אחרי לילה מלא פיצוצים חשודים, הנעת מכוניות ואופנועים וגשם שלא הכזיב, השכמנו לנו, אכלנו קרקר עם ריבה ופסענו לתחנת הרכבת - חצי שעה של טיול בגשם, אשר כמעט השאיר אותנו בשקי השינה, אבל לא ניתן לאיתני הטבע להטריד אותנו בקטנות.

הרכבת עצרה ב- Åre ואנו זינקנו לאולם ההמתנה המחומם, מביטים אחד בשניה ותוהים האם אין אנו מופרעים במקצת לנסות לטפס במעלה 1400 מ' של הר המתנשא מעל העיירה, ואשר לא נראה כלל עקב העננות? בעוד אנו מדשדשים במדרון הלח, והנה זוג פנתרים דנים מתקרב, ושניהם פוסעים במרץ למעלה. חברנו אליהם, עוזרים להם במפה ומטפסים בשביל. הסב קיפצץ עם מקל ממקום למקום והסבתא אחריו, משאירים אותנו לפרקים ללא אויר. גם הקולמן נשאר ללא אויר והקור גרם לו להצתה קשה, אבל בכל זאת הכנו קפה במרום. הדרך למעלה חסומה ויש שלטים המורים לא לעלות בגלל שלא הסתיימה הפשרת השלגים. למעלה קר ורוח נושבת, אבל הרוח מפזרת מעט את העננים וגם הגשם חדל. נוף השלג וזרימת המים מהמם אותנו. המקום ודאי הומה אדם בתקופת החורף, אבל כעת כל המעליות ומרכזי הגלישה סגורים. במשך 6 שעות שוטטנו מעל העיירה שנמתחת, כמו רוב הישובים, לאורך הנהר. את שארית הזמן עד הגעת הרכבת העברנו בהכנת קפה ושיטוט בסופרים המקומיים, מעלים ריר ומחפשים תבלינים לשפר את טעם האטריות. בסוף מיצי העיכול מכריעים את הכף ואנו קונים גם סלט מיונז. שבים ברכבת, ממהרים לבדוק את התבלינים. אין ספק שזה שווה את המחיר. תוספת אבקת שום לטוסט מזכיר את פיצה האט ואת לחם השום העצום שלהם.