הליכה בטבע מספקת חוויה עוצמתית ושונה. חוויה שאינה "תיירותית", אלא מתחברת בהכרח למקום שבו דרכו כפות הרגליים. היא דרך נהדרת לחוות מקום לעומק דרך טיול איטי, המוכתב על ידי קצב אישי. המאמץ הפיזי חוקק את החוויה בגוף, עד כדי כך שאני נושאת את אותה חוויה איתי הלאה עוד שנים רבות.
לפיכך, כשנקרתה בפנינו ההזדמנות קפצתי עליה מיד, ובניגוד מוחלט לאופיי המאורגן והמתוכנן – הזמנתי זוג כרטיסי טיסה לסלובקיה (כאן תוכלו למצוא מידע שימושי על תכנון הטיול שלנו בסלובקיה). הפארקים הלאומיים של סלובקיה הם מקום נפלא לטיולים רגליים, וניחנו בכל היתרונות אותם מחפשים טיילים בבואם לבחור מסלול הליכה: הם מרושתים באין ספור מסלולים במגוון רמות קושי – החל ממסלולים קצרים ועממיים של שעות ספורות, וכלה במסלולים ארוכים בני מספר ימים המצריכים ידע, ניסיון ולעיתים גם ציוד מיוחד.
סלובקיה התברכה במגוון נופי רחב על שטח גיאוגרפי קטן יחסית. נמצא בה יערות ירוקים וצפופים, תצפיות נפלאות, נחלים ומפלים שופעי מים, אגמים אלפיניים והרים נישאים. השבילים מסומנים ומשולטים היטב – הן על מפות והן בשטח - וחלקם הגדול חולף בקרבת יישובים ועל כן נגיש מאד וקל לתכנון ולהגעה. וכבונוס, רמת המחירים בסלובקיה עדיין נמוכה משמעותית ממערב אירופה, עניין שרק מוסיף לאטרקטיביות הטיול בה.
אז זהו – יצאנו לדרך, בלי לתכנן יותר מדי, מה שנקרא – זרמנו, ואתם מוזמנים להתלוות אלינו לארבעה מסלולי טבע נהדרים ולא קשים במיוחד:
מסלולים בגן העדן הסלובקי
מפה טופוגרפית מקוונת מעולה, הכוללת את כל מסלולי ההליכה בגן העדן הסלובקי ניתן למצוא כאן.
סוחה בלה (Suchá Belá)
מרחק וזמן: 12 ק"מ, כ- 5 שעות הליכה נינוחה
סוג מסלול: מעגלי
נקודת התחלה (וסיום): Podlesok
סימוני שבילים: ירוק-->צהוב-->אדום-->ירוק-->כחול
כניסה: 1.5 יורו לאדם + 3 יורו לחניה
הסוחה בלה, שזכה אצלנו מייד לכינוי החיבה "שוּרֵה בּיילה", הוא אולי המסלול המפורסם ביותר בגן העדן הסלובקי. הוא עובר בתוואי שטח יפהפה שבו נעזרים בסולמות, בגשרוני עץ ובמדרגות מתכת לחצות פלגי מים ולטפס לגובה. המסלול נגיש מאד ונחשב, למרות האתגרים, למסלול קל ומתאים כמעט לכל גיל.
נקודת ההתחלה שלנו סמוכה לכפר הקטן Podlesok. כבר בחניה הרגשנו תכונה רבה - עשרות מכוניות ותור ארוך המשתרך מול הקופה. מוזר, אנחנו חושבים לעצמנו, הרי לא מדובר בסוף שבוע וגם את החגים הסלובקיים הלאומיים בדקנו מבעוד מועד... ציפינו להיות כמעט לבד. אז ציפינו! אנחנו משלמים בחניה ונעמדים בתור עם כולם לקנות אשרת כניסה לשמורה. בסובניר שופ הקטנטן נצטייד במפה של הפארק ונצא (עם כולם) לדרך. זוהי נקודת התחלה למסלולים רבים, אך די מהר בעזרת השילוט המצויין, אנחנו מאתרים את המסלול שלנו ומתחילים ללכת.
בשעות הקרובות נעלה במשך כשעתיים וחצי עם המסלול הירוק בתוך הנחל. בתחילה המסלול רחב ועובר בערוץ מיוער שבו פזורים בערבוביה גזעי עצים שנפלו או נכרתו. מראה מעט חוּרבּני ומוזר.
