"האביב של פראג" היה קצר. הוא נולד בתחילת ינואר 1968 וגווע בסופו. גם אני נולדתי באותו חודש ממש, אך בניגוד אליו - המשכתי – ביחד עם הרעיונות, המסרים, וההשלכות שלו – הלאה. האם חודש לידתנו המשותף הוא המפתח ליסוד המרדני שעמו באתי לעולם ולאופטימיות הזהירה שטבועה בי? אולי. ואולי זהו סתם צירוף מקרים. שיר שחלמתי על פראג מתאר תקופה חשוכה ועצובה - אני פגשתי עיר יפה ושמחה.
אל פראג חזרתי פעמיים. בראשונה קיבלה את פני עיר זוהרת שניצני אביב ראשונים ניכרים בה. בשניה היתה זו עיר לבנה מושלגת וקסומה. פראג, בכל עונה, רומנטית ונהדרת – אחת היפות בהן טיילתי.
עיר לבנה
כיכר העיר העתיקה כמעט ריקה. אני פורשת ידיים, אצבעות פתוחות, נותנת לשלג היורד מלמעלה לנחות עלי. רך, נוצתי, וכל כך לבן. אושר גדול כזה לא חוויתי כבר זמן רב. השלג יורד ללא הפסקה ועוטף את העיר ואותי בשמיכת פוך לבנה. וכך, ממש כמו בכיפות הזכוכית המלאות מים שילדים הופכים והן מתמלאות בפתיתים לבנים - הפכה העיר השמשית שזכרתי מביקורי הקודם לעיר לבנה, כמטה קסם.
לרציניים בלבד: בחודשי החורף מומלץ להתארגן מבחינת הביגוד ולהתלבש ב"שיטת הבצל". שכבות-שכבות של בגדים שניתן להסיר בכניסה למקומות המחוממים, וללבוש ביציאה החוצה – טקס שמסתגלים אליו די מהר.
הפרטים הקטנים
צריך רק להרים את העיניים, ורגע לפני שתופס לך את העין עוד בניין מרהיב ביופיו, להיתקל בשלט מעניין. יהיה זה שלט של מלון, חנות, מסעדה, או מקום "רגיל" אחר. שלט מיוחד למקום שאינו בהכרח מיוחד.
גם הספסלים, פנסי הרחוב, ידיות הדלתות וחלונות הראווה מעוצבים בחן שכזה. אי אפשר שלא להתלהב. כלי קרמיקה מעוטרים שתלויים על דלת עץ מזמינים אותך להכנס פנימה בלי שהתכוונת כלל, חבל לטעום ו"להרוס" את הסידור המושלם של הגלידות בגלידריות, וקשה להסיר את היד מהמצלמה.
לרציניים בלבד: יש שיגידו שפראג היא גן עדן לצלמים. היא אכן כזו, אך מניסיוני, כאשר קשובים לסביבה, פתוחים לקלוט את הפרטים הקטנים ונותנים למקום לחלחל אל תוך הלב - כל מקום על פני הגלובוס יכול לענות להגדרה הזו.
מעל המגדלים
כמה ניסיונות וכמה שנים לקח לאדם ללמוד לעוף? ומה בסך הכל רצה? לראות את הדברים ממבט ציפור. צודק האדם – אין כמו להביט בדברים ממבט על, מבט המשנה את הפרספקטיבה שלנו על הפרטים הקטנים וגם על העולם כולו. הגגות של פראג ניבטים אלי מכל פינה. אני מטפסת בכל מגדל שבו קיימת האפשרות. המוני מדרגות. עולה ויורדת, עולה ויורדת – רק בשביל הסיפוק הרגעי של להרגיש לרגע ציפור.
לרציניים בלבד: המרכז התיירותי של פראג קטן והכל במרחק הליכה. הולכים הרבה ברגל! לכן מומלץ מאד לקחת מלון בעיר העתיקה, או במאלה סטרנה הסמוכה. מלון מרכזי מאפשר פסק זמן לרגליים באמצע היום, או לחזור מאוחר בלילה מבלי להיות תלויים בתחבורה ציבורית.
מה לי וליהודים?
בית הכנסת פנקס הוא הצנוע מבין בתי הכנסת שברובע היהודי, אך דווקא בשל פשוטותו הוא לדעתי המרגש מכולם. על הקירותיו רשומים עשרות אלפי שמות של אנשים שכבר אינם. קהילה שלמה שנמחקה. בקומה השניה תערוכת ציורי ילדים מגטו טרזינשטט. היא זורקת אותי באחת אל גיל 10 לערך. הספר אליו חזרתי פעם אחר פעם בשנים ההן היה "אין פרפרים פה – ציורים ושירים של ילדי גטו טרזינשטט". ילדה משונה עם בחירות משונות. מדפדפת בין דפי הספר עם הכריכה העצובה ומנסה להבין את שרואות וקוראות עיני.
ובחוץ, בין המצבות המגובבות זו על גבי זו ששלג מכסה אותן, טיול בוקר של ילדי הגן הסמוך. מחזה הזוי במקצת. גם כאן, כנראה לא אוכל להבין...
