רכבת ה- Inlandsbanan מגיעה ואנו עולים. אין מחלקה 1 וילדים שבדים מצווחים מאחורינו. הרכבת נוסעת לאט ועוצרת בהרבה תחנות. המבקר מתבדח עם כל נוסע, ומדריכה מסבירה על הדרך בשבדית וגם באנגלית. לפתע הרכבת מאיטה וכולם נצמדים לחלון. סכר של בונים. חולפים על פניו והרכבת חוזרת למהירותה הרגילה. הנוף לרוב הוא נוף רכבת שבדית טיפוסי - יער חלקו ירוק - חלקו כרות, מים, נהרות ואגמים, לפרקים בית וחלקה מסביב, סירה על שפת האגם או ריכוז של בתים עם תחנה קטנה ורציף נטוש. במעלה הצפון המרחק בין הבתים גדל. הנוף, השמש והעייפות גורמים לנו לנמנם מדי פעם לקול שקשוק הפסים ובקצב הטלטול.

הנסיעה עד Jokkmokk  ארכה 12 שעות. הרכבת המשיכה את סיורה הלימודי, עצרה פה ושם ואפילו חזרה אחורה כדי שהנוסעים ייטיבו לראות אטרקציות חולפות. ראינו הרבה איילים בדרך. מותשים למדי הגענו לעיירה הנחמדה והקטנה, מצאנו את הקמפינג הקרוב והלכנו לישון שבעים מהארוחה הטעימה. הארוחות שלנו משתפרות מיום ליום. יש לציין שאתמול עמדנו יפה בהחלטה לא לעלות על תקציב של 210 קרונות ליום ולצמצם מעט את ההוצאות. ומצאנו בסופר גם שוקולד "עלית" בהנחה.