחם שלם שכולל כנסיה חצובה בסלע וגם אחת "רגילה", שוק פשפשים קטן ולול תרנגולות... אנחנו עולים ויורדים במדרגות האבן, מציצים אל הכוכים הצנועים, ומתיישבים לנוח בצל הסלע, בפתח אחד החדרים החצובים. נחים מעט לפני ההמשך.
בדיוק כשהילדים מאותתים שמיצו את חווית המנזרים והכנסיות, גם לי נגמר. עם כל הכבוד לאונסק"ו, מודה שקצת התאכזבתי וציפיתי לחוויה יותר עשירה. אם זה במקרה על הדרך שלכם - זה נחמד וזהו. בקושי צהריים, והחלק השני של היום, שמראש לא היה סגור, ניצב מולנו כמו תמרור עם סימן שאלה. כולם כבר רעבים ועצבניים ואנחנו מחליטים פה אחד לנסות להגיע אל הדנובה הנמצאת במרחק לא רב.
מכוונים אל Russe, ואכן – הטיילת של העיר נמצאת ממש על שפת הדנובה. יש שם גם פארק שעשועים נחמד, אבל אנחנו רק עוצרים וצופים על המים הגדולים, ומעכשיו נוכל להגיד "ראינו את הדנובה!". בפעם שעברה שפגשתי בה, היא היתה קפואה ומושלגת.
אחר הצהריים מוקדש לשיטוט בסמטאות היפות של וליקו. ככה, קרוב למלון, לא משהו דרמטי, אבל בדיוק מהדברים שאני כל כך אוהבת. ארוחת ערב מצויינת וזהו, חלף עבר לו עוד יום.
יום 4 – הדרך לסופיה רצופה סוכריות
היום אנחנו נפרדים ממילנה ומוליקו טרנובו. דרך ארוכה ותכנית גדושה לפנינו.
ראשית פנינו מועדות אל מערת Bacho Kiro, אליה מוביל שביל לאורך נחל זורם עם מפלונים קטנים ומקסימים. זוהי מערת נטיפים, בלי יותר מדי נטיפים, אבל יש בה חללים ומעברים והרבה אורות נאון בצבעים פסיכדליים. בפנים קריר ונעים ומתאים לנו כך לפתוח את היום הזה. מעל המערה שביל מעגלי המטפס אל ההר ומוביל לתצפית יפה. מסביב הכל ירוק ופורח.
אנחנו מטיילים ביער הנעים ממש ממש לבדנו. כמה כיף להשתרע על העשב, לקרוץ מול ניצנוצי השמש הנשברת בעלים ולנמנם קצת...
אחרי עליה לא קצרה אנחנו מגיעים לתצפית ומגלים שרוב האנשים פשוט עולים אליה מהכיוון השני ויורדים חזרה. המלצה שלי – אם הגעתם עד שם, אל תוותרו על הסיבוב כולו ועל היער הקסום.
בוחרים לדלג על ביקור במנזר Dryanovo הסמוך (הספיק לנו אתמול), וממשיכים אל היעד הבא – המוזיאון הפתוח Etara. בהכנות לטיול קראתי דעות חלוקות על המקום, ואני מגיעה לשם ברגשות מעורבים, מתנחמת בעובדה שהמקום ממילא על הדרך שלנו ודמי הכניסה מצחיקים, אז שיהיה..
אבל כל החששות מתבדים מיד לנוכח הכפר האתנוגרפי הקטן ו...התיירותי. כן! תיירותי! אבל הוא כל כך מקסים ונעים שזה ממש לא מפריע לנו. הכל ירוק ונחל יפה זורם בינות לבתי עץ קטנים שבהם עוסקים במלאכתם בעלי מלאכה מתחומים שונים. כוח המים הזורמים בנחל מפעיל חלק גדול מן המכונות בכפר – טווית חוטים, נגרות ונולים. תוצרת מקומית שיוצרה כאן נמכרת לכל דורש. אנחנו נהנים לקפץ מעל הנהר, להציץ אל תוך הבתים הקטנים ולצפות באומנים במלאכתם, וכמובן לקנות במאפיה את התוצרת המקומית.
הזמן טס וסופיה עדיין רחוקה. מכאן אנו עולים בכביש המתפתל עד מעבר Shipka, שבו התרחש בשנת 1877 קרב קשה עם הטורקים שבסיומו תם הפרק הקשה והארוך של כיבוש בולגריה על ידי העותמנים. הדרך עוברת ביערות חשופים שטרם הוריקו. מסתבר כי האביב טרם הגיע לגבהים.
