קשה לנו עם החום והלחות אחרי שלושה חודשים בסקנדינביה, אך אנחנו לא מקטרים. היום יצאנו לתור את Ming Village, שהוא מפעל לייצור כדים סיניים באופן ידני-מסורתי. ירדנו מהרכבת והחלטנו לנסות מזלנו ברגל. קצת התברברות, ובעזרת כמה מלוכסנים נחמדים מצאנו את המקום. בשער חיכה לנו המלווה שלנו שהעביר אותנו דרך המחלקות השונות בליווי הסברים:

במחלקת התבניות יוצקים את החומר באלפי תבניות. כאן גם מכינים תבניות חדשות ומחדשים תבניות שהתיישנו; במחלקת הגימור מטפלים בכלי אחרי שהתייבש והוצא מהתבנית. בעזרת אבניים וספוג עם מים מחליקים אותו ומחברים חלקים, כמו ידיות למשל; במחלקת הגלזורה מערבבים את הצבעים ועושים את הגלזורה; במחלקת הכלים הידניים מכינים כלים לא בתבניות, אלא על אבניים מחתיכות של כלים שלא הצליחו. זו המחלקה היחידה שממנה מייצאים דברים אל מחוץ למפעל ולמדינה. את כל שאר הכלים מוכרים אך ורק בחנות המפעל; מחלקת הצביעה היא הגדולה מכולן, ובה יושבים אומנים הלומדים את המקצוע במקום ומציירים על הכלים בעיפרון ובצבע כחול (לפני גלזורה) או בצבעים (אחרי גלזורה). מלאכת מחשבת עדינה ביותר. על כד עובדים ימים שלמים. האומנים רשאים לחתום על הכלי את חתימתם; ואחרונה היא החנות - אליה התייחסנו כאל תערוכה יפה ומעניינת. וכל זה בחינם. הצמחיה הטרופית והציפורים שראינו בז'ורונג בירד פארק מתחברים היטב לאומנות הסינית שראינו היום וניתן להבין מאיפה היא שואבת את השראתה.

משם נסענו לגנים הסיניים ולגנים היפניים. גם אלה וגם אלה לא מרשימים ואף מאכזבים במידה מסוימת. חזרנו למרכז ודהרנו להודו הקטנה למסעדה של אתמול, ושוב שבענו מהאוכל הנהדר. שבנו עייפים ל"מלון" שלנו וזכינו למיזוג שהופעל חצי שעה לפני הזמן.