ההליכה משלבת דילוגים מאבן לאבן, גשרוני עץ חמודים המזגזגים מעל המים ולעיתים דריכה בתוך המים עצמם, שמפלסם נמוך מאד - הרבה מתחת למצופה בתקופה זו.
לרציניים בלבד: חלק גדול מהמסלול, ובעיקר החלק הראשון שלו, רטוב. מומלץ להביא נעליים טובות שמונעות החלקה ואינן חדירות למים, או להצטייד בזוג נעליים נוסף להחלפה בסיום המסלול.
לאחר כשעה מנקודת היציאה, נגיע סוף סוף אל האתגר האמיתי – הסולמות. בשלב זה, אנחנו כבר בטוחים כי משהו חריג קורה. התור לעליה בסולמות גדול, ועל הסולמות עצמם תלויים בין שמיים לארץ שלל מטיילים.
לרציניים בלבד: מסלול זה הוא חד-סטרי, כמו מסלולים אחרים בגן העדן הסלובקי הכרוכים בעליה בסולמות. הסולמות נועדו לעליה בלבד, והירידה חזרה נעשית בשביל עוקף. יש לקחת זאת בחשבון לפני שמתחילים לטפס, כי זוהי דרך "אל-חזור" – once טיפסת, אתה שבוי של השביל עד סיום הסולמות, או עד פיצול לשביל אחר (במידה וישנו כזה). במפות הפארק מסומנים כיווני ההליכה המותרים בכל שביל ושביל.
בתור מי שסבלה שנים רבות מפחד גבהים, לא הרגשתי מול הסולמות הללו כל פחד. האתגר נראה לי אפשרי ואפילו כייפי, אחרי שעברתי את הסולמות ב- TMB. תורנו מגיע והנה אנחנו כבר על הסולם. הבחור הגדול שמטפס מתחתינו משמיע גניחות המעידות על חשש, ואנחנו מפנים לו מקום על מדרגה קטנה בדרך, מחווה שמיד מפתחת שיח "שותפים לגורל". לאחר החלפת דברי נימוס אני מתעניינת האם פספסנו משהו ויש איזו חופשה או יום חג בסלובקיה היום. כאן מתרחשת תפנית בעלילה, כשמתברר שיום החג שייך דווקא לפולין (יום החוקה, אם שאלתם) הנמצאת ממש מעבר לגבול, וכל הפולנים הגיעו לטייל בסלובקיה. "תסתכלו על מספרי המכוניות במגרש החניה, כולן PL", הוא אומר לנו.
לרציניים בלבד: לאלו מכם המעדיפים לטייל בטבע ביחידות ולא בתקופות עומס - מסתבר שהטבע הסלובקי אהוב מאד גם על השכנים שמעבר לגבול. בתכנון הטיול מומלץ לבדוק, מעבר למועדי החופשות והחגים של סלובקיה, גם את מועדי החופשות של שכנותיה.
אוקיי, אז הבנו שאנחנו והפולנים נדונו לטייל יחד בסלובקיה בימים הבאים. אחרי פקקי התנועה בסולמות השביל משתחרר, עוזב את הערוץ, וממשיך במגמת עליה מעט תלולה בתוך יער יפה. בסיומו מגיעים לדרך כבושה. כאן אנחנו עושים הפסקה, אוכלים, שותים ולאחר מכן פונים שמאלה לשביל הצהוב ההולך על הדרך הכבושה, חולף בצומת שבילים גדולה וחשופה ומתחיל לרדת חזרה לכיוון Podlesok. השביל יורד במתינות על דרך רחבה מוקפת יער ירוק ומוצל.
בהגיענו להצטלבות עם השביל האדום אנו פונים בו ימינה וממשיכים כחצי שעה נוספת בירידה עד בקתה גדולה בשם Chata Klastorisko. בבקתה זו ניתן להצטייד במזון ובמשקה והמקום מציע אף אפשרות ללינת לילה. אל הבקתה מתנקזים שבילים רבים והיא מהווה צומת די ראשי ולפיכך האזור הומה אנשים. אנחנו מצטרפים בשמחה אל ההמולה, מתיישבים בצל ומחסלים את שאריות האוכל שעוד נותרו בתרמיל. מסביבנו אחו ירוק ומקסים, וברקע נישאים הרי הטטרה הגבוהים והמושלגים.
