בין דמיון למציאות - בית הכנסת בוידין

26/02/2017

המאז ומתמיד היתה לי משיכה לא מוסברת לישן הזה. זה שרואים עליו את השנים. זה שלמרות ששיני הזמן נגסו ופוררו אותו, עדיין ניכרים בו סימני העושר וההדר. זה שמפעיל את הדמיון ונותן לו לעוף למעלה למעלה...

כאשר התגלה לי מבנה בית הכנסת הנטוש של העיר וידין בבולגריה – הוא משך אותי כבחוטי קסם אליו. וכך, עם אור ראשון של בוקר, חמקתי לי מהמלון החמים ויצאתי לסיור עצמאי וקפוא במבנה. סיור שהיה עוצמתי ומפעים, מכמיר לב ומעורר סיפורים שנשכחו כבר מזמן. עליתי במדרגות מתפוררות, בוססתי בשלג עמוק, עמדתי, התבוננתי, הקשבתי לקולות העבר וצילמתי.

התמונות משם לא הרפו ממני גם כאשר חזרתי הביתה. הסתכלתי בהן ודמיינתי לעצמי את המקום הזה, ששרידי ההוד והפאר עדיין ניכרים בו היטב, מלא באנשים, תפילה נישאת מעלה מעלה, נשמעת למרחוק,, גולשת לרחובות הסמוכים בהם שוכנים זה לצד זה כנסיה ומסגד (שאת סיפורו המעניין אולי אספר בפוסט נפרד). וכך מצאתי את עצמי בפוזה לא מוכרת - יושבת ללמוד על המבנה ועל הקהילה היהודית של וידין, שהיא מהקהילות העתיקות בבולגריה, כך מסתבר מהכתובים.

במהלך מאות שנים חלו תהפוכות רבות בעיר שנכבשה ועברה מיד ליד. בדומה לכך, גם הקהילה היהודית שם עברה שינויים מבניים ואתניים, נעה בין התפוררות לבין שגשוג כלכלי ותרבותי, ולא פעם סבלה מפרעות וגירושים. שיא פריחתה וגודלה בתחילת המאה ה- 20, אז פעלו בה מוסדות חברתיים, כלכליים, חינוכיים ודתיים שוקקים, כולל תנועה ציונית פעילה וענפה. לאחר הקמת מדינת ישראל עלו מרבית בני הקהילה ארצה.

בית הכנסת הספרדי בעיר, השני בגודלו בבולגריה ואחד המפוארים באירופה, פעל מסוף המאה ה- 19 ועד אמצע המאה ה- 20, ושירת את קהילת המקום. בשנות ה- 50 הוא הולאם ע"י המדינה שהפכה אותו למחסן, עד שלבסוף ננטש. ב- 1990 הוחזר המבנה ליהודי וידין, אך לא שוקם, אם מטעמי עניין או מטעמי יכולת כספית.

מבחינה אדריכלית זהו מבנה בצורת טרפז בעל אולם תפילה גדול, היכל, מבואה ושני צריחים. הוא נבנה מחומרים איכותיים שיובאו מרחבי אירופה וכלל חלונות גדולים, חלקם מעוטרי ויטראז'. כיום נמצא המבנה במצב התפוררות והרס מתקדם. במהלך השנים נעשו מספר צעדים לקראת שיקומו, אך אף לא אחד מהם הבשיל לכדי מעשה אמיתי.

נחזור לביקורי בעיר... אחרי התאוששות מהקור וארוחת בוקר מלבבת, חזרתי, הפעם בהרכב קבוצתי עם חברות סדנת הצילום שבה השתתפתי לתור שוב את המבנה. אני אוהבת לחזור למקומות בהם כבר הייתי. חזרה מאפשרת תמיד חוויה שונה ופרספקטיבה נוספת. ואכן, הקסם לא התפוגג. השמש הקרה כבר עלתה גבוה יותר בשמים והאירה חלקים אחרים. פינות שקודם נסתרו מעיני פתאום נגלו באור החדש. אני חושבת שאם היתה לי הזדמנות, הייתי חוזרת שוב למקום שכל כך נגע לליבי – בשעות שונות או בעונה אחרת. יכולה רק לדמיין איך עשב ירוק ואולי פרחים(?) צומחים להם שם פרא באביב.

 

אם גם אצלך דמיון הוא חלק מהמציאות, אם גם לך מבנים נטושים "עושים את זה", אם גם אצלך מתעוררים געגועים למשהו שקרה מזמן, אם אהבת את הצילומים, אם הזדהית עם המילים – אשמח לשמוע את קולך! מזמינה להשאיר לי תגובה ממש כאן למטה או ליצור קשר. מוזמנים להמשיך ולעקוב אחרי ברחבי הגלובוס, ולהרשם לבלוג שלי לקבלת פוסטים חדשים שאני מפרסמת מפעם לפעם. 

 

כמה שנים עברו, ובסופיה מצאתי דגם מוקטן נהדר של בית הכנסת הזה. כתבתי על כך כאן

עוד על הקהילה היהודית בעיר וידין - אתר בית התפוצות

יהדות וידין - ויקיפדיה

My Lovely Mess - הבלוג וסדנאות הצילום של אפרת לוזנוב

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • קבוצת טיולים בראש טוב
  • Facebook
  • אינסטגרם

מתנות ממני אליכם

מסלולי טיול להורדה והדפסה

יום 4.jpg

היום לפני - מסע חובק עולם

יומן טיול "אחרי-צבא" בן 8 חודשים במדינות סקנדינביה, איסלנד, סינגפור ואוסטרליה

מסע חובק עולם

:חלומות טריים

Please reload

כל החלומות לפי נושאים:

רשימת הקריאה שלי

בלוגים שאני חוזרת וקוראת בהם