אוקטובר 2015 - המוטיב המרכזי: מכאן אפשר רק לרדת
נקודת ההתחלה היא במקום הכי גבוה בחיפה. גבוה מכל הבחינות - השכלה, הכנסה, וכמובן מבחינה טופוגרפית. מכאן אפשר רק לרדת. היום אנחנו מסתובבים בקרם-דה-לה-קרם של העיר.
כאן אולי המקום להזכיר שכל פרטי השביל, כולל מפה ומסלול מפורט מתובל בהיסטוריה מקומית ומידע רב, אפשר למצוא באתר "שביל חיפה". אני כאן רק בשביל לחוות, להריח, להרגיש, להתבונן ולצלם.
המסלול היום מזגזג במגמת ירידה בין שכונות המגורים הנמצאות משני צידיו של ציר רכס הכרמל. ההליכה נוחה (ירידה, כבר אמרנו?) ואנחנו מתנהלים באיטיות - אבא, אמא וילד – סופגים מיד מנה גדושה מנופיה המערביים של העיר בואכה הים התיכון.
שכונת דניה, או בשמה הרשמי – הוד הכרמל, היא הראשונה אליה ניכנס. זוהי שכונת היוקרה של חיפה והיא מתאפיינת בבתי מידות מפוארים מוקפים בחומות גבוהות ובכלבים נובחים. ברחובות מתגלגלים עלי זהב המזכירים לנו שאוקטובר הטוב כבר ממש כאן, ובאוויר כבר אפשר לחוש את ההקלה שמביא איתו הסתיו.
הטיול הקצר בשכונה מעורר בי תחושות של ניכור. נראה כי כל אחד מסוגר כאן (על מנעול, בריח, אזעקה וכלב) בדלת אמותיו. הארכיטקטורה משתנה בין הבתים הותיקים הגדולים אך הצנועים יחסית, לבתים החדשים שאין גבול למה שאי אפשר לכנות אחרת מלבד – שופוני.
לפני שממשיכים, אנחנו עוצרים בגן משחקים קטן שבו גם אנדרטה הבנויה מחלקי פסי רכבת הבולטים מתוך הדשא. מכשול שהקימו הבריטים נגד התקדמות הגרמנים ב- 1942. הגרמנים לא הגיעו בסופו של דבר לחיפה, אבל פסי הרכבת נותרו במקומם. חוזרים אל ציר הרכס, הולכים עכשיו בכיוון המנוגד לנתיב הצעידה הרגיל שלי בוקר-בוקר. מעניין לראות את הדברים מכיוון זה ובאור יום... עצירה נוספת לתצפית ממצפור זייד, הפעם לכיוון צפון.
למרות שכאמור אני עוברת כאן מדי בוקר, ההליכה המדודה בשביל חיפה מאפשר לנו להציץ למקומות שביום-יום אנחנו מדלגים עליהם מבלי לשים לב. חצרות יפות, פינות נסתרות, נקודות מבט מזווית אחרת. אז אם אתם חיפאים ו"יושבים" על הציר של שביל חיפה, מומלץ לסדר את החצר! אין לדעת מתי יופיעו אורחים שיציצו אליה...
רמת אלמוגי היא שכונה חדשה יחסית עם בתים מחופי אבן, עטורי "קוקיות" ומרפסות עם מעקות זכוכית. השילוב בין המראה היוקרתי לכאורה של הבתים לבין "סוכות הנצח" המרושלות קרוב לבלתי אפשרי. מזל שמחר זה נגמר...
עכשיו אנחנו חוצים שוב את שד' אבא חושי הרחבות, הפעם מתחת לגשר גדול, וצועדים בתוך שכונת רמת גולדה שהוקמה בשנות ה- 90'. בתיה דומים להפליא לאלו של אחותה מן הצד השני של הכביש – חיפויים, קוקיות וכיו"ב. אני לא אוהבת את השכונות החדשות של חיפה. הן נובורישיות וחסרות "אופי" לטעמי. בכל זאת, השביל מוביל אותנו מכאן, אז אנחנו הולכים, וכרגיל מגלים פה ושם גם פינות מעניינות.
הנוף שמציץ אלינו מבין הבתים מהמם. אחר הצהריים המאוחרים כבר וסימני עייפות מתחילים להשמע מכיוון צעיר ההולכים. מכיוון שאנחנו צועדים היום בקרבת הבית, אנחנו מציעים לו "לחתוך הביתה" ולשחרר אותנו מנוכחותו שמתחילה להעיק. הוא מסרב ואנחנו ממשיכים, למרות שברור כבר לאן הרוח נושבת.
השכונה הבאה אליה נגיע היא רמת בגין. למישהו בוועדת השמות כאן יש חיבה מיוחדת כנראה לקידומת "רמת"... ככל שנתקדם מערבה, ילכו השכונות ויעשו ותיקות יותר, אם ניתן לומר זאת כך, וגם השמות שלהן יהיו יותר מקוריים. רמת בגין היא עירוב של חדש וישן-יחסית.
עכשיו אנחנו בשלבי קוטריי מתקדם וגם החושך עומד לרדת. אני כבר לא עוצרת לצלם ושנינו עסוקים בעיקר בשכנועים של הגור הצעיר ש"תכף מגיעים" ו"רק עוד קצת"... מחליטים להתקדם (או יותר נכון לומר - לחזור) הביתה, פעם ראשונה מבלי לסיים את המקטע עד סופו.
אבל בחורה יסודית כמוני לא תתן לאירוע כזה לשבש את התכניות, ובוקר למחרת אני קמה ולאחר צעידת הבוקר השגרתית מוסיפה את הצ'ופצ'יק שנותר לנו מאתמול. החלק האחרון של המקטע העשירי עובר בשכונה הסובבת את גבעת דאונס. הליכה נעימה בשביל הקסום הנמתח ממש מתחת לבית שלנו מרחיבה את הלב. זהו שביל מוצל חצי-טבעי, מחופה בעצים כרמליים למהדרין – עצי מחט, אלונים, חרובים. בוקר. אני צועדת לבד, שקט מסביב, אף כלב לא נובח עלי, אף ילד לא מקטר לידי. נעים.
ההליכה מסתיימת בסמוך למרכז חורב - אחד הצמתים הראשיים והסואנים של חיפה. ורק כדי שלא תחשבו שכל המקטע הזה התנהל ב"מגמת ירידה", אציין כי רגלינו דגמו עשרות מדרגות המחברות בין השכונות בהן עברנו. רק אומרת...