לאחר מנוחה קלה, נמשיך כ- 45 דקות נוספות בירידה תלולה למדי, הפעם בשביל עם סימון ירוק. הירידה מאתגרת את הברכיים ובסופה מעט קשה. זה הרגע שבו אני מרשה לעצמי לקלל (בלב, בלב...) את היערות הסלובקים, אבל הנה הגענו להצטלבות. בנקודה זו שוכן מתחם צימרים הנקרא Turisticky Raj. נראה נחמד. לא ניסינו... מכאן נפנה שמאלה בשביל הכחול שיוביל אותנו במישור בטוח בחזרה אל מגרש החניה, שאכן מלא במכוניות שכולן נושאות מספר+PL עליהן...
טיול מעל אגם דדינקי (Dedinky)
מרחק וזמן: 5 ק"מ, כ- 3 שעות הליכה נינוחה
סוג מסלול: מעגלי
נקודת התחלה (וסיום): שפת האגם, סמוך למלון Priehrada
סימוני שבילים: אדום-->כחול-->ירוק
כניסה: 1.5 יורו לאדם
אגם דדינקי נמצא בדרומו של גן העדן הסלובקי. זהו אגם מקסים ופסטורלי, מוקף גבעות מיוערות ולחופו התפתחו ריזורטים קטנים מהם מתפרנסים אנשי הכפרים הסובבים אותו. השביל המעגלי בו נטייל עובר מעל האגם ובתוך ערוץ יפה ומספק תצפיות יפות וכמובן – אתגר סולמות קטן.
תחילתו של המסלול על שפת האגם, סמוך למלון Priehrada. אנחנו תוהים אם יש לשלם עבור החניה שלמרגלות המלון, אך המלון נראה נטוש לגמרי. לקחנו הימור. גם כאן מרמז לנו מגרש החניה על העומד לקרות בהמשך, כשממש איתנו מגיע אוטובוס וממנו נשפכים תלמידי שכבת ז' מבית הספר המקומי מלווים במוריהם הנמרצים...
כאן אין משחק מקדים, והשביל האדום מתחיל לטפס מיד מאחורי המלון מזרחה אל הרכס. שווה לעצור מפעם לפעם, להסתובב לאחור ולצפות על האגם הנפלא שהולך ומתרחק. העצירות הללו מאפשרות לנו, מלבד נוף ומנוחה, גם לתפוס מרחק משכבה ז'. אבל מסתבר שגם מוריהם חושבים כי כדאי לעצור ולצפות על האגם מפעם לפעם... וכך אנחנו ממשיכים יחד פחות או יותר, במרחק סביר אלו מאלו, במעלה.
העליה אינה ארוכה ודי מהר היא מביאה אותנו אל תחילתה של ירידה קטנה שתוביל אותנו בשביל עטור ירק ופרחים אל כפר קטן ונחמד בשם Biele Vody.
השביל חולף בפאתי הכפר. כביסה מתייבשת בשמש החמימה, חלונות בית הספר המקומי מעוטרים בקישוטים נאיביים, וגרניומים יפים נשתלו באדניות המוצבות על אדני החלונות. אני אוהבת שבילים שנכנסים לכפרים. תמיד ניתן למצוא בהם משהו מעניין, מקומי. האווירה השלווה, השקט, הגינות הקטנות – הכל כאן הרבה יותר פשוט והרבה פחות מצועצע מהכפרים שנמצא באיזורים ההרריים של מערב אירופה. יחד עם זאת אין הכפרים הסלובקיים מוזנחים כלל ויש בהם יופי בסיסי ונעים.
הכניסה למסלול הכחול, שאליו פנינו מועדות, נמצאת ממש בקצה הכפר. יש שם עמדת שומר שגם גובה כסף עבור כניסה למסלול. אנחנו מתיישבים בצד וממתינים שכל תלמידי שכבה ז' ישלמו ויכנסו פנימה לערוץ. השומר שואל אותנו: "יזראל?", וכשאנחנו עונים בחיוב הוא אומר: "יזראל, ירושלים" ונותן לנו הנחה של שליש במחיר...
