לא קורה לי הרבה שאני חוזרת למקום שכבר ביקרתי בו בחו"ל. החיים קצרים ואני רוצה להספיק ולראות עוד ועוד מקומות חדשים. ובכל זאת – כאשר כתבתי על טיול בוינה בפעם הקודמת שחזרתי ממנה, נתתי לפוסט את הכותרת: "באביב את תשובי חזרה". מסתבר שהיתה זו נבואה שכמעט הגשימה את עצמה. כי איך אפשר לסרב לחופשה חורפית קצרה בוינה כאשר כרטיסי הטיסה נמכרים בעלות מינימלית - גם אם האביב טרם הגיע?
שלא תבינו לא נכון - אני עדיין משתוקקת לראות את השטאדפארק במלא תפארתו האביבית הירוקה והפורחת, ויחד עם זאת, היתה זו חופשה נהדרת, ועליה אני רוצה לספר כאן.
לרציניים בלבד: Austria Trend Hotel Europa Wien הוא מלון נחמד הממוקם ממש בצנטרום של הפיילה - במרחק הליכה מכל המקומות המעניינים בעיר, ודקות הליכה מתחנת מטרו. צוות המלון אדיב ומחייך ומלא בנכונות לסייע בכל שאלה. החדר בסיסי ונקי וכולל את כל מה שצריך בשביל לישון טוב. ארוחת הבוקר מגוונת ומלאה מטעמים, מלווה במוסיקת מעליות - טרנד שחשבתי שכבר חלף מן העולם.
היו לנו יומיים וחצי חורפיים בעיר, שקיבלה אותנו בשלג רך שצנח עלינו מהשמים וצבע הכל בלבן. חווינו הרבה רגעים מעניינים ומרגשים וכמובן טעימים להפליא - בכל זאת וינה... ביקרנו במוזיאונים, פקדנו מסעדות ובתי קפה, שוטטנו ברחובות הצוננים ואפילו הספקנו לקפוץ לנאשמרקט הצבעוני והשמח.
הנה כמה המלצות מה לעשות בוינה - למי שזמנו קצר, עונתו חורפית וביקר כבר בעיר בעבר.
מוזיאונים
מוזיאון הונדרטוואסר - Kunst Haus Wien – Hundertwasser Museum
זה אחד מהמקומות שריגשו אותי מאד בביקורי הקודם בעיר. לכן ברור היה לי שאני חוזרת אליו. לתערוכת הקבע המפעימה התלוותה הפעם גם תערוכת צילומים שסקרנה אותי. כבר סיבה טובה לחזור. בכניסה למוזיאון שמחתי לפגוש שוב את הרצפות המשופעות, העצים החודרים את החלונות וכמובן את השירותים המעוצבים ברוח יצירותיו של הונדרטוואסר.
פרידנסרייך הונדרטוואסר היה אמן רב תחומי ואיש אשכולות בעל רעיונות מקוריים, ואפילו מהפכניים. במרכז עבודותיו עמדו הטבע, הקו הלא-ישר, צבעוניות ואינדיבידואליות. תערוכת הקבע מציגה חלק מעבודותיו ומתחקה אחר חייו ותחומי העניין בהם עסק – אדריכלות, עיצוב וכמובן ציור. אפשר לבלות דקות ארוכות מול יצירותיו מלאות הקווים המסתלסלים והצבעים, וללמוד הרבה מאישיותו ורעיונותיו המעניינים.
כחובבת הז'אנר של צילום רחוב, שמחתי לגלות שבמסגרת התערוכות המתחלפות מוצגת כעת התערוכה STREET.LIFE.PHOTOGRAPHY. מדובר בתערוכה המקיפה 7 עשורים של צילום רחוב, ועוקבת אחר התפתחות הז'אנר החל משנות השלושים של המאה הקודמת ועד היום. מגוון רחב של אמנים מציג יצירות הנוגעות בסביבה האנושית העירונית וב"חיי הרחוב" מאספקטים רבים כמו תחבורה ציבורית, אנונימיות וניכור, מראות סוריאליסטיים או משעשעים וכדומה.