לרציניים בלבד: כרטיס הכניסה לרובע היהודי הוא בבחינת "הכל כלול", המשרת אג'נדה שמתייחסת לאתרי הרובע כמכלול. מקום שכדי להבין את עושרו התרבותי והדתי, את גדולתו וגם את חורבנו – צריך לבקר ולחוות את מרבית אתריו. קיימים מספר סוגי כרטיסים בעלויות שונות, המאפשרים שילובים שונים בין אתרי הרובע.
קצת קולטורה
כמעט בכל כנסיה בפראג טמונה ההזדמנות לשמוע מוסיקה, בחלק מהמקרים בחינם. ברושורים מחולקים בכל פינה וקרן רחוב. לוקחת, אוספת, ממיינת. אין כמו מוסיקה לרפא מכאובים, לרומם את הנפש, לנסוך שלווה בגוף.
לרציניים בלבד: במוזיאון Mucha מוצגות עבודותיו ומסופר סיפור חייו של האומן אלפונס מוכה. האורגינלים הענקיים של עיצוביו עבור כרזות פרסום למופעים ולפסטיבלים - מפעימים. היצירתיות המתפרצת שלו התחומה בתוך קווים דקיקים שחורים - נפלאה. הסרט על חייו המוקרן במוזיאון משלים את התמונה.
כל מה שאתה צריך זה אהבה
ממש כמו המוסיקה שלו, "קיר ג'ון לנון" הוא קיר חי. ואיך יכולים להיות חיים לקיר? מעריציו של הזמר המנוח הם שמפיחים בו חיים. ביצירתיות רבה הם מוסיפים עוד ועוד אלמנטים, שכבה על שכבה, צבעים, צורות, מחשבות ומילים – וכך הקיר משנה פניו לאורך זמן. בעבר התנהל כאן מאבק בין אוהדי הזמר לבין עיריית פראג. אלה ציירו, אלה מחקו, וחוזר חלילה. עד אשר שגריר צרפת בצ'כיה, שמעונו ממוקם בדיוק ממול לקיר' הודיע שהוא דווקא אוהב את הקיר הזה. ומאז לקיר שלום, הציירים עושים את מלאכתם, והעירייה עסוקה בעניינים אחרים.
מעוררי תאבון
בית הקפה העונה לשם הלא-קצר Cukrkavalimonada הוא מקום שכל סופרלטיב שיקשר בשמו יהיה כנראה נכון. מקום קטן עם אוכל טרי-טרי, ירקות עם טעם של פעם, ושוקו חם ונמס במבחר טעמים שלא מהעולם הזה. לא להחמיץ בשום מקרה!! ביקרתי בו 4 פעמים ולא שבעתי ממנו, במובן החיובי של המילה.
לרציניים בלבד: ממליצה בחום על שתי מסעדות צמחוניות על גבול הטבעוניות – "מאיטראה" ו"לבקה חלאבה". אוכל מצויין, טרי ומגוון, ושירות אדיב. ממוקמות במרכז העיר העתיקה ומעוצבות בטוב טעם. שתי מסעדות שבהן צריך לקחת את הזמן ופשוט להנות.
לילה טוב
פראג בלילה היא לא אותה עיר של שעות היום. ביום היא ציורית ורכה, בלילה היא מוארת ודרמטית. האתרים המרכזיים של העיר מוארים באופן נפלא - כיכר העיר העתיקה, גשר קארל, המצודה, שדרות ואצלב.... כמה כיף פשוט להסתובב באותם מקומות לראותם אותם שוב, הפעם באור כל כך שונה.
לרציניים בלבד: אם כבר מדברים על חושך... ממליצה על מופע התיאטרון השחור – Aspects of Alice. מופע המוביל את הדמיון לעולמות פנטזיה משונים ומוזרים, מלא באסטטיקה וללא אף מילה. ניתן להזמין כרטיסים מראש דרך האתר.
מקווה שנהניתם לטייל איתי בפראג הנהדרת. זו עיר שבאמת הייתי מוכנה לחזור אליה שוב ושוב. אשמח לשמוע אם גם לכם יש מקומות שטיילתם בהם ושתרצו לשוב אליהם.
אני מאד אוהבת טיולים עירוניים. על הרבה מהם כתבתי כאן.
מוזמנים לקרוא פוסטים נוספים של בלוגרים שטיילו בפארג: רבקה קופלר - 4 ימי אביב בפראג
נעה ברנס - ArtTerminal - פראג פעם שלישית גלידה
מיכל בן ארי מנור - רואה עולם - פראג לחובבי עיצוב
ענבל כבירי - איך אכלתי את הכובע בפראג אם אהבתם את הסיפור ואת התמונות, הצטרפו אלי לטיולים הבאים שלי ברחבי הגלובוס. מוזמנים להשאיר לי תגובה כאן למטה ולהרשם בקוביית ההרשמה לבלוג כמנויים.