צווחות הבנות שנאלצות לדשדש במים מהדהדות בערוץ, ואנחנו מחליטים להמתין עד שיתרחקו מעט ובינתיים עוסקים בפעלולי קרקס.
הערוץ נעים ומוצל ופלגי מים ומפלונים קטנים רוחשים מכל עבר. די מהר אנחנו מגיעים לסולמות. גם כאן, אותו פטנט חד-סטרי שפגשנו במסלול "סוחה בלה".
הולכים באיטיות, ולמרות זאת לא מצליחים להשאר לבד. מלפנינו הטיול השנתי, מאחורינו ומצדדינו אב ובנו בן השנתיים, משפחה עם סב כבן 80, ובתווך כל יתר הגילאים... העליה בסולמות ובמדרגות תלולה למדי ויש להיעזר בשרשראות המקובעות בסלע לאורך הטיפוס. בתום העליה, כאשר צוואר הבקבוק משתחרר, אנחנו נותנים לכולם להפליג קדימה ונשארים סוף סוף להנות לבד מהשקט ומהיער הירוק והנהדר.
סך כל סיפור העליה בסולמות, פקקי התנועה, והיער לוקח כשעה ורבע. בסוף המסלול הכחול אנחנו פורצים מהיער החוצה אל אחו נרחב וכמובן – בקתה. ליד שולחנות הפיקניק כבר יושבים להם תלמידי שכבה ז' ורק כבשה לא ממושמעת זורעת חורבן ובהלה כאשר המזון נשלף מהתיקים. בבקתה, Chata Geravy, ניתן להצטייד במזון ואף ללון. יש שם פינת חי נחמדה עם כבשים, עיזים וסוסים וכאמור אחו ירוק, אשר מן הון להון הופך למגרש כדורגל. 4 תיקים מסמנים את השערים, הקבוצות מחולקות – בנים נגד בנות, כאשר הבנות זוכות לשחקני חיזוק מצוות המורים. אנחנו מתיישבים על סלע וצופים במתרחש – הרווחנו הופעה בחינם! אך השמחה לא אורכת זמן רב, שכן הכבשה הסוררת, לאחר שמיצתה את מאכלי הילדים, פורצת בדהרה לעברנו, חוטפת מהתיק שלנו תפוח יקר ערך ונותנת בו ביס אחד. אחד! על שאר האוכל אנחנו כבר מגנים בגופנו... אין צילומים מאירועי הספורט והכבשה. כמה חבל.
מכאן, נתחיל בדרך חזרה אל האגם בירידה מיוערת המסומנת ירוק. לא יאומן, אבל הפעם אנחנו לבד על השביל. ממש לבד! הנה הנה גגות הכפר Dedinky... וגם האגם בעל השם הזהה כבר נשקף מעליהם. הדרך יוצאת מהיער ושמש מלטפת ומזרזת אותנו למטה במורד.
אנחנו חולפים בתוך הכפר ומגיעים אל האגם. הליכה קצרה של מספר דקות על שפתו תוביל אותנו חזרה למכונית. אף אחד לא בא לדרוש כסף על חניה, אז הפלגנו לדרכנו...
לרציניים בלבד: במזג אוויר קייצי ניתן לרחוץ באגם, לשכור סירה ולשוט בו, או לבחור משלל המסלולים המקיפים אותו ולטייל ברגל או באופניים.
אל תצפית טומשובסקי וילאד (Tomášovský výhľad)
מרחק וזמן: 4 ק"מ, 1.5 שעות בהליכה מהירה
סוג מסלול: מעגלי
נקודת התחלה (וסיום): Ďurkovec
סימוני שבילים: כחול-->שביל אופניים-->ירוק-->צהוב
כניסה: חינם
טומשובסקי וילאד היא נקודת תצפית מרהיבה מגוש סלע ענק וחשוף המתנשא לגובה 667 מ'. סלע זה משקיף על נהר Hornad, על עמק הנחל הלבן וביום יפה ניבטים מכאן גם הרי הטטרה הגבוהים. לא במקרה שלנו. תכף תבינו...
נקודת ההתחלה של המסלול היא Ďurkovec , מתחם לינה שנראה נטוש – לפחות בעונה זו. לידו מגרש חניה חופשי ורחב. מכאן יש לחזור בסימון השבילים הכחול כ- 200 מ' על הכביש ממנו הגענו, ולפנות שמאלה בדרך העפר עם סימון השבילים לרכיבה על אופניים (סימון בצורת האות C).