מרתק לראות את הפוקוס השונה שכל צלם מדגיש בעבודותיו, את תפיסת הרגע – שהיא כל כך משמעותית בצילום רחוב, וכמובן את השימוש המקצועי באור הטבעי שהוא כחומר ביד היוצר.
לרציניים בלבד: כרטיס הכניסה למוזיאון כולל כניסה לתערוכת הקבע בלבד. הכניסה לתערוכה המתחלפת, המוצגת בקומה השלישית והאחרונה, בתשלום נוסף.
המוזיאון לאמנות שימושית – MAK Museum Wien
המושג "אמנות שימושית" תמיד מפתיע אותי. כשאני חושבת על אמנות אני יכולה לדמיין משהו נשגב, יפה, מעניין, ואף כלי להעברת מסר. "שימושי" הוא לא אחד מהתארים שהייתי קושרת לאמנות. מטרתה של האמנות השימושית לעצב ולקשט אובייקטים יומיומיים, בכדי ליפות אותם. ערים רבות מתהדרות במוזיאונים לאמנות שימושית, והפעם החלטתי שזו הזדמנות טובה לנסות לעמוד על טיבו של הצירוף המוזר.
נתחיל ממבנה המוזיאון, שהוא יצירה בפני עצמה. מדובר במבנה קלאסי מרשים מהמאה ה- 19 עם חלל מרכזי פתוח שמסביבו חדרים סדורים לאורך מסדרונות מקושתים. עמדתי דקות ארוכות ובהיתי בחלל העצום והיפה הזה. במקום תערוכת קבע הכוללת רהיטים, כלי זכוכית וכסף, טקסטיל, שטיחים עתיקים ועוד. בנוסף, תערוכות מתחלפות המתמקדות בדרך כלל בעיצוב מודרני ועכשווי.
את מרבית זמננו במוזיאון הקדשנו לתערוכה Bentwood and Beyond, שהוקמה לציון 200 שנה לחברת הריהוט Thonet. באמצע המאה ה- 19 הגיע מייקל טונט לוינה ושם הקים את אימפריית הרהיטים שלו. כיסא מספר 14 שפיתח הפך לא רק לרהיט הנמכר בעולם, אלא גם לקלאסיקה עיצובית שעד היום משפיעה על התפתחות טכנולוגיית בניית הכסאות ועיצובם. התערוכה מציגה את המרכזיותה של חברת טונט בעיצוב ריהוט מודרני, ונוגעת בהיסטוריה של החברה, בשלבי ההתפתחות הטכנולוגית והעבודה עם העץ (Bentwood), וכן במעברים בין ייצור אמנותי לייצור סדרות תעשייתיות.
בדיוק כמו הכיסא עצמו - עיצוב התערוכה פשוט מחד, ומרשים מאידך. המבקר עובר ב"שביל" מתפתל המדמה את כיפוף העץ המפורסם של חברת טונט. המסלול מתקדם עם השנים ומציג את מגוון הכסאות וסיפוריהם. מעניין לראות את ההקבלות הטיפולוגיות שהיוו מקורות השראה לטונט בייצור הריהוט, וכן מעצבים עכשוויים השואבים השראה מהחברה ועוסקים בריהוט מכופף מנקודת מבט אמנותית.
בימים אלה מוצגות ב- MAK תערוכות נוספות, עליהן רק רפרפנו. אציין את תערוכת ההדפסים היפניים העכשוויים Kuniyoshi + | Ukiyoenow, שתהיה פתוחה גם היא עד 16 בפברואר 2020. התערוכה עוסקת בנושאים מעולם הבידור העכשווי, כמו ספורט ומוסיקה, תוך איזכורים של אלמנטים חזותיים המאפיינים את הדפס העץ היפני המסורתי.
לטעמי תערוכה שראויה ליותר זמן ותשומת לב ממה שאני הצלחתי להקדיש לה.
לרציניים בלבד: מומלץ להכנס למסעדת המוזיאון ולהחליף כוחות בין תערוכה לתערוכה. אנחנו הסתפקנו בקפה קטן, למרות שהתפריט נראה מבטיח. מדובר במקום די מבוקש וכדאי להזמין מקום מראש.
