יום 46 - בודו-סולטסטרומן, נורבגיה

  • קבוצת טיולים בראש טוב
  • Facebook
  • אינסטגרם
 

12.7.1991

בשעה 23:15 בדיוק הפליגה המעבורת ממוסקנס שבאיי לופוטן. הים סער ותוך זמן קצר התארגנו על הכורסאות וחרפנו להנאתנו שלוש שעות. היה מאד נוח וחמים. מבעד לערפל ולגשם הצלחנו לראות את חומת-לופוטן המפורסמת והיא אכן מרשימה! ב- 3:00 הגענו ל- Bodø  ואחרי אכזבות מספר (תחנת הרכבת נעולה, הטרמינל נעול, אכסניית הנוער יקרה), התנחמנו בתה שהוכן באמצע הרחוב על המדרכה וחזרנו לחכות ליד תחנת הרכבת. ב- 6:00 פלשנו פנימה ולאחר הצטיידות בסוכר בקפיטריה, קנינו כרטיסים ל- Saltstraumen . כבר בספרו של מר שיחור קראנו על הזרם של הגאות והשפל הזורם בין Skjerstad Fjord לבין Saltfjorden. במשך 6 שעות זורמים 400 מיליון קוב מים מצד לצד, מראה חזק לכל הדעות של הזרם והפיורד המתמלא ומתרוקן חליפות. העקשנית שבנינו אף ראתה את הרגע שבו הזרם עומד, מתלבט ואז חוזר בחזרה.

רוב הנוודים ראו זרם אחד וחזרו לבודו. אנו העדפנו לא לחזור ולהרגע כאן. הקמפינג הומה אדם וכולם זורקים את החכות. השחפים כמובן דגים יותר מכולם, ולפי ההתנפלות היה מה לאכול שם. משרדי התיירות מפרסמים לוח זמנים מדויק של שיא הזרם ומתאימים את לוח האוטובוסים לנושא. בחצות השמיים בערו בשקיעה "נגבית" אדומה. מאתמול השמש כבר שוקעת בבודו, אבל לא הרחק מתחת לאופק, ואין תמונת קיטש שתתאר את השחפים וצלליותיהם על רקע ההרים המוארים צהוב-כתום ואת זרם המים. מכיוון שיום החסד נגמר ועננים התקבצו ובאו, התווספה לתמונה קשת אשר הלכה וגדלה והיתה שלימה לבסוף. אז התחלנו להרגיש בעוד תופעת טבע, אבל הרבה יותר מוכרת - הגשם - וחזרנו פנימה לאוהל.

יום 47 - מו-אי-ראנה, נורבגיה

 
מסע חובק עולם

היום לפני - מסע חובק עולם

יומן טיול "אחרי-צבא" בן 8 חודשים במדינות סקנדינביה, איסלנד, סינגפור ואוסטרליה

יום 4.jpg

מתנות ממני אליכם

מסלולי טיול להורדה והדפסה

13.7.1991

הבוקר אזל הקפה הישראלי - חוזרים לתה האנגלי. אנו, זוג טמבלים ישראלים, דחינו את הזמנת המקומות לאיסלנד וכנראה לא יהיו לנו, זאת נדע בסוף שבוע הבא ולאחר מכן נראה מה יעלה בגורל התכנון האיסלנדי שלנו. באמת דבילי מצידנו לחכות כל כך הרבה זמן.