דרך העפר מובילה במעלה שדה מעובד וזרוע. מימין אנו עוברים על יד מחצבה וממשיכים במעלה הדרך החוצה את השדה - מערבה לכיוון העצים. שעת אחר הצהריים, שנינו לבד בשדה. העליה מתונה ומלפנים הכל נראה נפלא ומבטיח...
אך מאחור נשמעים קולות רעם שהולכים ונעשים תכופים יותר ויותר. כאשר אנחנו מסתובבים לבדוק על מה המהומה, נגלה אלינו מראה שלא נשכח במהרה. דרמה אמיתית בשמים! דרמה שהולכת וקרבה לכיווננו. את הברקים לא צילמתי, אבל בשלב הזה הבנו שאולי אנחנו בבעיה...
התלבטות קצרה ואנחנו מחליטים להמשיך הלאה. מה הסיכון? בעיקר להרטב בגשם שככל הנראה ישיג אותנו. המסלול קליל, קצר ורובו (מלבד ההליכה בשדה) עובר ביער שעשוי להגן עלינו מעט מהרטיבות. כמובן שיש את עניין הברקים הנמשכים לפגוע במקום הגבוה ביותר בשטח, וכשנמצאים בתוך יער אין לדעת אם אתה לא נמצא כעת בדיוק מתחת לעץ הגבוה ביותר – אבל את המחשבה על כך השארנו בצד בשלב זה.
אל החלק המיוער אשר בראש הגבעה אנחנו מגיעים די מהר ועולים בעליה מתונה בשביל המסומן בירוק. הסערה נשמעת היטב, אך הכל עדיין יבש.
מולנו מגיעות שתי צעירות. שינוי מרעיש אחרי הלבד ששהינו בו עד עתה. נמשיך עוד טיפונת הלאה בשביל לגלות את התצפית אליה כיוונו. הסלע החשוף והמראות הנשקפים ממנו מרהיבים. אך הרוח נושבת בעוצמה רבה, עלים ואבק נישאים בטירוף מסביבנו ואנחנו מבינים שהסערה כבר ממש מעלינו. למרות שזוהי תצפית פופולרית מאד בגן העדן הסלובקי אנחנו לבד לגמרי, והבטחון מתחיל להתערער מעט. גונבים 2-3 צילומים מהירים, כאשר ברקע נשמעות צווחות ממורד השביל.
מסתבר שהבנות חזרו לסלע לעשות צילומי סלפי. כנראה, בדיוק כמונו, נבהלו קודם מהלבד באמצע הסערה וכשראו אותנו קיבלו בטחון והרגישו שהן לא המשוגעות היחידות. הבנות נמלטות שוב למטה ואנחנו מתארגנים במהירות – מכניסים לתרמיל טלפונים ומצלמה ועוטפים הכל ביריעה שתגן מפני הגשם שכבר ממש כאן.
עכשיו אנחנו מתלבטים האם לחזור בדרך הקלה - דרך השדה ממנה הגענו - ולהסתכן בלהפוך לכליא ברק, או שמא לחזור בשביל הצהוב דרך היער ולהסתכן לשהות בדיוק בזמן הלא נכון מתחת לעץ הלא נכון ולהפוך שוב לקורבן של ברק טועה.
האופציה השניה נשמעת לנו מעט יותר בטוחה וגם יותר יבשה ואנחנו גולשים בירידה בשביל הצהוב במהירות הגדולה ביותר שאנחנו מסוגלים. נזהרים לא להחליק על השורשים והאבנים הרטובים המשבצים את הדרך. 30 דקות רטובות לוקח לנו להגיע עד חניית המלון הנטוש. כשאנחנו מגיעים לאוטו ומשקיפים על השדה הירוק והיפה בו צעדנו קודם, מתגלה לנו תמונה נהדרת של שלוש איילות בגשם.
לרציניים בלבד: טיול זה הוא טיול-צד קצר שניתן "להאריכו" על ידי חיבורו עם אחד ממגוון המסלולים העוברים בסמוך. הוא גם מצויין כ"תוספת" ליום טיול במקום אחר, כמו שאנחנו עשינו. בחרנו לשלב אותו כטיול אחר צהריים לאחר שחזרנו מהרי הטטרה הגבוהים (עליהם מיד בהמשך).