אלברטינה - Albertina
אני זוכרת את עצמי בבית הספר, תלמידה משועממת שבעיקר בילתה מחוץ לכותלי הכיתה, יושבת מרותקת בשיעור "ספרות ואמנות" שהעבירו ברוב חן פרופ' זיוה בן פורת וזוהר גת. הקונספט של שיעור מולטי-דיסציפלינרי (שהיה חדשני ביותר לשנות ה- 80) בשני תחומים שאהבתי - טבע בי את חותמו. עד כדי כך, שאני יכולה לשלוף ממגירות הזכרון פרטי פרטים של יצירות בתחומים השונים, לרבות שמות אמנים, זרמים אמנותיים וניתוחים ופירושים לעבודות השונות. בשל כך כנראה הייתי כל כך נרגשת מהתערוכה במוזיאון אלברטינה.
בתערוכה Munch Chagall Picasso מאוסף הרברט באטלינר מוצגות יצירות מופת של האמנים הנזכרים בשם התערוכה, אך לא רק. הרגשתי שאני מהלכת במעין "קיצור תולדות הזמן" שנע בין אימפרסיוניזם, אקספרסיוניזם, קוביזם, סוריאליזם ועוד איזמים שונים ומשונים. חוויה שהחזירה לי באחת את השיעור ההוא, הכמעט יחיד (מלבד תפירה וגרפיקה) שחיכיתי לו בימיי בית הספר.
התהלכתי מוקסמת בין היצירות המוכרות והפחות מוכרות, מזהה ללא כל קושי, למרות 30 השנה שחלפו מאז, כל מריחת צבע וגוון, ופשוט חוויתי את התערוכה הזו לאורך ולרוחב ובעיקר לעומק.
לא פלא שאחרי החוויה הרגשית המטלטלת התקשיתי מעט להכיל את יתר התערוכות שהוצגו במקביל במוזיאון. ובכל זאת, במשך כמאה שנה שימש בניין המוזיאון של ימינו כמשכנם של הארכי-דוכסים מבית הבסבורג. בקומה העליונה ממוקמים כ- 20 חדרי הסבה אימפריאליים מפוארים ששוחזרו בקפידה. בהחלט תצוגה נאה עם הסברים מעניינים על חיי ותככי משפחות האצולה והמלוכה האוסטריות.
מסעדות ובתי קפה
אין ספק שבתי הקפה סטנרל, דמל ולנדמן הם השילוש הקדוש של בתי הקפה בוינה. אמרו לנו שאנחנו חייבים, שאין מצב שאנחנו חוזרים בלי לפקוד אותם, נתנו המלצות ספציפיות על עוגות ומטעמים... אבל המלצות לחוד ומציאות לחוד. כדי שלא נחשד כעצלנים, רק אומר שבסנטרל ובדמל חלפנו מספר פעמים ותמיד היה שם תור בלתי מסתיים. עם כל הכבוד, ויש כבוד, אני לא עומדת בתור בשביל עוגה...
וכך, הגענו לקפה לנדמן ונמצא עבורנו שולחן במרפסת הנהדרת, המשדרת אווירה קלילה יותר מהמראה הכבד והוינאי שבפנים. סיפורו של בית הקפה מתחיל ב- 1873, כאשר פתח אותו פרנץ לנדמן. מאז נמכר המקום ועבר מיד ליד פעמים רבות. בשנות ה- 70 יועד המבנה להפוך לבנק. משפחת קורטפלד ששמעה על כך רכשה את הנכס ולמעשה הצילה את בית הקפה מהגורל שנגזר עליו. בהמשך הוא שופץ והותאם לדרישות המודרניות, אך שמו וכן צביונו כבית קפה וינאי קלאסי ואלגנטי, אחד הטובים בעיר, נשמר עד היום. עד כאן תקציר העלילה.
מבחינתנו, בשלב הזה של הטיול, אחרי האכזבות שספגנו פעם אחר פעם בסנטרל ובדמל – הלכנו על הטופ שבטופ – מחבת קייזרשמארן, עוגת ערמונים וכמובן קפה.
היה מושלם.
כתובת: Universitätsring 4
נכון, זה לא לנדמן (וכנראה גם לא דמל או סנטרל), ועדיין – למי שלא רוצה לעמוד בתור אבל כן רוצה קפה ועוגה מצויינים במחירים סבירים - אאידה מספקת את הסחורה. מדובר ברשת בתי קפה שנפתחה במאה הקודמת כעסק משפחתי לעוגות, והיום אפשר למצוא סניף בכל פינת רחוב בעיר. חפשו את הלוגו המסתלסל הוורוד.
