נקודת התחלה: Rifugio Bonatti
נקודת סיום: La Fouly
מרחק: 20 ק"מ (895 מ' עליה, 1410 מ' ירידה)
"הילד" בא להפרד. נכנס ביישן לחדר האוכל, התיק הענק על גבו, מוכן לצאת לדרך, והוא מחפש אותנו בעיניו. חמוד. דרך צלחה ילד! לא נפגוש אותו יותר בטרק הזה.
החבר'ה בבבונאטי די התקמצנו על ה"פיקניק" שקיבלנו להיום, ועדיין נגבה עליו מחיר שערורייתי וזהה לפיקניק הענק מקאבן דו קומבאל – 12 יורו. אחרי שני לילות מנוחה ויום האתמול שדרש מהן מאמץ מינורי בלבד, היום זהו יום המבחן לברכיים שלי שידרשו לאתגר גדול יותר. יום מפרך לפנינו והוא טומן בחובו הבטחה (או אולי איום) לגשם החל מהצהריים. מטרתנו לעבור את Grand col Ferret לפני שהגשם ישיג אותנו, ולכן אנחנו יוצאים ממש ממש מוקדם.
יוצאים לדרך מוקדם
אך אבוי... אחד המשתתפים אינו בטוח שהנעליים שלקח מחדר הנעליים המשותף, אכן שלו. תפר אחד שובב המקשט את צידי הנעל אינו זכור לו והוא תוהה אם היה שם קודם לכן. הבנות ממתינות בדשא הרטוב מהגשם שירד בלילה, הגבר חוזר בריצה לבקתה לבדוק את הנושא. כעבור מספר דקות הוא שב עם אותו זוג נעליים. לא מצא משהו אחר שהוא מזהה כשלו. פתאום אני נזכרת שראיתי אותו מצלם את נעליו במהלך הטיול. אימות מול התמונה בטלפון מאשר שאכן הזוג הנכון על רגליו. הידד! עכשיו אפשר באמת לצאת לדרך...
הדרך עוברת בתחילה על צלע ההר, המשך כמעט ישיר לשביל בו הלכנו אתמול מעל Val Ferret. משם היא מתחילה לגלוש מטה אל העמק. ירידה ארוכה, אך לא קשה. בנקודת המפגש של הדרך עם העמק שוכן Hotel Chalet Val Ferret שבו מאד רציתי ללון, אך לא היה מקום. מאוחר יותר יתברר לנו מדפנה וחבורתה כי האוכל שם היה כל כך גרוע שמזלנו שלא הצלחנו להזמין שם חדר. רישמו לפניכם!
חווה נטושה בדרך
הנהר הקרחוני זורם עכשיו ממש לצידנו ואנחנו עוברים מעליו בגשר גדול. מיד לאחר הגשר מוצב שלט המורה לנו שמאלה לכיוון בקתת Elena, אך לא ברור אם עלינו להמשיך בדרך הג'יפים עליה אנחנו הולכים, או שמא לעלות בשביל המטפס מכאן אל הרכס. אנחנו פותחים את הספר של מר ריינולדס, את המפה, ואפילו מתחברים לסיפור הטיול של ענבר – אבל עדיין מתקשים להחליט. במצב כזה הכי טוב לראות מה עושים אחרים, רק שה"אחרים" חלקם עולים בשביל וחלקם ממשיכים בדרך.
אנחנו מקבלים החלטה להמשיך בדרך הג'יפים. הדרך מטפסת ועולה אך לא קשה. רק הדאגה שמא אנחנו שוגים מעיבה על ההליכה. אנחנו זוכים במופע של שני סמורים קטנטנים המקפצים להם בין הסלעים, והם מצליחים להעלות חיוך קטן ומפיגים מעט את המתח. בכל זאת אנחנו מודאגים שסטינו מהדרך וחרדים במקצת על העיכוב שיגרם לנו, בנוסף לאירוע הנעליים מהבוקר ושלא נצליח להשיג את הגשם שצפוי לנו.
לפתע, ממש מעלינו מתגלה הבקתה. כעת רק נותן לנו למצוא את האופן שבו נתגבר על הפער שבין הדרך עליה אנחנו נמצאים לבין מיקום הבקתה אי שם למעלה. לעזרתנו מגיע שביל לא מסומן איתו אנחנו עולים דּוּךְ למעלה, שם אנחנו עוצרים, נשענים על סלע ומחליפים כוחות.