ירדנו מתחת לחוג הצפוני וחזרנו לנסיעות ברכבת - אלה הם שני המאורעות העיקריים של היום.
לאחר שחזרנו ל- Bodø  וגילינו שלא נספיק לקנות אוכל ושאי-אפשר להתקשר קולקט, ירדנו לתחנת הרכבת ונסענו ל- Mo i Rana , משך 4 שעות בקירוב. מצב הרגלים לא מאפשר עדיין טיול ארוך עם תרמיל על הגב, לכן החלטנו ש- Mo תהיה מרכז טוב לסיורים קצרים. אין ספק שהרכבת הנורבגית היא הפגנת יכולת הנדסית מדהימה - מדרונות, מנהרות וסלע קשה עד מאד - אך הנורבגים התגברו והקימו את המסילה. ב- Mo קנינו מצרכים ל"שבת" (ראשון) והתמקמנו בקמפינג. אחרי הרבה הרבה זמן זכינו למקלחת חופשית שאינה כרוכה בתשלום נוסף, והיה מאד כיף לעמוד מתחת למים כמה זמן שרוצים.

כל החלומות לפי נושאים:

Please reload

:חלומות טריים

 

יום 48 - קרחון סוואטסיאן, נורבגיה

רשימת הקריאה שלי

בלוגים שאני חוזרת וקוראת בהם

14.7.1991

היום היינו בקרחון השחור, Svartisen , שהוא הקרחון השני בגודלו בנורבגיה. עקב מצב הרגליים, עשינו זאת בשיטת התיירים - מהר ויקר. בבוקר, אחרי ניסיונות קצרצרים לטרמפים, נסענו ב- MAXI-TAXI שעלה NOK100 לכל אחד. לאורך 32 ק"מ צרים אך יפים טולטלנו בידי נהג המונית. בזמן ההמתנה לסירה עשינו תה, כמובן, אשר נאלצנו לשתות בעמידה כי הסירה התקרבה והתור התעבה. בהגיע הסירה הרועשת, שטנו לצדו השני של האגם אל עבר מפל רועם, ומשם יצאנו בשעטה לאורך 3 ק"מ של סלע מרובד ואדום, עד למרגלות הקרחון במקום בו הוא נושק למים. יצירת טבע מעניינת ויפה הקרחון. נהר קרח אשר זורם באיטיות מטה וגושים נופלים ממנו. למרבה הצער היינו מוגבלים בזמן עקב חזרת המונית שלנו, לכן זכינו רק למעט זמן התרשמות. בקרחון הבא יהיה יותר זמן, את זה אנחנו מבטיחים לעצמנו. חזרנו לסירה ובדרך התחיל גשם. נמלטנו עם ה- MAXI ל- Mo, חיפשנו לחם וחלב, מצאנו גם את זה וגם גלידה (שבועיים לא אכלנו) מאד טעימה והתקשרנו לגבולות.

יום 49 - לונסדאל, נורבגיה

 

15.7.1991

לאחר שאומנו בהליכה בגשם ובהליכה בצוותא עם יתושים ונהיינו טובים, הועלינו בדרגה והיום ערבבו לנו את שניהם... אבל גם את זה עברנו עם אבדות קלות בלבד. נחתנו ב- Lønsdal, ומבלי מפה בחרנו את אחד המסלולים המסומנים. הפסגות לא מראות שום סימן וכוונה להתנער מערימות השלג ושוב הצטערנו על חוסר במדריך צמחים. כמויות הצמחים גדולות, ומפעם לפעם אנו מגלים צמח שעדיין לא ראינו. גשם בכמויות שונות טפטף רוב זמן ההליכה, אך ניצלנו חור קטן יבש לעשות תה ולנוח מעט. לאחר שחזרנו ל- Lønsdal, ירדנו לכיוון הנהר. מראה המים הגועשים מתחת לגשר היה מרהיב, אם כי קצת חוסר זהירות גרם לאחת מאיתנו ליפול ולהוסיף עוד עיטור מאחד הטיולים. סוף היום בהמתנה ארוכה בתחנת הרכבת. הזמן לא זז, אך בסוף הרכבת הגיעה. רכבת לילה לטרונדהיים, לא לקהיר. עוד לילה חסכנו לינה, אם כי שילמנו על מקומות. החלטנו שלנסיעה ארוכה כזאת אין צורך שיקימו אותנו כל פעם לכן שילמנו 30 קרונות. לאחר שינה נים ולא נים התגלו לנו בבוקר – בדיוק כמו שמר שיחור כתב בספרו - שדות החיטה הנרחבים.

