קצת קשה לסכם את היום אחרי בשורת האיוב ששמענו בטלפון. אמנם הקשר עם הבית היה משמח, אבל מכאן עוד יותר קשה להבין את המחיר היקר שהחיים בארץ גובים מאיתנו. שמיר אמר שיהיה שלום. נו...

בבוקר עוד חשבנו לצאת אחרי הצהריים לטיול ולכן קיפלנו את המאהל ונעלנו את התיקים בתחנת הרכבת. אבל לאחר מכן שינינו תכניות. נלון היום באכסניית הנוער וניסע רק מחר ל- Finse. את התיקים הקטנים נשאיר עם הציוד המיותר באכסניה, ולברגן היפה נחזור לאחר הטיול.

רצנו לדואר לרוקן את המדפים מהמכתבים והחבילות שסתמו אותו, ממש קרוב למועד שליחתם חזרה. נרגשים ישבנו בפארק וטעמנו מעוגיות הבית וראינו את האות העברית, על החדשות הטובות והפחות, אבל הקשר עם הבית - אין כמותו. לאחר מכן הדואר רוקן אותנו מקרונות כאשר שלחנו חבילה חזרה, החבילה שעשתה הכי הרבה ק"מ – שבדיה-ישראל-נורבגיה-ישראל.

אז התפנינו לסייר בברגן. אין מה לומר, העיר יפה ואזור הנמל במיוחד. שוק הדגים ססגוני (גם את חיות היד שמדברות עברית ראינו), בתי העץ היפים, רובם חנויות מזכרות - סוודרים, מוצרי עץ, אבן וכדומה - יפים ויקרים. אנו הסתפקנו בהסתובבות, התבוננות, קניית גלוית זולות ומקרל מפולפל ומעושן אשר שימש לארוחת צהריים. הלקח העיקרי - חייבים סבון יחד איתו, אחרת תמשיך עם הריח עד סוף היום.