הבוקר התחיל במסע לכיוון פארק Halleberg שנמצא ליד אגם Vänern. לקחנו רכבת לצומת רכבות ומשם תפסנו טרמפ עם בחורה שחיכתה לאמה שהגיעה בוולוו חבוט. הן לקחו אותנו עד לתחנת רכבת, שם ריחמה עלינו מורה נחמדה שפגשנו ולקחה אותנו לתחנת האוטובוס. היא התרוצצה לגלות איזה אוטובוס אנו צריכים, והסבירה לנו איך לעלות לפארק. ואכן טיפסנו מעלה ביער הלח וחפשנו ELK, אבל אפילו את אלף לא מצאנו, רק כמה תולעים שחורות וקצת גללי אלקים. צפינו מעל המצוקים לכיוון האגם, ירדנו לחוף והחלטנו לחזור דרך הסלעים לתחנת האוטובוס. שמחים וטובי לב דילגנו וקפצנו מסלע לזיז, מאבן לגוש עד ש... נפלנו למים. התגברנו והמשכנו, התייבשנו בשמש ועלינו לרכבת לגטבורג, לאחר שחיסלנו את מלאי המזון השבועי. בתחנת הרכבת קבענו עם ריטה שתבוא לאסוף אותנו, אך היא איחרה בשעה. מסתבר שהגיעה דווקא בזמן, אך לא ידעה איך מוציאים את המפתחות מהסוויץ'. אחרי חצי שעה של מיני ניסיונות ועזרה מצד העוברים ושבים, קראה את האותיות הקטנות ולחצה על הכפתור הנכון... ריטה לקחה אותנו לביתה, התקלחנו באמבטיה וזללנו מכל טוב הבית, שתינו קפה ושוחחנו. סוף סוף הולכים לישון מאוחר - ולא בגלל זמני רכבות ובניית אוהל. אמנם קצת צפוף אצל אמא של ריטה, אבל מתעקשים שנשאר. הנרות הם המוטיב העיקרי בבית, וכשאנו נשארים לבד לרגע, אנחנו סופרים 21 נרות רק בסלון...