מסלול בהרי הטטרה הגבוהים
טיול מתחת ל- Lomnický štít
מרחק וזמן: 4.5 ק"מ, 3 שעות הליכה
סוג מסלול: הלוך-חזור
נקודת התחלה (וסיום): תחנת הרכבל Skalnaté Pleso
סימון שבילים: אדום
כניסה: תשלום על עליה וירידה ברכבל
גן העדן הסלובקי אמנם ירוק ומקסים, אבל ברגע שראיתי מרחוק את הרי הטטרה הנישאים והמושלגים, ידעתי שלשם אני רוצה להגיע. כי אין כמו מסלול אלפיני טוב לשיפור מצב הרוח ולגיוון הטיול. אם כן, מדובר על טיול רגלי אלפיני, לא ארוך ולא קשה במיוחד. האתגר העיקרי העומד בפני המטייל במסלול זה הוא שביל ה"מרוצף" ברובו המכריע באבן סלעית, שהמדרך עליו אינו נוח במיוחד.
נקודת ההתחלה שלנו נמצאת בתחנת הרכבל שבעיירה Tatranská Lomnica, השוכנת למרגלות הרי הטטרה הגבוהים. זהו רכבל עם שתי תחנות ביניים ותחנת פסגה. מסלול ההליכה שבחרנו יוצא מתחנת הביניים השניה, Skalnaté Pleso.
לרציניים בלבד: העליה לתחנה השניה כרוכה בתשלום של 29 יורו לאדם (הלוך ושוב, נכון ל- 9/2023). תשלום נוסף ייגבה ממי שיחפוץ לעלות עד הפסגה. בעת התשלום יגבה סכום פקדון של 2 יורו לאדם, אשר יושב לכם כאשר תחזירו את כרטיסי הרכבל שקיבלתם, במכונה הנמצאת ביציאה. ניתן להוזיל את עלויות כרטיס הרכבל ע"י הזמנה מראש של כרטיס אינטרנטי בעלות מופחתת (באתר הזה).
העליה ברכבל מספקת לנו הצצה אל נופי סלובקיה הירוקים והיפים הנפרשים למרגלותינו, ומן הצד השני הצצה אל הפסגות הענקיות המושלגות בחלקן הניצבות מולנו. בעת העליה אנחנו עדים לאירוע חריג, בו מסוק יורד אל מאגר סמוך ואוסף ממנו מים, חזור ואסוף. מאוחר יותר נתבשר, באמצעות מר צוקרברג הפונה אל ליבנו לסמן עצמנו כמוגנים ובטוחים, על שריפה גדולה המשתוללת בהרי הטטרה במקום שאינו נגיש, אלא למסוקים.
אנחנו יורדים בתחנת Skalnaté Pleso ורוח אלפינית קרירה מקבלת את פנינו. בתחנה תמצאו אגם נחמד ויפה שמסביבו "דרך לימודית" משולטת בהסברים על הסביבה, החי והצומח. כדאי לקחת כמה דקות ולהקיף את האגם הקטן. אני מתרגשת מצפרדע ייחודית למקום שמצאנו בתוך המים ומהשלוגיות שנחות ממש בהישג יד.
במקום גם מצפה כוכבים, גן משחקים קטן עם מתקני עץ יפים וקומפלקס גדול למדי הכולל מסעדה, חנות מזכרות ושירותים המעוצבים בהשראה אלפינית...
אנחנו מתחילים לצעוד במסלול האדום. שימו לב! למסלול האדום העובר בתחנת הרכבל, שני כיוונים. יש לקחת את זה הממשיך לכיוון דרום!
השביל הוא מה שמכונה "שביל מרפסת" - שביל החובק את צלע ההר. הדרך חשופה ברובה לשמש, שכרגע נמצאת במרומי השמים מול העיניים. הירידה תלולה למדי בתחילתה, ובראשי עוברת מיד המחשבה על העליה המצפה לי בדרך חזרה... אך לאחר זמן לא רב מתמתנת והיא נוחה ונעימה.
