יום 44 - נורבגיה

סבולבר-לקנס

עוד נורד טוריסט חוסל היום, מה גם שיצאה הוראה חדשה בחברת התעבורה המקומית המבטלת את ההנחה בגינו. אולם כרטיסי הצעיר שלנו, במסווה של כרטיסי סטודנט, מועילים בדיוק כמוהו כעת.

בבוקר התלבטנו בתחנת המידע בסבולבר לאן להמשיך. מצב הרגלים אינו מאפשר טיולים ארוכים. ניסיונות שווא במספר חברות השכרת רכב לימדו אותנו שהעונה בעיצומה ואין מכוניות. נאלצנו להמשיך לסייר באוטובוסים, ועד האוטובוס ל- Leknes  סיירנו בנמל היפה והתפעלנו מן ההרים, מ"האצבעות" ומן הנמל, אזור האומנים והבתים על הסלעים והשתקפותם במים והתרשמנו לטובה מהמאפיה המקומית.

בלקנס העברנו את הזמן בלשכת התיירות, נברנו בפרוספקטים, תכננו את יום המחרת ואכלנו עוגיות. בשמונה בערב יצאנו עם האוטובוס לקמפינג ומצאנו לנו פיסת דשא ירוקה. בעוד אנו שותים מן הקפה ואנשים שוטפים את הכלים, לפתע, לאחר חודש שאין פונים אלינו בעברית, פנתה אלינו משהי בעברית: "אתם ישראלים?" לרגע לא הבנו, אבל כן, יש עוד ישראלים בסקנדינביה. שוחחנו. היא זיהתה אותנו לפי הכתיבה ביומן. בחור גרמני שאיתו שוחחנו ארוכות זיהה את ישראליותנו בריח הקפה עם ההל.  המטבח היה למקום מפגש ושיחה נעימה.

יום 44 - נורבגיה