יום 50 - טרונדהיים-אופדל, נורבגיה

 

16.7.1991

Trondheim קיבלה אותנו בחביבות ואנו ניגשנו לתחנת המידע לקבל פרטים על העיר והאזור. נרגשים יצאנו לקתדרלת סנט-אולב, המלך הקדוש, ומצאנוה יפה במיוחד על הויטרז'ים הרבים ותצוגת כתרי ושרביטי הארכיבישוף. התרשמנו עד מאד גם מגשר העיר העתיקה ומבתי העץ הישנים. בצריף הגדול באירופה, המשמש משכן למלך בביקורו בעיר, הצצנו מבחוץ ובשוק הדגים הצנוע ספגנו מריחות דגי הסלמון והסרטנים. כספנו זרם ברחובות העיר - שמפו וסבון, בטריה לשעון, מפות ואוכל וכניסה הכרחית לקפה באחת מהמאפיות המרובות. התלבטות קצרה והחלטנו על אזור לטיול הבא. יצאנו בזמן לרכבת, שולפים מהלוקר את התרמילים ועולים לרכבת לכיוון Oppdal . הרכבת יפה, חדשה נוחה, שקטה, מהירה ומטלטלת פחות. רק צריך לשלם בעד המקומות, אבל זה שווה את המחיר.

באופדל קנינו מצרכים לטיול ויצאנו למסע היומי לקמפינג. אפילו אין בו מטבח, אבל צריך להתקלח - וזה יש, אז מבשלים על הקולמן והופ, לישון, כי מחר יוצאים לטיול בפארק Dovrefjell, הכל תלוי במצבנו הגופני. את התיקים הקטנים והציוד המיותר נשאיר בתחנת המידע המקומית (הנושא מסוכם עם הבחורה שם). נקווה כמובן שמזג האוויר, על אף הטפטוף עכשיו, לא יהיה גרוע.

יום 51 - פארק דוברפייל, נורבגיה

 

17.7.1991

אנו בפארק Dovrefjell. הדבר ראשון שאנחנו מבינים עם היציאה לדרך הוא כוונת המחוקק כאשר כתוב במפות: “CROWN LAND”. אמנם השלט בהונית, אבל לפי קולות נפילות הפגזים, זהו שטח צבאי סגור... בהמשך כבר נחליט על מסלול אחר. הפריחה ביער הצומח כאן בעיצומה, ועל אף ההתנשפויות אנו נהנים ממנה. טיפסנו וטיפסנו והתיישרנו בגובה 1200 מ'. צעדנו לאורכו של Stroplsjodalen, כאשר ממולנו מתנשאת הפסגה המושלגת Snøhetta לשם נעלה מחר. בינתיים מזג האוויר מעונן ונעים. אין רוח, ובאופן חשוד גם יתושים וזבובים נעדרים מן המסלול. הפארק הומה אדם, מטיילים רבים יחסית ואוהלים מדי פעם. ניכר שרוב המסת השלגים כבר מאחור כאן, ולכן לא נזקקנו למגפינו אלא הסתפקנו בנעלים בדילוגים בין הביצבוצים. אפשר לעקוב אחרי המסת השלוגיות לפי התפתחות הצמחיה. 16 הק"מ אותם הלכנו בניחותא תוך הפסקות תה, הביאו אותנו עד בקתת Reinheim. התמקמנו לא רחוק ממנה ליד פלגון מים אשר מימיו הצלולים, הזורמים חצי מטר מהאוהל, משמשים אותנו לבישול. כעת נותר רק לתכנן את ההמשך, לברר בבקתה על תחזית מזג האוויר למחר ולהתפלל שיהיה יום נורמלי לטיול.

