למרות שנראתה בו תכונה פה ושם, המבנה העצום היה ריק כמעט לגמרי. בשעה זו של היום כבר הכל היה אמור לעמוד דום ולהיות מוכן לקראת המבקרים הרבים שהיו אמורים להגיע לסופ"ש של אירועי בתים מבפנים. אבל כאן עדיין לא... 'קצב חיפה' אני אומרת לעצמי בלב ומחייכת כשהנשימה נעתקת עם הכניסה למבנה שוק תלפיות.
אור יום רך בוקע ממאות החלונות המנופצים הסובבים בחצאי מעגלים שהולכים ומטפסים מעלה מעלה. אני מתקשה להחליט לאן להביט קודם, לאיזה חלל להיכנס, מפחדת להחסיר ולו פסיק מהמקום מעורר ההוד הזה.
השורות האלה נכתבות עוד לפני שיבש הדיו על דפי האירועים שהיו בחיפה. סוף שבוע בו איחדו כוחות "בתים מבפנים" ו"באוהאוס חברתי". עדיין ניתן לחוש את ההתרגשות, את הלב המלא עד גדותיו, את השמחה והתקווה, העניין והיופי שסבב אותי מכל העברים. והשורה הזו, 'יש ימים בהם האושר מפעם פתאום', מתוך השיר "התעוררות" של שם טוב לוי, לא הפסיקה להתנגן לי בראש.
מבנה שוק תלפיות, על 6 קומותיו, מהווה אבן דרך בתולדות האדריכלות בסגנון הבינלאומי בארץ. הוא הוקם ביוזמתו של ועד הדר הכרמל, ובתכנונו של האדריכל משה גרסטל ב- 1940. עם השנים ננטש ונזנח, אך לכבוד אירועי סוף השבוע פונו ההריסות והוא נוקה ונפתח לשלושה ימים - בהם תפסה את מקום הירקות, הפירות והדגים תערוכת האמנות "באהבתנו גוף הפך מקום".
השילוב בין אמנות עכשווית לבין בניין היסטורי בעל חשיבות ויופי שלא נעלם ממנו למרות ההזנחה והשנים בהן עמד נטוש – מהפנטת אותי. עדיין ניכרים המחשבה ותשומת הלב שהושקעו בכל פרט בבניין. חלונותיו המנופצים וקירותיו המתקלפים והשבורים לא מצליחים להסתיר את מה שהיה כאן. וכרגיל במקומות שכאלה, הדמיון עובד שעות נוספות ואני פורשת כנפיים...
אז מה זה בכלל בתים מבפנים ומהו באוהאוס חברתי?
"בתים מבפנים" הוא אירוע ארכיטקטורה שמטרתו לשפוך אור על הסביבה הבנויה ולעודד מעורבות אזרחית בנושא המשפיע על החיים של כולנו. למשך סוף שבוע נפתחים עשרות מבנים לביקורים, סיורים, דיונים ואירועי אמנות. האירועים השנה התמקדו בסיפורי הבניינים בהדר הכרמל, אך לא רק – ולמעשה התפרסו במקומות רבים בעיר ונגעו בנושאים מגוונים.
"באוהאוס חברתי" היא חוויה אורבנית-אמנותית המנסה להנכיח את הכוח המעורר הטמון במקום, תוך התבוננות בעקבות העבר, הצפה של קונפליקטים והתייחסות עכשווית למרחב, לשינויים ולעתיד. השנה עמדה החוויה בסימן 100 שנים לבאוהאוס, כאשר חיפה נחשבת לעיר שבה מצוי הריכוז הגבוה ביותר בישראל של מבנים בסגנון הבינלאומי. האירוע כלל תערוכות אמנות, עכשווית והיסטורית, שהתקיימו בחללים אייקוניים ששוקמו ונפתחו במיוחד, אחרי עשרות שנים בהם עמדו נטושים. הקהל הוזמן לשוטט בין תערוכות אמנות, אירועי פרפורמנס, הרצאות, מופעי תרבות ועשרות סיורי בתים מבפנים.
הדברים הללו נשמעו לי כמו הבטחה גדולה, ולכן התרגשתי מאד כאשר קיבלתי טלפון עם הזמנה להוביל סיור "בעקבות אמנות הקיר בחיפה" במסגרת סוף השבוע המיוחד הזה. אז גנבתי לי סופ"ש של חו"ל עם עוגן בבית, כמלון זמני-קבוע, ויצאתי לראות, לחוות וללמוד.