בביקורנו הנוכחי שוב נהניתי מהמבחר הטעים. הרשת עדיין מפתיעה לטובה ואני ממליצה בחום.
כתובת: רשימת סניפים
כל מסעדה שמכבדת את עצמה, מגישה כיום גם מנות לאלו שבשר אינו לחם חוקם. יחד עם זאת, לאור צמחונותנו, כשאנחנו נוסעים למקום חדש אני תמיד מחפשת אחר מסעדות מעניינות מהז'אנר. כך גיליתי לדוגמא את המסעדות המעולות בפראג, בטאלין ובמקומות נוספים.
ווגיז היא רשת מסעדות טבעוניות, שניים מסניפיה נמצאים בוינה. מוגשות בה מנות המיוצרות ממרכיבים אורגניים, בהן כריכים, סלטים, מרקים, המבורגר, מנות פסטה, קדירות טבעוניות ופינוקים מתוקים ביתיים. פתחנו במרקים והמשכנו בהמבורגר טבעוני וקדרה טבעונית. המנות היו טעימות וגדולות מאד, השירות מהיר, צעיר ומחייך ולדעתי המסעדה מספקת תמורה נהדרת לכסף.
כתובת: Opernring 6. סניף נוסף נמצא בכתובת: Salzgries 9
דניאלי היא מסעדה איטלקית קלאסית, על כל המשתמע מכך – הן מבחינת העיצוב, המלצרים המבוגרים עם השירות התיאטרלי-משהו וכמובן המנות המוצעות לסועדים. הגענו אליה אחרי השחיתות בקפה לנדמן, כך שלא היינו כל כך להוטים למשהו כבד ולכן לא אוכל לתת המלצה גורפת. אכלנו מרק וחלקנו בינינו פיצה צמחונית שנאפתה בתנור לבנים והיתה גדולה וטעימה. שווה להגיע על בטן פחות מלאה ולתת צ'אנס גם למנות האחרות.
כתובת: Himmelpfortgasse 3
אז מה המסקנות שלי מפעם שניה קצרצרה בוינה?
כמו כל עיר ענקית, העיר היא בלתי נגמרת, אין בעיה למצוא מה לעשות בוינה ותמיד אפשר לחזור אליה לעוד מוזיאון שעוד לא הייתי בו, או תערוכה מעניינת שנפתחה. שלא לדבר על בתי הקפה סנטרל ודמל שהותירו אצלי חור בלב ורק בשבילם אני חייבת לשוב. וכמובן - שיטוט ברחובות היפים שתמיד מזמן חוויות מעניינות ורגעים אנושיים מיוחדים שאני אוהבת לצלם. כתבתי על רגעים כאלה כאן.
היו לי הפעם פחות מדי רגעי שיטוט וצילום, שחסרו לי מאד והותירו בי תחושת החמצה קלה.
אז כן, בדיעבד הבנתי שהיה לי קצר מדי. לא בגלל ש"כל טיול הוא תמיד קצר מדי" אלא בגלל שזה באמת היה סוג של מחטף שבו לא הצלחתי למצות בזמן הנתון את הרגע. לשהות. להתעכב. לארגן לעצמי את המחשבות ואת החוויות.
מסתבר שהמינימום הנדרש בשביל שארגיש שאני ממש בחופשה הוא שלושה ימים. טוב, למדתי משהו חדש על עצמי בגיל 52 וגם זה משהו.
על החוויות שלי מטיול 5 ימים בוינה - כתבתי כאן
מסלול טיול בוינה להורדה והדפסה - כאן
בוינה כיף לטייל בזוג, אבל אפשר גם לטייל לבד. זה מה שעשה יואב גוש מהבלוג "אבא מטייל סולו
מוזמנים לשתף אותי בחוויות שלכם מהעיר היפה, ואם טרם הצטרפתם לרשימת התפוצה של הבלוג - זה בדיוק הזמן לעשות זאת דרך קוביית ההרשמה לבלוג. להתראות בטיול הבא...
