השמים כחולים והשמש מיבשת את האוהל. אוכל, קיפול ותנועה. צועדים על פני רמת הרדנגרווידה ומקיפים את הקרחון Hardangerjøkulen. הרמה כאן לא שטוחה כמו שתהיה דרומה יותר, אבל העליות והמורדות לא תלולים כמו שהיו בטיול הקודם מ- Finse צפונה. הסלע אפור, כמו שכתוב בספרו של מר שיחור, והשמש קופחת על ראשינו. חם עד כדי חמסיני, למרות הקרבה לקרחון והשלג שאנו דורכים עליו. העברת ציוד מתרמיל לתרמיל מאוששת את כוחותינו ואנו ממשיכים. בהפסקת הצהריים אנו צופים בחינם וכמה זמן שאנו רוצים על הקרחון וחוזים בנפילה של אחד הגושים. בניגוד לטיול הקודם, אנו מגלים כי הכבשים כאן שחורות ופחדניות להחריד. המשכנו לאורך הביצות של בקעת Leir כשהחום מכה בכל עוצמתו. מדי פעם אנו מחפשים צל מתחת לסלע ועושים הפסקות ארוכות. ב- 17:00, הגענו לאגם שעל גדותיו מסומנת במפה בקתה - אבל לא בקתה ולא יער. מסתבר שהמפה די ישנה ועדכונה גרוע (נו, נו, נו לנורבגים). על האגם הוקם סכר שגרם להצפה ועליית מפלס המים, והבקתה והשביל המסומנים - אינם. מחפשים את המשך השביל, ומעט מעל האגם אנו עוצרים לארוחת ערב. המים בסביבה די דלוחים ואנו מעדיפים לא להשתמש בהם. מכינים קפה, מרק ותה, ומחזירים קצת כוחות ונוזלים. הקולמן עובד פול טיים ג'וב. לאחר המנוחה ממשיכים קדימה, בהחלטה שנלך עד שיגמר הכוח. אנו צועדים נמרצות לכיוון Fossli  על פי הסימנים הטופוגרפיים במפה. אין עקבות אדם ואין סימני דרך. לאחר 5 ק"מ פתאום שני אוהלים, ואחרי כמה עשרות מטרים נוספים אנו מגלים את הציר ששונה – שינוי שלא יכולנו להבחין בו מהכיוון ממנו הגענו. גולשים מן הרמה, השמש בעיניים שוקעת לאט, חונים בסביבות 22:00, תה אחרון, שטיפה של זיעה, אבק, חומר נגד יתושים ולכלוך היום במי הנחל הקרוב וחרופ עמוק עד הבוקר.