כל לילה חזר הדבר על עצמו, לפעמים אף מספר פעמים בלילה. הייתי מתעוררת למראה צללית קטנה עם רעמת שיער ארוך-ארוך ניצבת בפתח חדר השינה שלנו. רועדת מקור או מפחד... ואנחנו סובבים והולכים בבית מחדר לחדר, הלוך ושוב, הרגע ונחם, שַׁן והתעורר. גם לוכד חלומות לא עזר.
"אבל יש לי חלומות רעים שאני לא רוצה שיתגשמו..." אמרה לי הקטנה, כאשר איחלתי לה ליום הולדתה - "שכל חלומותיך יתגשמו" - הברכה הכי אימהית, מחבקת ומעודדת שהצלחתי למצוא אז בתוכי. מאז אני נאלצת, שנה אחר שנה, לחשוב על ברכות חדשות וניסוחים חלופיים עוקפי חלומות (רעים).
ובכל זאת, אני מתקשה לוותר על המילה היפה "חלומות", שכן היא טומנת בחובה כל כך הרבה משמעויות. חלום שחולמים בשעת השינה ומפזר לנו רמזים לא מסודרים על דברים שכנראה מעסיקים אותנו. חלום שהוא כמיהה למשהו שרוצים להגשים, למשאלה, למטרה. חלום שהוא זכרון ישן שפורט על מיתרי הנוסטלגיה.
אני מתעקשת להמשיך ולחלום, להתעכב על החלומות השוכנים עמוק בנפש פנימה. על אלו שארצה להגשים גם אם לא תמיד אצליח, על אלו שרומזים לי ועל אחרים המזכירים לי ריח, מראה, רגש שארצה לשחזר שוב ושוב במהלך חיי. על אלו הנושאים אותי על גלי העצב והגעגוע למשהו שהיה ולא יהיה יותר. את כל החלומות הללו אני אוספת בצרור ומגישה לי כמתנה.
מזה זמן רב יש לי חלום קטן – לפתוח בלוג משלי. מקום שבו אוכל לכתוב את מחשבותיי, זיכרונותיי, ולבטא את עצמי בדרך המשלבת שתי אהבות גדולות שלי - המילה הכתובה והצילום.
"חלומות שמורים", כך בחרתי לקרוא לו, לבלוג שלי. שם הלקוח משירו של אהוד מנור, שהצליח במילותיו לבטא אותי כל כך במדוייק. שורות-שורות שכל אחת מהן היא אני: "אי שם עמוק בתוך תוכנו / טמונים קולות וזכרונות / מראות רבים שכבר שכחנו / ספרי פלאים ומנגינות"...
אז הנה, אני יוצאת לדרך. דרך שאינני יודעת עוד איך בדיוק תראה. דרך שתהיה לפעמים קשה ולעיתים קלה, בחלקה מישורית ובחלקה תלולה, מתפתלת או ישרה. אשמח אם תתלוו אלי, כי בטוח יהיה הרבה יותר נעים לעשות אותה יחד.
אם גם לך יש חלומות שהגשמת (או כאלה שתמיד רצית להגשים), אם אהבת את הצילומים, אם הזדהית עם המילים – אשמח לשמוע את קולך! מזמינה להשאיר לי תגובה כאן למטה או ליצור קשר. מזמינה להרשם לבלוג שלי בקוביית ההרשמה. כך נוכל לשמור על קשר כאשר יתפרסם פוסט חדש!