כאן בגבהים הטמפרטורות הגבוהות להן "זכינו" בטיול אינן מורגשות, הנופים הנהדרים של סלובקיה פרושים על כף היד, ואני בעיקר כל כך שמחה לחזור להליכה בנוף אלפיני, אליו התגעגעתי מאד מסתבר.
השביל סלעי מאד. אמנם הסלעים נוחים יחסית למדרך ואינם חלקים, ובכל זאת – כל חריץ קטן בין אבני הסלע יכול להוות מכשול לכף הרגל. אני נזהרת מאד ורוב הזמן המבט שלי שקוע ברצפה. מפעם לפעם אני עוצרת לנשום ולהתבונן בנוף היפה.
הדרך מנמיכה עוד ועוד, ושוב צצות המחשבות על העליה שעוד תגיע. בערך באמצע הדרך השביל מנמיך מתחת לגובה העצים. הנוף אמנם מוסתר כעת, אך אנחנו זוכים למנת צל כייפית המגיעה בצהרי היום, בדיוק בזמן. בפניה חדה בדרך מתגלים לנו פתאום למלא הדרם ההרים הגבוהים הנישאים מעלינו. תכף הגענו אל בקתת Zamkovského Chata.
בקתה זו היא היעד שלנו היום. אנחנו עוצרים בה למנוחה על קפוצ'ינו עם קצפת. אם כבר – אז כבר! גם בקתה זו, כמו יתר הבקתות הסלובקיות, מצויידת היטב וכוללת אפשרות ללינה, בית קפה שמוגש בו גם אוכל חם, גן משחקים קטן ומרפסת פיקניק נעימה שבה יש שולחנות וספסלי עץ לטובת הבאים בשעריה. אנחנו והקפה יושבים לנו ועוקבים בדריכות אחרי הגנן. הוא עסוק מאד כעת. משימתו - להחליף את צמחי האדניות שנותרו מהחורף, בפרחי אביב וקיץ. הוא עובד בתשומת לב, משקיע בכל פרט ופרט, כל רגב אדמה שנכנס לעציץ נבדק היטב ומטופל באופן אישי. פעילות יצירתית וכל כך יומיומית.
זהו, הגיע הזמן לתת את הדין על הירידה הנעימה ועל הקפה השחיתותי... אנחנו מתחילים בעליה חזרה לכיוון הרכבל. אני צופה שיהיה לי קשה ויקח לנו הרבה זמן. קצת מלחיץ, שכן הרכבל האחרון יורד למטה ב- 16:30 ואני חוששת שלא נספיק לקחת אותו. השלכה ישירה של תרחיש כזה, היא הליכה ארוכה מאד בירידה תלולה מאד עד לתחנת הבסיס.
שורה תחתונה – העליה אינה קשה, היא עוברת במתינות ובקלות ועוד נותר לנו די זמן לשבת על ספסל מול הנוף ליד תחנת הרכבל ולחגוג בארוחת צהריים "משודרגת" של לחם עם גבינה צהובה, ולקינוח פרי ואגוזים. המסוקים עוד מטרטרים הלוך ושוב מעלינו. זה השלב שצוקי דואג לעדכן אותנו במתרחש ובשריפה. היה כיף להיות מנותקים, ולו לרגע מהמציאות.
טרק היא אחת הדרכים הכייפיות, המתגמלות והמעמיקות לגלות מקום. ההליכה מאפשרת להכיר דרך העיניים וגם דרך הרגליים, להשתהות ולהבחין בדברים שלא ניתן לגלות דרך חלון המכונית. מוזמנים לקרוא סיפורי דרך נוספים על טרקים שעשיתי בארץ, ובעיקר בחו"ל - כתבתי עליהם כאן
לקריאה נוספת - מוזמנים להכנס:
לבלוג "אוספת אוצרות" של רבקה קופלר שכתבה על טיול ירוק בסלובקיה. לבלוג של ענת גלנץ "מתוך עולמי" שכתבה על טיול משפחתי בסלובקיה
את הימים הקצרים ששהינו בסלובקיה הצלחנו למתוח עד הקצה, והאמת שהרגשתי שלא מיציתי ועוד אשוב לטייל שם. מוזמנים להרשם לרשימת התפוצה של הבלוג בקוביית ההרשמה כדי שלא תפספסו את המשך קורותינו. אשמח אם תשאירו לי תגובות כאן למטה.
