אז היום היינו ב- Lakagígar המכונה כאן "LAKI". אמנם לא היה לנו הרבה luck עם הגשם ב- LAKI, אך אין ספק שחזינו בתופעת טבע יפה ומרשימה, ואם מעמיקים - גם מפחידה. לועות הרי געש כבויים.

בבוקר הצטרפנו למיניבוס הצפוף אשר יצא לאזור בהדרכת הנהג. נהג, שלמעט נהיגה והפסקות לצילומים במקומות הרצויים - לא הדריך. אבל חביבותו ומספר דפי הסבר באנגלית על הטיול שמצאנו במיניבוס כיסו על החסר.

בתחילה חזינו בשדה הלבה הגדול אשר נעצר כתוצאה מתפילה רבת עוצמה, כנראה ב- 1783. הפסקה שניה בקניון קטן אך יפה אשר קירותיו מזדקרים בצורות שונות וכמובן המילים קצרות מלתאר. המשכנו עם המיניבוס, אשר חצה נהרות וטיפס על אבנים וגבעות. לאט לאט התקרחו הגבעות, צפינו על מפל Fagrifoss , וטעמנו גם בריז. ככל שהתקרבנו ליעדנו הגשם התחזק, כמובן. בשעת צהריים הגענו ומיד התפזרו יושבי המיניבוס לכל עבר אל הלועות הכבויים. שרשרת של כ- 100 לועות הנמתחת על פני 25 ק"מ. תצורות הלבה לסוגיה, מראה חול הסחף השחור, הלועות ושדות הלבה היו מרשימים ומעניינים. לאחר טיפוס קצר ורטוב אל ההר LAKI הצלחנו "לתפוס" מראה קצת יותר כללי של האזור.

בחזרה, מזג האוויר מתבהר ככל שאנו מתרחקים מ- LAKI וכמובן שמתחיל לרדת שוב גשם כאשר אנו טורחים על הכנת הפסטה היומית. למדנו היום כמה דברים בגיאולוגיה וולקנית:

א.  טוף הוא האבנים  הקטנות והן נוצרות מהתקרשות לבה מתחת לקרחון.

ב.  הבזלת לצורותיה נוצרת כתוצאה מהתקרשות הלבה באוויר.

ג.  הגבעות הקטנות והמוזרות שכה סמוכות אחת לרעותה נוצרות כאשר לבה זורמת על נהר מים. המים פולטים אדים מהחום הרב ומרימים את הלבה לגבעות וכך היא מתקרשת. הרבה מהגבעות הן חלולות.