סיורים
כ- 70 סיורים במגוון נושאים מרתקים ומעוררי דיון התקיימו ברחבי העיר. סיורים שנגעו בעבר, תיארו מציאות של כאן ועכשיו ופתחו פתח למחשבה על העתיד - הפנו זרקור למקומות שנקרים על דרכנו יום-יום וגרמו לנו להתעכב לרגע. התכנית היתה עמוסה והבנתי מיד שלא אוכל להספיק הכל, ולמעשה אצטרך לוותר על הרוב. בחרתי סיורים בפינצטה מתוך ההיצע העצום, חלקם התקיימו במקומות נגישים לקהל הרחב גם ביומיום, ואני ממליצה להקדיש זמן ולבקר בהם, גם אם ב"סיור עצמי".
קריית הטכניון כמוזיאון לאדריכלות ישראלית – סיור בהובלת עמרי זילכה
בשעריו של הטכניון באתי לא מעט, ואף חוויתי אותו יותר לעומק במסגרת הצעידה ב"שביל חיפה", עליו כתבתי כאן. כבר אז הבנתי שאחד הדברים המייחדים את המקום הוא העושר האדריכלי המצוי בו, ולכן שמחתי להצטרף לסיור של עומרי, בעל הבלוג "פינת רחוב", שנדמה לי שהדבר שבאמת מחבר בינינו הוא האהבה המשותפת לעיר שלנו.
מאז הקמתו היווה טכניון כר פורה לתכנון של מיטב האדריכלים, מה שהפך אותו לקמפוס מאד ייחודי, הזרוע עשרות מבנים בסגנונות שונים (ולעיתים משונים...). בסיור שמענו על ההיסטוריה האדריכלית, תוך ניתוח מרשים ומלמד שנגע בסגנונות וברעיונות שהובילו לתכנון כל אחד מהמבנים שנקרו בדרכנו. ביקרנו בבית הכנסת אוהל אהרון, מבנה צנוע ווירטואוזי בו זמנית, אותו תכנן בשנת 1969 האדריכל אהרון קשטן.
נכנסנו גם למבנה המוזר של מעבדות דנציגר המשמש כמעבדות הפקולטה להנדסת מכונות. המבנה החדשני, החריג והשנוי במחלוקת תוכנן על ידי אלפרד נוימן וצבי הקר, ובנייתו הושלמה בשנת 1967. סביב תכנונו, בנייתו וחנוכתו מהלכים סיפורים מסמרי שיער, הנשמעים כלקוחים מסרט וכל כך מנוגדים למציאות חיינו בחיפה הסולידית. סיור מרתק בכל קנה מידה, ששפך אור על אחד מהמקומות המזוהים ביותר עם העיר חיפה.
בימים כתיקונם – הכניסה לקריית הטכניון מותנית בבידוק בטחוני וחופשית לכל אדם.
ממליצה על קריאה נוספת על בית הכנסת אוהל אהרון ועל מעבדות דנציגר בבלוג של מיכאל יעקבסון
בית משותף – סיור בהובלת אורן און
בפינת הרחובות יאנוש קורצ'אק וחורב עומד מבנה חריג בנוף הישראלי, ובנוף החיפאי בפרט. יום יום אני עובר לידו, שכן הוא סמוך לביתי, ושואלת את עצמי 'מה לכל הרוחות חשב לעצמו האדריכל?'. הסיור נתן לי את ההזדמנות לגלות את התשובה. האדריכל רם כרמי תכנן ב- 1998 קומפלקס מגורים יוצא דופן, שניסה לחבר בין סביבה לבין חדשנות מכאן ומסורת משם. מדובר בפרוייקט יומרני היושב על שטח של 6 דונם שהיה אמור להיות חלומו הרטוב של כל חיפאי שהפרוטה בכיסו, אך בפועל הצביעו החיפאים ברגליים וכגודל הציפייה, כך גודל הנפילה. הפרוייקט עבר מיד ליד, היזמים התקשו לשווק את הדירות וחלקן עמדו נטושות במשך שנים.