יום 52 - פארק דוברפייל, נורבגיה

 

18.7.1991

על אף שהאיש מהבקתה הבטיח לשמוע את חדשות מזג האוויר, הוא לא שמע, והעננים שנראו לא בישרו טובות. בכל זאת, התחלנו לטפס לכיוון Snøhetta , וככל שעלינו במעלה ההר סגרו עלינו העננים, הרוח נשבה והתקוות נישאו איתה. העליה היתה קשה והטיפוס על דרדרת האבנים אילץ אותנו לדלג מבולדר לבולדר. במעלה ההר טיפסנו על שלג, שלפי המפה יושב על קרחון קטן שאותו לא ראינו. על הפסגה מצאנו בקתה, אך לאכזבתנו היא היתה סגורה. עמדנו בשלג שהחל לרדת עלינו ו"צפינו בנוף" שכוסה בעננים, תוך שיחה עם קבוצה צ'כית שהגיעה בסערה לפסגה. הצ'כים, נלהבים מזה שנתנו להם חופש, מטפסים על כל הר בנורבגיה. קפואים ודי מאוכזבים מהראות הגרועה נפרדנו מהם ופנינו לרדת במדרון הצר והתלול, כאשר תהומות משני צידינו (למרבה השמחה לא ראינו אותם בגלל הערפל). פוסעים מסימן לסימן לפי עקבות המקדימים אותנו. הירידה בשלג ובגשם על האבנים החלקות גרמה לנו להתעופף פה ושם, אבל ללא נזק ממשי.

אחר הצהריים הגענו לבקתת Åmotdalshytta  מצידו השני של ההר. עשינו הפסקה ארוכה, בתחילה בחוץ, אבל התחיל גשם ורצנו עם התה שרתח וקופסת המקרלים ברוטב עגבניות פנימה, שם טרפנו ארוחת צהרים ושתינו מספר כוסות תה עם זוג גרמני, שכיבד אותנו בשוקולד. לאחר כשעתיים נפרדנו מהבקתה המחוממת ויצאנו לדרך שוב. סוף הדרך היה נאה למדי, בין אגמים קפואים למחצה שנצנצו בשמש, שאמנם נעלמה במהרה והתחלפה בגשם, אך זה היה סיום הולם ליום הארוך. התמקמנו בבקתה Loennechenbua, שהיתה פתוחה אך לא מאוישת – בקתה בשיטת התשלום העצמי. בספר האורחים גילינו שזוג ישראלי היה כאן לפני שנה. טוב לדעת שאנו לא הישראלים היחידים שחורשים כאן. בחוץ 6 מעלות ובבקתה 25. היא קטנה והתנור מחמם אותה מהר מאד. היא מצוידת בכל ומאורגנת היטב, כמיטב המסורת של ה- DNT ואנחנו שותים תה בכוסות חרסינה סיניות. 

יום 53 - דוברפייל-אופדל, נורבגיה

 

19.7.1991

בחוץ קר ואנו מדליקים שוב את האח בבקתה ועושים תה. אין ספק שמיטה יותר נוחה מרצפת אוהל. ניקינו, מילאנו מים ובקענו עצים לטובת הבאים אחרינו ויצאנו לדרך לאורך האגמים אשר גושי קרח צפים בהם. יום יפה אשר בו ירדנו מטה כ- 1000 מטר לאורך Skiradalen . הצמיחה והלבלוב בעיצומם וככל שירדנו כן גבהה הצמחיה והצטופפה עד לחוות אשר בעמקים. תחילת הדרך קשה - מקפצים מאבן לאבן, כבר בטוחים שהדרך משתפרת ושוב העיניים ברצפה, מחפשות את האבן הבאה לדרוך עליה. רעש הצעדים מקפיץ ארנבת שבורחת לאי-שם. מראה הקניונים הרבים המתחברים ומתפצלים פשוט מדהים ביופיו. בסופה של הדרך הרגלים קצת כואבות, אוכלים שלווה עם חלב (ניסיון חדש ודי מוצלח), ומנסים לתפוס טרמפים - ללא הועיל. שעתיים וחצי חולפות ואנו עולים על האוטובוס. באופדל מחכים לנו התיקים הקטנים והכבדים. לסיום הטיול, כבשנו שולחן בקפיטריה ונהננו מאד מהגלידה, הקפה והעוגה המשובחת. תענוג קצת יקר, אבל מאד משתלם. הספקנו גם להתקשר הביתה ולדבר עם כל המשפחה - מרגש מאד, אבל גם מזכיר שמתגעגעים כבר!

