אפריקה מעולם לא היתה יעד מתוכנן לנסיעה מבחינתי. היא נראתה לי חמה מדי, זרה מדי, צמאה מדי - יבשת קשה. כך קרה שבזכות ספר אחד ישן גיליתי דברים שאולי ידעתי אותם בתוכי כבר מזמן, אך הם העמיקו אל תוך תודעתי ומצאתי עד כמה עשירים, עמוקים ומסעירים הם.
עבודתי בשוק הפשפשים היתה אמנם עמל ששכרו בצידו, אך התמורה המהנה והמתגמלת ביותר חיכתה לי בתום יום העבודה. בשעה שיצאתי לרחוב, שכבר היה סגור על רוב עסקיו, ובפתחי החנויות נערמו ערמות-ערמות - חפצים שנחרץ גורלם שכן לא נותר להם סיכוי להמכר יותר. הייתי עטה עליהן כמוצאת שלל רב, שפעמים רבות היה נוסטלגי ונפלא. תמונות שחור-לבן שנשרו מאלבומים משפחתיים, מפיות רקומות, מסגרות וינטג' מהממות שעיטרו פעם תמונות, ספרים ושאר חפצים שאיש (מלבדי) כבר לא היה צריך.
באותו יום יצאתי אל רוח אחר הצהריים החמה שערבלה שקיות וניירות באוויר - והוא פשוט שכב, כאילו המתין רק לי, בתוך ערימה בלולה שכזו. לא הייתי צריכה לקרוא את הכתוב בכדי לדעת, רק על פי העטיפה הזכורה כל כך, כי מדובר בספר "שורשים" מאת אלקס היילי.
"האם אתם זוכרים?" שאלתי בהתרגשות חברים כשסיפרתי להם על הספר שמצאתי. "קונטה קינטה!" היתה התשובה שקיבלתי מכולם. שתי מילים שנשמעות כמו קוד או סיסמא למערת פלאים.
אלה מבני דורי ודאי זוכרים את סדרת הטלויזיה המצליחה שנכתבה בעקבות הספר ושודרה בסוף שנות השבעים (ב- 2016 צולמה גרסה מחודשת לאותה סדרה היסטורית). הסדרה, ועמה השם קונטה קינטה, נטבעו כל כך בזכרוננו הן בשל העובדה שהיה אז רק ערוץ אחד שכולנו צפינו בו והכרנו כל תו ומילה, שיר וסדרה שנשתקפו ממנו. בנוסף, היתה זו סדרה נחשונית, קשה ומטלטלת, כמו הספר עצמו ממש, אשר מיד הפכה לשיחת היום.
בעקבותיה שאלתי בערך בכיתה ח' את הספר מן הספריה, והזכרון הכמעט יחידי שנשאר לי ממנו הוא מראה העטיפה. עניין זה בהחלט יכול להעיד על התכנים הלא פשוטים בהם עוסק הספר, שלא ממש התאימו כנראה לגילי דאז.
ובחזרה לימינו - אספתי את הספר אל חיקי מתוך הערמה. דפיו ישנים ומוכתמים משימוש ומשנים, ובתוכו "כרטיס קורא" של ספריה אזורית. קראו בו בשנת 1978 מאיר שדה, ולוזון נורית, וגם מרים, שושנה, ורחלי.ז. גם זו כבר ח'תכת היסטוריה. הוא המתין לזמן הנכון, וכשזה הגיע – פתחתי והתחלתי לקרוא בו.
בהקדמה מספר המחבר על מסע החיפושים שלו אחר עברו ושורשיו המוביל אותו אל אפריקה. מסע שהחל מ"קטעי מילים סתומים" והסתיים בגילויים מרעישים ובכתיבה סוחפת שמתברר, בדיעבד, כי רובה הגדול בדיה. יחד עם זאת, ברור כי הספר נשען על יסודות אוטוביוגרפיים ועל לא מעט עובדות היסטוריות.
העלילה מתפרשת על פני כמה דורות ועל כ- 100 שנות שעבוד של משפחה אפרו-אמריקאית אחת. בספר הם מכונים במילה שכיום נחשבת לכל כך מיושנת ולא פוליטיקלי קורקט – "כושים". תחילת הסיפור בכפר ג'ופורה שבגמביה, בו נולד וגדל קונטה קינטה. אנו מתוודעים לאורחות חיי המשפחה והכפר, למסורות השבטיות ולנופי ילדותו.
עם הגיעו לבגרות, נחטף הנער על ידי סוחרי עבדים ומובל באנייה אל חופי אמריקה שם הוא נמכר. מכאן ואילך אנו עוקבים אחר קורותיו כעבד, המתגלה כבעל אופי מיוחד. עקשן, אמיץ לב, בעל אש פנימית ויכולת לא לאבד ערך וכבוד עצמי במקום בו שולט הדיכוי ובעל חכמת חיים מופלאה גם אם אינו יודע קרוא וכתוב. בתוך הסבל מצליח קונטה קינטה להקים משפחה ענפה של בנים ובני בנים – כולם משועבדים לגזע הלבן.
הספר לא עושה הקלות ואינו פוסח על תיאורים מפורטים של הזוועות - המכות, ההשפלות, האונס השיטתי, הפרדת המשפחות, וההתעללות הפיזית והנפשית בבני אנוש. כמעט מכל דף נשמעת זעקת הכאב. תיאורים מקוממים גם מאות שנים לאחר שהתרחשו.
אבל יותר מכל גיליתי עולם תרבותי עשיר ומעורר דמיון של שבטים השייכים למקום שכל כך רחוק ממני. נגע לליבי המוטיב בספר העוסק בהעברה המילולית של סיפורים ומסורות מדור לדור. העברה שתכליתה לא לשכוח את העבר, אך גם להיות מלאי תקווה ואמונה לקראת העתיד. וכך, גם אלו שכבר אינם ילידי היבשת השחורה וגופם אינו זוכר, סופגים אל תוכם את המורשת העשירה של אבותיהם ולמדים מאיפה הם באו ולאן הם הולכים.
למרות השפה המעט ארכאית, אורך הספר (מעל 500 עמודים) והתיאורים הגרפיים לעיתים מדי - ממליצה בחום על חזרה לקריאה בספר הזה ואל השורשים.
בבואי לכתוב על הספר, שוב עמד בפני אתגר החיבור בין הטקסט לצילומים. חיפשתי משהו שיבטא את מוטיב ההעברה הבין דורית של מסורות עתיקות. שיזכיר לי את אפריקה. את מבוקשי מצאתי במסגרת "שומרי הגן", תנועה שחרטה על דגלה חינוך והדרכה של מבוגרים וילדים על בסיס ידע ומיומנויות חיים של תרבויות ציידים לקטים שחיו באיזון ארוך טווח עם סביבתן. אני מודה לחוג השנתי של שומרי הגן בחיפה שהסכימו לארח אותי ולשתף איתי פעולה בצילומים, והיו נחמדים ונפלאים כתמיד.
אשמח לשמוע מכם על ספרים שקראתם והביאו אתכם למקומות שלא חשבתם שתגיעו אליהם לעולם. אם אהבתם את המילים ואת התמונות, המשיכו לעקוב אחרי בבלוג. מוזמנים לשמיע את קולכם בתגובות למטה או ליצור קשר, ולהרשם דרך קוביית ההרשמה לרשימת התפוצה של הבלוג. אשלח אליכם ישירות כל פוסט חדש שאני מפרסמת.