כיום, הבניין המפואר אמנם מאוכלס, אך התחושה השלטת בו היא של מקום שומם. שוטטנו בחלליו הציבוריים עטורי הקשתות והמעברים, שאמורים היו להוות את לב ליבו של הבניין כמקום מפגש וחיבור בין שכנים. נפש חיה לא נראתה, והחלל העצום בגודלו הישרה עלי תחושה של קטנות ובדידות. דיברנו על השפה האדריכלית של המבנה, על שימוש באור, על תחזוקת המבנה, ותהינו האם הרעיונות שעמדו בסיס תכנונו מומשו. לסיום הצצנו אל אחת הדירות יוצאות הדופן. אין ספק שגיליתי עולם ומלואו ממש כאן מתחת לאפי.
בימים כתיקונם – בניין מגורים פרטי שהכניסה אליו אינה אפשרית. ניתן להתרשם מהקומפלקס מבחוץ.
כתובת: רחוב יאנוש קורצ'אק 2, פינת רחוב חורב.
תחנת הכוח חיפה א' חברת החשמל - סיור בהובלת פארה גולדמן
הסיור הזה סיקרן אותי מאד משני טעמים: הראשון, זהו מקום סגור, שמור ומאובטח שהכניסה לזרים אסורה בהחלט, וראיתי בסיור הזה הזדמנות יוצאת דופן; שנית, ממסעותי בעקבות אמנות הקיר בחיפה ידעתי שאי-שם בחדר האוכל של העובדים חבויה יצירת קיר מונומנטלית של האמן מרדכי גומפל והייתי מוכרחה לנצל את המומנטום בכדי לראות ולצלם אותה.
וכך יצאנו אל חוף שמן, עברנו בידוק בטחוני מדוקדק ונכנסנו למתחם חברת חשמל, שם קיבלנו הוראות בטיחות קפדניות. הסיור המרתק במתחם מבני תחנת הכוח הישנים המיועדים לשימור, החל מחוץ לחומות ומשם צללנו פנימה.
נכנסנו אל בית רוטנברג, שהוא פנינה אדריכלית בפני עצמה, ביקרנו במשרדו המשומר של פנחס רוטנברג, מיסד חברת חשמל, ושמענו הרצאה מעניינת מלווה במסמכים מארכיון החברה. לאחר מכן יצאנו לסיור בין מבני התעשיה העצומים ולמדנו על איכותם האדריכלית וההנדסית, על פעולות השימור המוצעות למתחם ועל ארכיטקטורה מודרנית של מבני ייצור, תפעול וניהול.
אחרי שנפרדנו מהקסדות, ביקשתי יפה להיכנס אל חדר האוכל ולראות את יצירתו של מרדכי גומפל. לזכותה של דוברת החברה יאמר שהסכימה מיד ואכן, אור היום שבקע מהחלונות הגדולים האיר את את המקום והקיר התגלה לי במלוא הדרו. אין מילים לתאר! ההתרגשות אל מול היופי הזה לוותה בצביטה בלב על כך ששוב, גם כאן, התגלה היחס המזלזל לאמנות וכמה חבל שדלת חדר האוכל הורחבה על חשבון פינה מהיצירה.
בימים כתיקונם – המתחם סגור למבקרים
באוהאוס מהודר - סיור בהובלת עומרי זילכה
בחיפה, ובשכונת הדר הכרמל בפרט, קיים ריכוז יוצא דופן של מבנים בסגנון הבינלאומי. בהגיענו לנקודת המפגש נדהמנו לגלות שלמעלה מ- 200 אנשים נוספים חשבו גם הם על הרעיון המקורי, והגיעו לחלוק איתנו את אותו סיור ממש. האינסטינקט הראשוני שלי היה לעשות "אחורה פנה" ולמצוא לי משהו יותר מוצלח לעשות.
אבל עם ההתקדמות האיטית של הפלוגה בהנהגת המפקד ברחובות הצרים ולאורך גרמי המדרגות, עוצרים פה ושם את התנועה לדקות ארוכות... התגברתי על ההלם הראשוני ונשאבתי להסברים המלומדים שהועברו בחן, בחיוך ובידע רב. עברנו בין המבנים הבנויים בסגנון המכונה "באוהאוס" (כאשר הכוונה היא לסגנון הבניה הבינלאומי שנולד בבית הספר באוהאוס), ולמדנו על מאפייניו. התרשמנו מהכמות הבלתי נתפסת של המבנים הללו, וכן ממצבם הלא מזהיר כלל. עומרי הנהיג את העדר הענקי בוירטואוזיות מעוררת השתאות, אך הרגשתי שלא מיציתי וצריכה לחזור להשלמות, הפעם בהרכב מצומצם יותר.