את שארית הזמן עד הרכבת מעבירים כרגיל בכתיבה, סידור ניירות, קריאה בפעם האלף ואחד בספרו של מר שיחור, טיול ברחבי התחנה, שתיית תה, ארוחת ערב, ניסיונות לנמנם ועוד תרגילים, רק שהזמן יעבור והרכבת תגיע.

יום 54 - אוסלו, נורבגיה

 

20.7.1991

אוסלו. טעם של עיר ענקית. לא שהספקנו לתור בה, אבל לפי כמות הכסף הנושר מהכיס אתה יודע שאתה במקום הנכון. הגענו בבוקר עם הרכבת, לאחר נמנום בה מ- Oppdal. התחנה ענקית עם רציפים רבים, אבל האולם הגדול, בו מתרוצצים מאות אנשים, מסודר ומאורגן.

ריצות אחרי i  ואחרי אוכל ונסיון טלפון כושל לחברת המעבורות לאיסלנד, ואנו עם חוברות אינפורמציה, עייפים, מלוכלכים ורעבים נוסעים לקמפינג הקרוב. מאהל ענק של אוהלים מכל הסוגים וקרוונים רבים מכל עבר. בזמן שאנו ירדנו בקמפינג רוב השוכנים עלו לאוטובוס כדי לתור את העיר, אך אנו רוצים היום לנוח. הקמפינג יקר אבל המקלחת ללא תשלום. מתקלחים עד שהעור יורד, ומכבסים את בגדינו בעזרת אבקה שנתרמה על ידי נדיב חביב. לפנות ערב אוכלים פעם ראשונה בטיול ביצה קשה (למחר חביתה) ומתכננים את הטיול באוסלו. המוזיאונים רבים ואי אפשר לראות את כולם. נסתפק במה שנחפוץ, מה שלא נראה - נשאיר לפעם הבאה.

יום 55 - אוסלו, נורבגיה

 

21.7.1991

לאחר חביתה של בוקר, קנינו Oslo Card ליומיים. אין ספק שהכרטיס טוב - א.  חסכוני;  ב.  מונע התלבטויות כמו "האם להיכנס למוזיאון זה או אחר";  ג.  כמות הנסיעות באוסלו הרחבה גדולה.

יצאנו באוטובוס אל חצי האי Bygdoy. ראשון נכנסנו למוזיאון קון-טיקי. בתוך המוזיאון שתיים מספינותיו של החוקר והספן תור היידר - "קון-טיקי" ו"רע 2“. ספינה נוספת טבעה ואחרת נשרפה. במוזיאון גם הסברים על התיאוריות והמניעים למסעות השייט הנועזים.
כמו בקון-טיקי, כך גם ב
מוזיאון ספינת הקוטב "FRAM", לא נותר אלא להתפעל מעוז רוחם והאמביציה אשר דוחפת אנשים לסכן חיים כדי לבצע משהו שהם מאד מאד רוצים. ב- "FRAM" נמצאת הספינה ששימשה למסעות הקוטב - על גבי הקרח במסעו של נאנסן לקוטב הצפוני, מסע לאזור גרינלנד וצפון קנדה, וכמובן המסע לקוטב הדרומי. סיפור המסעות מסופר בקצרה, ומוצגים פריטי הלבוש והתאים של האנשים. פשוט אבל מרשים. משם חזרנו לאחור מאות שנים לספינות הויקינגיות במוזיאון הספינה הויקינגית. אולי מכאן צמחו האנשים שעשו את המסעות שראינו קודם. את הויקינגים אנו זוכרים מרוסקילדה וגם כאן, ספינות ופריטים אחרים שנמצאו על אותן ספינות.