בראש מעבר ההרים טיפוס של 894 מדרגות מביא אותנו אל האנדרטה העצומה שהוקמה שם לזכר הקרב. הבנים מדלגים קדימה, הבנות נסחבות מאחור. ולמעלה שלוגיות! כמה שמחה ועליצות יכול קצת שלג לסחוט מילדי הקיץ של ישראל.
מלמעלה נוף מרהיב מאופק עד אופק. הרי הבלקן נפרסים למלוא העין - צידם המזרחי הנמוך יותר חום-צהבהב מנוקד ירוק, וצידם המערבי הגבוה מושלג עדיין. הכל פתוח ונושם ושעת אחר הצהריים עושה חסד נוסף עם ההרים והעמקים הנפרסים בכל הכיוונים. תענוג גדול.
כעת יורדים 894 מדרגות וממשיכים לחתור קדימה אל עבר הבירה. הדרך עוברת באיזור מישורי – מימיננו פסגות הבלקן המושלגות, משמאלנו הרי הרודופי מהם לא נטעם הפעם. יש הרבה מה לעשות כאן בביקור הבא...
לפנות ערב. סופיה מקבלת את פנינו בברכה. HWG מנווט אותנו בצורה מושלמת למלון הקטן והמעט נידח שלנו. יציאה חפוזה אל אחת המסעדות על שדרות ויטושה, ותם לו עוד יום.
יום 5 – סופיה סוף
בתכנית המקורית הקדשתי לסופיה לא מעט זמן-טיול, אך די מהר הבנתי שזה-לא-זה. שלא בא לי סופיה. שהיא עיר די אפרורית, שהישן שלה נראה לי מדכא ולא פוטוגני, שהחדש שלה לא מעורר אצלי שמחה בלב. וכך נשאר לו יום אחד ויחיד בסוף הטיול לקינוח בסופיה (שבדיעבד גם עליו הייתי מוותרת).
יום אחרון שמסתכם בשוטטות אנה ואנה, בלי יותר מדי מטרות מסומנות מראש. ככה, ברחובות. איסטר היום. פרחים לחג נמכרים בכל פינה והכנסיות שוקקות אדם.
בתחילה אנחנו מנסים להגיע אל כמה אתרים שרשמתי לי כאופציות – קתדרלת סנט אלכסנדר נבסקי ושוק הפשפשים שלצידה, פסלה של סופיה והמסגד הגדול באניה באשי.
אבל איכשהו היום הזה התחיל ברגל שמאל ולא מצליח להתרומם. אולי זה סוף הטיול, אולי זה מזג האוויר שפתאום האפיר אחרי 4 ימי שמש זוהרים. אפילו שערי בית הכנסת סגורים.
לאחר סיבוב קניות קצר בשדרות ויטושה אנחנו מנסים להציל את המצב ונוסעים לכיוון הר ויטושה החולש על העיר עם כיפתו המושלגת. הפעם HWG מוביל אותנו בדרכי חתחתים דרך כפרים נידחים יותר ונידחים פחות. אנחנו מנסים מכאן ומנסים משם ולבסוף מגיעים לדד-אנד שסוגר סופית את היום הזה.
מסיימים את הטיול במסעדה הנחמדה מאתמול. כרגיל כאן המנות גדולות והמחירים קטנים. מצב הרוח משתפר ולמרות שאנחנו כבר עם הראש בבית, אין לי ספק שאל בולגריה עוד אשוב.
תודה שהתלוויתם אלי לטיול שלנו בבולגריה היפה. טיול שהיה עבורי חוויה שונה מאד מביקורי הקודמים שם (עליהם אפשר לקרוא כאן וגם כאן), שהיו בסימן צילום. מדובר במדינה עם המון קסם, פשטות ומגוון רחב של נופים מרהיבים.
הכנתי עבורכם מתנה קטנה שתקל עליכם את תכנון הטיול בבולגריה - מסלול טיול להורדה ולהדפסה. מוזמנים להכנס ללינק ולהשתמש בו בתכנון הטיול שלכם!
הורידו מכאן את מסלול הטיול בבולגריה
לסיפורי טיולים משפחתיים שעשינו - הכנסו לכאן.
אם גם אתם, כמוני, התאהבתם בבולגריה הצנועה, מכניסת האורחים והיפה, מוזמנים לקרוא את המלצותיי מביקורי הנוספים בה: יומן מסע - טרק שבעת האגמים בהרי הרילה
יום טיול זוגי בעיר הבירה סופיה
אשמח אם תמשיכו לעקוב אחרי ברחבי הגלובוס. מוזמנים לשמיע את קולכם כאן למטה בתגובות או ליצור קשר. אם עדיין לא נרשמתם לקבלת עדכונים מהבלוג - זה הזמן לעשות זאת! בקוביית ההרשמה. מבטיחה לשלוח כל פוסט חדש המתפרסם :)