בימים כתיקונם – מומלץ להסתובב ברחובות הדר הכרמל, להרים מבט ולחפש את הבתים המיוחדים.
מנזר זווארא – בהובלת ד"ר צבי בן ישי
מנזר זאווארה שוכן במבנה אבן יפהפה לשימור, ותוכנן על ידי הנזירה מרי דה לה קרואה בסוף המאה ה- 19. המתחם, שנבנה עבור הנזירות הכרמליתיות, כולל מרתף עם תקרה מקושתת, חדרי אוכל ואורחים, קפלה לתפילה וקומה עליונה עם חדרי מגורים ומרפסות. במרכזו חצר פנימית מוצלת ונעימה. המנזר, הבנוי 20 אלף אבנים ללא שימוש בברזל, עבר גלגולים שונים ובשנות ה- 30' העתיקו הנזירות משכנן למרומי הכרמל עם בניית בית החולים הממשלתי. כיום משמש המקום לצרכי בי"ח רמב"ם, בתחומו הוא שוכן. מעט התאכזבנו לגלות שמדובר בהרצאה, יותר מאשר בסיור' כי רצינו לחוש את הדברים ולא רק ללמוד עליהם. לכן הרשינו לעצמנו להתגנב לקפלה שעומדת עדיין על תילה ומשמשת אולם כנסים, הצצנו לחדרים, סובבנו במסדרונות הפתוחים שמעל החצר הפנימית והצטערנו שלא ניתן להכנס למרתף שסיקרן אותנו מאד.
בימים כתיקונם – החללים הציבוריים נגישים לביקור. הכניסה למתחם בית החולים מותנית בבידוק בטחוני.
כתובת: רחוב העליה השניה 8
בתים מבפנים
מודה שהרעיון המעניין שבו נפתחים בתים בבעלות פרטית לציבור הרחב מעורר בי סקרנות, אך גם חוסר נוחות שמתבטאת בתחושת מציצנות וחדירה למרחב פרטי - גם אם הוא מאפשר ואף מזמין אותי להיכנס. ובכל זאת, התפתיתי לאתגר את התחושה הזו וביקרתי בחלק מן הבתים. אז הניסוי הצליח אך החולה מת, ולכן אספר כאן על שני בתים, לא מהקונספט של בית פרטי, שהם מיוחדים עם סיפור מעניין מאחוריהם, והכניסה אליהם התאפשרה הודות לבתים מבפנים.
בנק אנגלו פלשתינה (אפ"ק)
בית האבן היפהפה תוכנן על ידי אלכסנדר ברוולד, ונבנה בשנת 1928, לשמש כסניף חיפה של בנק אנגלו פלשתינה. כיום מאוכלס הבניין במשרד עורכי דין, והאירוע איפשר הצצה לחללים הפנימיים המהודרים והמרהיבים, שלא לומר עוצרי נשימה ממש! למדתי כי ברוולד ביקש ליצור "סגנון אדריכלי ארץ ישראלי" שהתבטא באקלקטיות ששילבה בין מאפיינים אדריכליים מזרחיים, מערביים ויהודיים. אין ספק שהצליח לו כאן מעל ומעבר! תמונה אחת שווה אלף מילים...
בימים כתיקונם - ניתן להתרשם מבחוץ מהמבנה על המטבעות הטבועים בקירותיו החיצוניים.
כתובת: רחוב נתנזון 1, עיר תחתית.
בית הזכוכית
שמו המיוחד של הבניין נגזר מלבני הזכוכית ששובצו בקירותיו, ונועדו להכניס אור לדירות הקטנות. האדריכל תיאודור מנקס תכנן את הבניין בשנת 1938, כמתחם מגורים חדשני ויצירתי לטובת חיילים בריטיים משוחררים. בבניין 14 דירות בשלוש קומות המסודרות מעל חצר פנימית-חיצונית שבמרכזה היתה בריכת שחיה. בדירות שולבו מערכות מודרניות מתקדמות לשנים ההן, כמו פיר אשפה ומערכת הסקה מרכזית, ואלמנטים עיצוביים כגון חלונות אוניה עגולים הפונים אל המפרץ, גרם מדרגות חיצוני וצנרת גלויה (החבר'ה של מרכז פומפידו עשו מזה שנים אחר כך קריירה...). התרשמתי מהדירות המחייבות סידור מדוייק בשל גודלן הקטנטן ומהצניעות שלא חוסכת ביצירתיות גם בתכנון של בית משותף.
