אתמול חגגו בשבדיה את חגיגות אמצע-הקיץ. המילה "חושך" כבר לא נמצאת בלקסיקון שלנו יותר, וכן, אנחנו בלפלנד. התעוררנו מאוחר אל שמש הבוקר. יום אמצע הקיץ הוא כנראה יום הקיץ היחידי השנה, וכאשר החלו טיפות הגשם הראשונות לזלוג יצאנו למוזיאון הלאפים המכיל תצוגה נאה על חייהם המסורתיים והחיים ביחד עם איילי הצפון. מזכיר מעט את הבדווים והכבשים. העדר הוא עניין של גיאוגרפיה כנראה. ראינו סרט מעניין משנות ה- 40 על חיי הלאפים והנדידה עם העדרים בקיץ. במוזיאון גם הסברים ותצוגה על הפארקים מסביב ונותן פתח לטיולים סביב.

לפתע נזכרנו שהיום שבת קודש והמקומיים סוגרים מוקדם, ואכן ICA ושאר חבריהם סגרו כבר. מיואשים התיישבנו בכיכר הכפר ואכלנו את פת הלחם האחרונה ועם שארית הבנזין בישלנו קפה. אבל תושיה הצילה מרעב ובתחנת המידע סיפרו לנו על חנות בתחנת הדלק. ואכן, החננו את הקולמן ליד המשאבה, מילאנו רבע ליטר והסתובבנו שעה ליד המדפים - בוחרים מזון ומעבירים את הזמן. ואנחנו הרי מתמחים בהעברת זמן...

גשם יורד בחוץ. שנה קשה למטיילים בסקנדינביה ובכלל למקומיים, אם כי הם בטח לא צריכים לישון באוהל ולהסתובב בגשם רגלית. אנחנו לא כל כך מוכנים לכך מבחינת ציוד. אפילו הנעליים שלנו די חדירות למים, חליפת הסערה לא הכי שבעולם - את זה נצטרך לקנות. למזלנו האוהל עדיין עומד בפרץ.

לקראת צהריים עלינו שוב לאינלנדסבאנן בשמחה, אך אחרי מספר דקות היא עצרה להפסקה ארוכה בפונדק דרכים לאפי. טוב מה זה אשמתם של אלה שנוסעים כבר 12 שעות שאנחנו רק עלינו? משם המשכנו כמעט ברציפות עד Gällivare . בקמפינג המים החמים חופשיים ו-חמים! שינוי לעומת שלושת הימים האחרונים בהם שילמנו על מים קרים. מולנו עומד, רטוב כולו, Dundret, ההר המקומי שרצינו לטפס עליו כדי לראות שמש חצות, אבל כמו שכל המטיילים בכל מקום מתלוננים - זו לא השנה לטיול בקיץ בסקנדינביה.