את חצי האי סיימנו בסיור ארוך במוזיאון הפולקלור שבו בתים ותכולתם שהועברו מרחבי נורבגיה. שמנו דגש על בתי החווה והבקתות לסוגיהן, יותר מאשר על האזור "העירוני" במוזיאון. על אף העייפות והרוויה ממוזיאונים הסתובבנו והתבוננו, כאשר אנו מרבים בהפסקות על כרי העשב במוזיאון. חזינו בבעלי מלאכה הלבושים באופן מסורתי - קדרים, צורפים, כריכת ספרים, וטעמנו מפיתה עשויה מקמח תפוחי אדמה ישר מהתנור.

מ- Bygdoy שטנו במפרץ עד בית העירייה. כל הרחובות הומי אדם. הערב התקרב, והרעב ופספוס של רכבת גרמו לנו לאכול פישבורגר במקדונלד ולקנח בגלידת 3 טעמים ענקית וטעימה. את המזון הורדנו בטיפוס מהתחנה הסופית של קו 15 למגדל הטלוויזיה, שם עלינו ועשינו תצפית על אוסלו רבתי. משם ירדנו מעט עד Holmenkollen למוזיאון הסקי והמקפצה. בסקי אנחנו לא כל כך מבינים, אם כי למדנו משהו, אבל מראש המקפצה ערכנו תצפית נוספת בשעות הערב על אוסלו. כן, החושך כבר יורד בשעות סבירות ואנחנו הלכנו לישון בחושך בערך בשעה 23:00. הפעם הקמפינג שקט יותר, הגניחות מועטות ואפשר להירדם מהר וחזק.

יום 56 - אוסלו, נורבגיה

 

22.7.1991

הקמפינג שבו אנו לנים זה 3 לילות צפוף ביותר, ואוהלים נטועים בו במרחקים החורגים מהמותר - 3 מ' אחד מהשני. בבוקר חיפשנו בגנים הבוטניים את צמחי ההרים שראינו בטיולים, אך למרות המגוון והכמות, מצאנו בודדים בלבד. מהגנים המשכנו אל מוזיאון מונק. מוזיאון עשיר ביצירותיו של אדוארד מונק, לכל אורך חייו. השינויים בשיטות הציור, בטכניקות ובתפיסת העולם בולטים והציורים הם דכאוניים להחריד, למעט התקופה הראשונית של בגרותו.

מה שעוד דיכא אותנו היתה התשובה השלילית מסמירל-ליין לגבי מקומות בשייט לאיסלנד. אז פנינו לאיסלנד-אייר, שם כמובן גילינו שטיסה, על אף ההנחה, היא יקרה יותר אך אנו נזמין מחר מקומות ונקווה לטוב. משם נסענו לארמון המלכותי. בגן הארמון סעדנו ארוחת צהריים מלאת ויטמין C - מיץ תפוזים ותפוז... והצטופפנו לראות את החלפת המשמרות. אין גדרות וחיל אשר צעד ניסה לישר את שורות הקהל, אך כמובן ללא הועיל. כרגיל טקס והדר ורק לחשוב על השביזות במשמרת הנכנסת. 

במשרד ה- DNT יש מסלולים ומפות למכירה ומקבלים הסברים על כל אשר תשאל. מקום חשוב למגיעים לנורבגיה דרך אוסלו וחפצים בטיולים רגליים. החנות כמובן מסומנת ב- T האדום. חזרנו ל- Ice Bar שהיינו בו אתמול (לפחות איזה ICE, אם לא איסלנד), ושוב בחרנו את הטעמים. משם לויגלנד פארק - מקום יפהפה, מלא בפסליו של ויגלנד, אשר כולם דמויות אדם. חלק מאיתנו התעייף ונשכב לשזף את כפות רגליו יחד עם הנורבגיות על הדשא והשאר המשיכו לסקור את הגן היפה. שווה ביקור.