בימים כתיקונים – ניתן לבקר בבניין, למעט הכניסה לדירות הפרטיות.
כתובת: רחוב בר גיורא 21, הדר עליון.
תערוכות
האירוע שפע תערוכות מגוונות, אל חלקן הצלחתי להגיע. את התערוכה "באהבתנו גוף הפך מקום", שהתקיימה בשוק תלפיות וכללה מגוון רחב מאד של אמנים הפועלים בסוגות אמנות שונות, כבר הזכרתי למעלה.
קולנוע אורה, השוכן בבניין הוורוד, נפתח גם הוא לראשונה זה שנים לציבור. כשעמדתי באולם הגדול יכולתי לדמיין את הקהל יושב ונהנה מסרט טוב, את המקרין העומד מאחורי המכונה המאירה על המסך הגדול, ואת התור המשתרך ברחוב לפני אשנבי קופות הכרטיסים.
ממקבץ התערוכות "חיפה האדומה" שהוצגו בבית מועצת הפועלים התרגשתי במיוחד, שכן הן נגעו ישירות בסיור שלי "בעקבות אמנות הקיר בחיפה". סיפורם של חלק מבתי הקולנוע שפעלו בעיר הוצג על הקירות באמצעות צילומים, מסמכים ומפות שהמחישו את העוצמה שתפסה החוויה הקולנועית ברחוב החיפאי באמצע מאה הקודמת. הקולנוע היה חלק בלתי נפרד מהמורשת התרבותית של חיפה וגורם משמעותי בתהליך המודרניזציה שלה. בשנות ה- 50 אף החזיקה חיפה בשיא של מספר הביקורים הגבוה ביותר בקולנוע לנפש בכל העולם! מדהים, לא?
וכמובן התערוכה שכללה את הראיון האחרון עם גרשון קניספל. על באוהאוס ואמנות ועל זיכרון במרחב הציבורי. קניספל, שעם כל המורכבות שנקשרה באישיותו, השאיר אחריו כל כך הרבה בחיפה, ובראיון הוא חוזר ומתכתב שוב עם הערכים שלשמם אנחנו בעצם כאן, בעולם הזה. סרט קצר וחשוב של מלי דה-קאלו, שלדעתי חובה להקרין בכל מקום אפשרי.
בחיפה עבדו, חשבו ותכננו טובי האדריכלים שחיו בישראל, והעיר גדושה בעושר אדריכלי וסגנוני שלא היה מבייש כל עיר גדולה אחרת בעולם. המילה "פוטנציאל" מוזכרת כל כך הרבה פעמים בצמידות לעיר חיפה. ובאמת, כמו בשיר שצוטט למעלה, חיפה זקוקה אולי להתעוררות, אבל בסוף השבוע הזה היא היתה ערה, חיה, נושמת ולדעתי הפכה את הפוטנציאל לממשות.
אירועי בתים מבפנים התקיימו בשיתוף באוהאוס חברתי וביוזמת עיריית חיפה, בית הגפן, מפעל הפיס, אוניברסיטת חיפה והטכניון. אוצרת ראשית בתים מבפנים: אביבה לוינסון
אוצרת ראשית באוהאוס חברתי, ניהול אמנותי ומחקרי: גליה בר אור
אם גם אתם אוהבים את חיפה כמוני, או סתם מתכננים לבקר בה, מוזמנים לקרוא פוסטים נוספים והמלצות שכתבתי עליה. כולם מרוכזים כאן.
והנה משהו שכתבה מיכל על חיפה מעיניים של תיירים
לקבלת פוסטים שאני מפרסמת בבלוג מוזמנים להרשם בקוביית ההרשמה של הבלוג. אשמח אם תעקבו אחרי בטיולים ובחוויות. השאירו לי תגובה, או סיפור חיפאי משלכם. אשמח לקרוא!