פריחה אלפינית
אך לא מתעכבים זמן רב. התחזית לגשם החל משעות הצהריים דוחקת בנו להמשיך הלאה. כעת ניצב בפנינו הטיפוס הרציני של היום – העליה למעבר ההרים Grand col Ferret שגם מסמן את המעבר מאיטליה לשוויץ.
העליה ארוכה ודי קשה, אבל אנחנו מצליחים, באופן שמפתיע גם אותנו, לעמוד בזמני הספר ותוך שעה וחצי מגיעים למעלה. כמעט הצלחנו אפילו להשיג רני ואיתי, וכמה משמח היה המפגש איתם על הדרך. הנוף מרשים ומחודד, קצת פחות מושלג מהצד הצרפתי, ומאד מאד ירוק. הגשם מתמהמה לשמחתנו, מפלס הלחץ יורד ואנחנו מתיישבים למעלה לתדלק בשוקולד.
Grand col Ferret
כבר אתמול הרגשתי שפעת קלה מתגנבת לה, אבל היום התסמינים מחריפים, ועל השוקולד אני מוסיפה גם מנת אקמול, חוששת מ"הפתעות" נוספות שהדרך הזאת תזמן לי. עד עתה לפחות הברכיים בסדר... טפו טפו טפו חמסה חמסה... רני מנציח אותנו במצלמה ישובים ולועסים, מחליפים הגיגים וחוויות, והם כבר בדרך למטה. אנחנו, כרגיל, קצת אחריהם.
נחים ומנשנשים
הירידה ממעבר ההרים די מושלגת, אבל השלג רך ונעים לדריכה. ירידה ארוכה מאד אך לא תלולה במיוחד. שחולפת במהירות עד Le Pule. אנחנו פותחים שולחן עם כל הגברדיה הישראלית - האבות והבנים, דפנה וחבורתה ואנחנו. מעבירים חוויות, צוחקים, מספרים ואוכלים. איפה הגשם? לא הגיע! רני ואיתי מתכננים לדלג על יום המחר וממהרים למטה לתפוס את האוטובוס היוצא אל Champex. אנחנו נפרדים בצער. כנראה שכבר לא נפגש לאורך השביל, כי מעתה יקדימו אותנו לא רק בשעות, כרגיל, אלא ביום שלם. הם הראשונים שפגשנו כאן באותו בוקר סגרירי בלזוש עם יציאתנו לדרך. בוקר שנראה מכאן פיסת היסטוריה רחוקה.
הגענו לשוויץ
הדרך מ- Le Pule עד La Fouly יפהפיה. תחילתה בירידה והמשכה בעמק Val Ferret השוויצרי. חוטי כסף של מפלים שזורים במורדות ההרים הירוקים ומתנקזים אל הנהר שלאורכו אנחנו הולכים. ממש פסטורליה שוויצרית.
פסטורליה שוויצרית
בהגיענו אל פאתי הכפר מגיע סוף סוף הגשם, לו ציפינו כל היום הזה. זורקים על עצמנו את השכמיות המוכנות בשלוף ותוהים - אם חיכה הגשם בסבלנות כל היום, לא יכול היה להתאפק עוד 10 דקות עד שנגיע ליעד?
נכנסים לסופר המקומי ומצטיידים בציידה לקראת מחר - זה הזמן לשלוף את הפרנקים מהארנק. משם לאכסניה שלנו להלילה – Hôtel Edelweiss. אנחנו מובלים בקבוצה לחדר המשותף עם כל הבנות – מורן, מלינה, קתי, מריה ועוד כמה - ותופסים את שני המקומות האחרונים, ליד הקיר. התארגנות זריזה, מקלחת ויורדים למטה ללובי לקרוא, לכתוב, להתחבר אל העולם החיצון...
צבעי אביב
הגשם ממשיך לרדת בחוץ, אבל לנו נעים וחמים. ארוחת הערב משביעה, אבל לא מי יודע מה טעימה. יכלו להיות קצת יותר יצירתיים בסכום ששילמנו כאן. לפני השינה אנחנו מספיקים עוד לצאת לסיבוב קטן בכפר הנחמד ואחר כך לשבת בלובי עם דפנה וחבורתה, נאור ואיתי.
אי אפשר להתבלבל לאן הגענו
שיר דרך - שלום חנוך
