יום מנוחה בנרוויק. התחלנו בהתעוררות מאוחרת ומקלחת חמה, תה עם כמה פרוסות לחם, תיקון של הקולמן ויציאה לטיול בעיר. לאט לאט התנהלנו ברוח העזה לאורך החוף, לא ממהרים וללא משקל, מחפשים את המונומנטים המופיעים במפה ובפרוספקטים - זה לציון בניית המסילה וזה לחיילים שנפלו במלחמת העולם השניה. ראינו את האלק בן 3000 השנה, היינו בכנסיית האבן, אספנו בדואר את החבילה שהגיעה ולקחנו צילום איפה שכתוב - מעל הנמל של עפרות המתכת השבדיות. ממש לפני שהתחיל גשם טורדני נמלטנו מחמת הטפטוף למסעדה-פאב קטנה ושתינו קפה עם פאי תפוחים חם וקצפת. לאחר שהגשם חדל המשכנו לשוטט דרך קפלת השלום ובית הקברות. בית הקברות לחללי מלחמת העולם כולל גם חיילים גרמנים. במקום היה אוטובוס תיירים גרמנים - מעניין לדעת איך הם חשים ומרגישים במקומות כאלה - נרוויק נחרבה ע"י גרמניה.

שבנו למטבח החם בקמפינג לכתוב ולקרוא ולחכות למחר. לפי המצב בשלב זה, היתרון הגרמני הברור בקרוונים מתחיל להתאזן עם האיטלקים, שהם מעטים יותר אבל הרבה יותר מרעישים. יש להבהיר שבחישוב מהיר שעשינו התברר שאנחנו עומדים יפה בתקציב יום כלכלה לחבר הקיבוץ הארצי, כ- 5 ש"ח ליום.