השמש העזה קפחה מהבוקר. יצאנו מהצל שבקמפינג וכמעט איחרנו כי באמצע הדרך מסתבר שלא לקחנו פילם "ספר". אבל סבא ג'ים, הרנג'ר האבוריג'ני שמדריך במערות, איחר גם הוא להגיע.

הוא הדליק את האור ועם עוד 10 מטיילים ותינוק מרעיש שוטטנו במערה כשעה ורבע. המרחק לצ'ילאגו היה שווה רק בשביל Donna, הנקראת על שם הצללת פניה של מדונה (לא הזמרת) על הקיר. ג'ים שיחק עם האורות, מדגיש את יופי הסלקטיטים למיניהם, מסביר ומפרש. המערה עשירה בתצורות ואיננה "מתה" כמו המערות שראינו בפעם הקודמת. כעת אין הרבה יצירה, אך בעונה הרטובה יש ויש. כמה עטלפים קטנים לא הוטרדו משנתם ואנו יצאנו לחום בחוץ. ירדנו לבד לשתי מערות קטנות ויפות ונמלטנו לצל לסעוד ארוחת צהריים.

ב- 13:30 התייצבנו במערה השניה להיום. סבא ג'ים התעכב עוד פעם, והפעם הביא עמו פנסים לכולם. תלינו את הבטריות על המותניים והארנו על הקירות. גם כאן יש הרבה תצורות ותגליות בכל פינה. המערה איננה סגורה לגמרי וחלק מן האולמות פתוחים לאור יום. שוב שמענו אגדות והסברים על חלוצים ואבודים אשר טיפסו על שורשי ה- FIG, ועל מערת הפיקניק, ששם החברה היו באים לשתות בירה ולפעמים להתחתן. הרבה אולמות ומראות יפים. וכאשר אתה מתקרב ליציאה החום גדל.

אחרי הצהרים יצאנו לשוטט בחורבות וארובות מתקני הפרדת המינרלים שפעם היו אלה שהחזיקו את ה"עיר". מראה הארובות המיותמות והמטות ליפול סוריאליסטי מה ועצוב. ביקרנו גם ב- Balance Rock ואת תמונת המקום השלמנו בסיור בבית הקברות שבו קברים של בחורים צעירים מראשית המאה. בדרך חזרה ראינו את כל ה"עיר" בפאב המקומי.