היום הסגרירי של אתמול התחלף לערב גשום עד זלעפות. הקישואים עוד התבשלו במחסה, אך מלוא הזוועה התגלתה בשובנו למפלצת. הסיליקון מהגג התגלה כחרירי וטיפות נשרו פנימה. הסיר התייצב במקום, אך קולות של גלי מים העידו שיש נהר זורם ומאיים, ואכן החלונות הצדדיים לא עמדו בעומס. שוב טישו נדחף מנגד. אובדי עצות וחשופים למים, נרדמנו במהרה והפלא ופלא - הגשם פסק ולא נרטבנו. בבוקר שוב נשלף הסיליקון והושפרץ על החלונות והגג.

יצאנו לדרך הארוכה - 462 ק"מ עד Rockhampton. צמודים להחלטה, לא הסתכלנו ימינה ושמאלה ולא עצרנו, אלא לבנזין ונס קפה. אבל רק רגע, לאן אנחנו ממהרים, כמעט שכחנו... בבוקר טלפנו למשפחת גזית והנה אנחנו דודות פולניות לאילה היפה, החכמה והנחמדה. הלב נחצה לשניים, שמחה וגעגועים. אז שני טילונים לכבוד הקטנה!

קצת גשם בדרך, ונוסעים במהירות ציפה של 110 קמ"ש (עכשיו אפשר להבין למה המקומיים טסים). כשהגענו נכנסנו ל- NPWS המקומי להתעדכן בפארקים אשר בדרך, התחדשנו בכיסוי כחול חדש למפלצת המטפטפת, ומשם ל- Rest Area הקרוב לחנות ולנוח. למחר נותרו לנו רק 300 וקצת ק"מ.