יום גשום, קר, סגרירי, רטוב וכיוצא באלו היה היום. צעידת הבוקר עד מלון  Edda, המשמש גם כתחנת האוטובוס, ערכה 20 דקות. מלונות Edda הם בתי ספר שבקיץ הופכים ל"מלונות" - עם שרותים די מינימליים, אך זולים יחסית ופזורים לכל אורך המסלול. האוטובוס לקח אותנו לכיוון פנים האי. הדרך נעשתה יותר קשה, עליות וירידות, נהרות ללא גשרים שהאוטובוס חוצה בתוך המים. מסביב נוף פראי ביותר, שדות לבה קרושה שנראים כמו מרק ירוק מבעבע כיוון שגושי הבזלת מכוסים בטחב, הרים בצורות מוזרות, נהרות רחבים שלא מצאו להם מקום להתחתר והם זורמים וגורפים אתם את כל הטוף והחול השחור מהקרחונים. אין חוות, אין ישובים.

הגענו, וכשגשם מטפטף על ראשינו צעדנו אל מפל Ófærufoss , המקסים והמרשים. נפילת המים בשתי מדרגות גבוהות שביניהן מתוח גשר קשתי סימטרי - פרי יצרתו של הטבע. המראה מהמם וניתן גם לצעוד על הגשר עצמו. [הערת העורכת: בשנת 1993 התמוטט הגשר הטבעי – היה ואיננו עוד]. ירדנו מתחתיו, הסתתרנו מהגשם ועשינו תה. ישבנו שם זמן מה, אך הגשם הלך והתחזק ולא יכולנו לטייל בקניון כפי שתכננו. לכן החלטנו לנסות מזלנו בטרמפים חזרה, כדי לא לחכות 6 שעות לאוטובוס.

כמה ניסיונות לא נשאו פרי, לרוב כי לא נסעו לכיווננו ופעם אחת אוטובוס נורבגי שהיו בו מקומות ריקים אך לא הסכים לקחת אותנו ועזב אותנו מסכנים ורטובים בגשם. מה שנותר לעשות הוא לעמוד מאחורי השירותים ולבקש חסד מאלוהים, וזה אכן שמע את תפילותינו. לאחר עמידה ארוכה למדי וקפיאה די יסודית, הזמין אותנו זוג גרמני אליהם לקרוואן. אמנם הם תכננו להשאר שם בלילה, אך לא ביקשנו יותר מאשר גג מעל הראש. האירוח היה מושלם. הופרדנו מהמעילים הרטובים וקיבלנו סוודרים חמים ללבוש, מרק עדשים חם וסמיך עם לחם בחמאה, תה עם עוגה ועוד כוס תה עם לחם וחמאה וכל השהייה הארוכה לוותה בשיחה נעימה ביותר. היינו איתם בקרוואן כשלוש שעות שחלפו במהירות. האיש לא הבין כמעט אנגלית והדוברת היתה האישה, שדאגה לתרגם לכל הצדדים. דיברנו על איסלנד ועלינו ועל ישראל וניסינו לתת מושג מהו קיבוץ ומהי בעיית מים. היה פשוט מענג. לבסוף הגיע האוטובוס ואנו נפרדנו, לא לפני שלקחנו את כתובתם ונשלח משהו לאות תודה. חזרנו לקמפינג ומצאנו שהאוהל עמד בגבורה מול הגשם גם הפעם.