לאחר חביתה של בוקר, קנינו Oslo Card ליומיים. אין ספק שהכרטיס טוב - א.  חסכוני;  ב.  מונע התלבטויות כמו "האם להיכנס למוזיאון זה או אחר";  ג.  כמות הנסיעות באוסלו הרחבה גדולה.

יצאנו באוטובוס אל חצי האי Bygdoy. ראשון נכנסנו למוזיאון קון-טיקי. בתוך המוזיאון שתיים מספינותיו של החוקר והספן תור היידר - "קון-טיקי" ו"רע 2“. ספינה נוספת טבעה ואחרת נשרפה. במוזיאון גם הסברים על התיאוריות והמניעים למסעות השייט הנועזים.
כמו בקון-טיקי, כך גם במוזיאון ספינת הקוטב "FRAM", לא נותר אלא להתפעל מעוז רוחם והאמביציה אשר דוחפת אנשים לסכן חיים כדי לבצע משהו שהם מאד מאד רוצים. ב- "FRAM" נמצאת הספינה ששימשה למסעות הקוטב - על גבי הקרח במסעו של נאנסן לקוטב הצפוני, מסע לאזור גרינלנד וצפון קנדה, וכמובן המסע לקוטב הדרומי. סיפור המסעות מסופר בקצרה, ומוצגים פריטי הלבוש והתאים של האנשים. פשוט אבל מרשים. משם חזרנו לאחור מאות שנים לספינות הויקינגיות במוזיאון הספינה הויקינגית. אולי מכאן צמחו האנשים שעשו את המסעות שראינו קודם. את הויקינגים אנו זוכרים מרוסקילדה וגם כאן, ספינות ופריטים אחרים שנמצאו על אותן ספינות.

את חצי האי סיימנו בסיור ארוך במוזיאון הפולקלור שבו בתים ותכולתם שהועברו מרחבי נורבגיה. שמנו דגש על בתי החווה והבקתות לסוגיהן, יותר מאשר על האזור "העירוני" במוזיאון. על אף העייפות והרוויה ממוזיאונים הסתובבנו והתבוננו, כאשר אנו מרבים בהפסקות על כרי העשב במוזיאון. חזינו בבעלי מלאכה הלבושים באופן מסורתי - קדרים, צורפים, כריכת ספרים, וטעמנו מפיתה עשויה מקמח תפוחי אדמה ישר מהתנור.

מ- Bygdoy שטנו במפרץ עד בית העירייה. כל הרחובות הומי אדם. הערב התקרב, והרעב ופספוס של רכבת גרמו לנו לאכול פישבורגר במקדונלד ולקנח בגלידת 3 טעמים ענקית וטעימה. את המזון הורדנו בטיפוס מהתחנה הסופית של קו 15 למגדל הטלוויזיה, שם עלינו ועשינו תצפית על אוסלו רבתי. משם ירדנו מעט עד Holmenkollen למוזיאון הסקי והמקפצה. בסקי אנחנו לא כל כך מבינים, אם כי למדנו משהו, אבל מראש המקפצה ערכנו תצפית נוספת בשעות הערב על אוסלו. כן, החושך כבר יורד בשעות סבירות ואנחנו הלכנו לישון בחושך בערך בשעה 23:00. הפעם הקמפינג שקט יותר, הגניחות מועטות ואפשר להירדם מהר וחזק.