בחוץ קר ואנו מדליקים שוב את האח בבקתה ועושים תה. אין ספק שמיטה יותר נוחה מרצפת אוהל. ניקינו, מילאנו מים ובקענו עצים לטובת הבאים אחרינו ויצאנו לדרך לאורך האגמים אשר גושי קרח צפים בהם. יום יפה אשר בו ירדנו מטה כ- 1000 מטר לאורך Skiradalen . הצמיחה והלבלוב בעיצומם וככל שירדנו כן גבהה הצמחיה והצטופפה עד לחוות אשר בעמקים. תחילת הדרך קשה - מקפצים מאבן לאבן, כבר בטוחים שהדרך משתפרת ושוב העיניים ברצפה, מחפשות את האבן הבאה לדרוך עליה. רעש הצעדים מקפיץ ארנבת שבורחת לאי-שם. מראה הקניונים הרבים המתחברים ומתפצלים פשוט מדהים ביופיו. בסופה של הדרך הרגלים קצת כואבות, אוכלים שלווה עם חלב (ניסיון חדש ודי מוצלח), ומנסים לתפוס טרמפים - ללא הועיל. שעתיים וחצי חולפות ואנו עולים על האוטובוס. באופדל מחכים לנו התיקים הקטנים והכבדים. לסיום הטיול, כבשנו שולחן בקפיטריה ונהננו מאד מהגלידה, הקפה והעוגה המשובחת. תענוג קצת יקר, אבל מאד משתלם. הספקנו גם להתקשר הביתה ולדבר עם כל המשפחה - מרגש מאד, אבל גם מזכיר שמתגעגעים כבר!

את שארית הזמן עד הרכבת מעבירים כרגיל בכתיבה, סידור ניירות, קריאה בפעם האלף ואחד בספרו של מר שיחור, טיול ברחבי התחנה, שתיית תה, ארוחת ערב, ניסיונות לנמנם ועוד תרגילים, רק שהזמן יעבור והרכבת תגיע.