יום 57 - אוסלו-ברגן, נורבגיה

 

23.7.1991

תחנת הרכבת, המקום האהוב עלינו! גם היום מחכים, אבל רק כשעתיים, לרכבת שתיקח אותנו לברגן. מזג האוויר באמת האיר לנו פנים באוסלו ונראה שהעיתונים צודקים בקשר אליו, ובדרום אכן זורחת השמש וחם.

היום היו לנו הספקים מאוד מאוד חשובים. תחילת היום בקניית כרטיסי טיסה לאיסלנד. בלב שקט ושלם יצאנו ממשרד הנסיעות עם כרטיסי הטיסה ביד, עניים יותר ומאושרים יותר. משם צעדנו ברחובות העיר למשרד ה- .T.N.D וקנינו מפות לטיול הבא שלנו. נכנסנו לכמה חנויות, הרחנו כמה מאפיות וגם גילינו בפעם המי יודע כמה שמזכרות הן עניין יקר ביותר. קנינו גם קצת אוכל וציידה לדרך וזהו. מסלול הרכבת בין אוסלו לברגן יפהפה ועובר ברום גבוה ליד הקרחון סמוך ל- Finse, עניין שרק עורר את החשק לטייל באזור, כפי שאנו ממילא מתכננים. חלק גדול מהדרך עובר במנהרות ובמחסות שלג וכרגיל, רוב המצלמים מצליחים לצלם מנהרות. הגענו לעיר בערב ומצאנו איזה כתובת של YMCA שאפשר להקים בה אוהלים ואכן הקמנו בה את האוהל. מחר נמשיך.

יום 58 - ברגן, נורבגיה

 

24.7.1991

קצת קשה לסכם את היום אחרי בשורת האיוב ששמענו בטלפון. אמנם הקשר עם הבית היה משמח, אבל מכאן עוד יותר קשה להבין את המחיר היקר שהחיים בארץ גובים מאיתנו. שמיר אמר שיהיה שלום. נו...

בבוקר עוד חשבנו לצאת אחרי הצהריים לטיול ולכן קיפלנו את המאהל ונעלנו את התיקים בתחנת הרכבת. אבל לאחר מכן שינינו תכניות. נלון היום באכסניית הנוער וניסע רק מחר ל- Finse. את התיקים הקטנים נשאיר עם הציוד המיותר באכסניה, ולברגן היפה נחזור לאחר הטיול.

רצנו לדואר לרוקן את המדפים מהמכתבים והחבילות שסתמו אותו, ממש קרוב למועד שליחתם חזרה. נרגשים ישבנו בפארק וטעמנו מעוגיות הבית וראינו את האות העברית, על החדשות הטובות והפחות, אבל הקשר עם הבית - אין כמותו. לאחר מכן הדואר רוקן אותנו מקרונות כאשר שלחנו חבילה חזרה, החבילה שעשתה הכי הרבה ק"מ – שבדיה-ישראל-נורבגיה-ישראל.

אז התפנינו לסייר בברגן. אין מה לומר, העיר יפה ואזור הנמל במיוחד. שוק הדגים ססגוני (גם את חיות היד שמדברות עברית ראינו), בתי העץ היפים, רובם חנויות מזכרות - סוודרים, מוצרי עץ, אבן וכדומה - יפים ויקרים. אנו הסתפקנו בהסתובבות, התבוננות, קניית גלוית זולות ומקרל מפולפל ומעושן אשר שימש לארוחת צהריים. הלקח העיקרי - חייבים סבון יחד איתו, אחרת תמשיך עם הריח עד סוף היום.

לפרקים הבאים
לפרקים הקודמים