אנחנו עומדים בתור לעליה לדואמו, כנראה שהמפורסמת ביותר בעולם. היום שהתחיל כה יפה וזוהר משנה פניו ברגע וגשם זלעפות ניתך על ראשינו. בהתחלה זה מצחיק, אבל די מהר זה נעשה רטוב. מאד מאד רטוב... אני חוצה את הרחבה בריצה אל חנות המזכרות שמנגד ורוכשת מטריה. ברגעים אלה אפילו לי, שקונה מכונית רק לפי הצבע, לא חשוב צבע המטריה או ההדפס העיקר שמשהו יגן עלינו מפני המבול. שלושתנו יחד תחת מטריה אחת, אבל הטיפות - כל טיפה מלמיליאן ומטריה אחת לא מספיקה. עכשיו נשלח הנער לאותה משימה ממש – חציית הרחבה, כניסה לחנות המזכרות ורכישת מטריה, לא חשוב הצבע או ההדפס. אנחנו מצטנפים לנו תחת שתי המטריות. עכשיו יותר טוב. והנה הדלת נפתחת, סוגרים מטריות ופורצים פנימה עם כולם. באותו רגע ממש, איך לא, גם הגשם נפסק.
יום אחד בפירנצה הוא על הקצה של הקצה של המזלג, ולכן אקדים ואומר – יום אחד אינו מספיק לה, ליפה הנהדרת הזו. אם זמנכם בידכם, קחו לכם יומיים או שלושה או יותר. זה בכל אופן מה שאנחנו נעשה בפעם הבאה בעיר. אז איך בכלל הגענו לפירנצה? ולמה? ומה בכל זאת אפשר לעשות שם ביום אחד עם ילדים ומתבגרים? בואו תקראו.
כבר סידרנו הרכבת
מכיוון שלא כל יום פוגשים בנער כה מיוחד שהבקשה הכי גדולה שלו היא לסוע בעקבות ספר – נעתרנו מיד. כך הגענו אל פירנצה כחלק מטיול בר מצווה, אליו יצאנו בעקבות סדרת הספרים סטרו וגנזה. בעת תכנון הטיול תהינו איך נחלק את זמננו בין רומא לפירנצה, ולבסוף הוחלט להקדיש לפירנצה, אליה נגיע ברכבת, יום אחד בלבד.
לרציניים בלבד: את כרטיסי הרכבת מומלץ להזמין מראש בכדי להוזיל את עלותם ולהבטיח את המקום ביום ובשעה המבוקשים. ההזמנה מתבצעת באתר הרכבת והתהליך פשוט וקל. באיטליה שתי חברות רכבת - Italo ו- Trenitalia. מומלץ להכנס לשתיהן ולהשוות מחירים. את כרטיס הנסיעה, עליו מופיעים מקומות הישיבה ומספר הקרון בו הם נמצאים, יש להדפיס בסיום התהליך ואין צורך להמירו לכרטיס אחר בתחנת הרכבת.
טרמיני, תחנת הרכבת המרכזית של רומא, היא תחנה עסוקה והומה. יש בה קומת חנויות ודוכני מזון לרוב ולוח אלקטרוני המתעדכן כל הזמן. אין ספסלים לממתינים, כך שכולם למעשה עומדים או יושבים על הרצפה מול הלוח האלקטרוני וממתינים שנסיעתם תתעדכן ויתבשרו סוף סוף מאיזה רציף יוצאת הרכבת שלהם. כאשר נפתחים השערים וכולם פורצים אל הרציף יש למצוא את הסימון שבו יעצור עוד רגע הקרון המיועד שלכם. הסימונים מאד ברורים וכל התהליך – מרכישת הכרטיס עוד בבית ועד העליה לרכבת - פשוט וקל להתמצאות.
מפגש עם איש אשכולות איטלקי
כבר הזכרתי בפוסט על רומא את גיבורי ילדותו של הנער עמם נמנים מתמטיקאים, ממציאים, מגלי עולם, ארכיטקטים, פיסיקאים ועוד דמויות היסטוריות של נפילים וענקים. דמויות שהלכה למעשה התוו לנו את הדרך ובלעדיהם העולם העכשווי היה נראה כנראה אחרת.
לאונרדו דה וינצ'י הוא אחד האנשים המרשימים האלה. שילוב בין שלל עיסוקיו של איש האשכולות לבין מוזיאון מדע חייב לייצר איזשהו קסם, ולכן אנחנו בוחרים לבקר תחילה במוזיאון ליאונרדו דה וינצ'י.
מדובר במוזיאון קטן ונחמד מאד שבו שלל מוצגים המדגימים את המצאותיו וגילוייו של האיש. רוב המוצגים מזמנים התנסות פעילה, והנער מתמסר בקלות לחוויה. אני כל כך אוהבת את החלק הילדי הזה שעוד נותר בו. אנחנו מתמסרים איתו ובונים דגמים, מציירים מול מראה, מרימים משקולות, לוחשים סודות מחדר לחדר דרך צינור. הלמידה נעשית תוך כדי התנסות בדגם, יש גם הסברים נלווים באנגלית ואיטלקית ליד כל מוצג.
במקום יש גם שרטוטים ותכניות שהכין הגאון האיטלקי, סרט המתמקד בפועלו הרפואי וכן חנות קטנה עם מגוון מזכרות מגניבות.
לרציניים בלבד: המוזיאון מתאים לילדים, מתבגרים וגם למבוגרים סקרנים. למקום יספיקו כשעה עד שעתיים של ביקור, ומכיוון שהוא נמצא במרכז העיר אפשר לשלבו בקלות עם אתרים נוספים שבהם תכננתם להיות.
משהו טעים
העלם הצעיר מוכן לחיות רק על פיצה, גם בבית דרך אגב. אז אם יש משהו שלא חסכנו בו בטיול הזה הוא פיצות. אכלנו המון פיצות! בסופו של טיול אף דירגנו אותן והוסכם על כולנו כי לפיצה של Eataly מגיע לזכות באחד המקומות הראשונים.
רגע לפני שפותחים את הפה ומתחילים לאכול, שאפו ל- Eataly על משחק המילים המשלב בין המילים Eat ו- Italy באופן כה משובב נפש. עכשיו אפשר להתפנות ולטעום משהו... נקלענו לשם ממש במקרה ולא שמענו על המקום לפני כן. יכולנו בקלות לדלג ולהתיישב בכל מקום אחר באזור. אבל אתם – בגלל שקראתם כאן – כבר לא תגיעו במקרה, וגם לא תדלגו. פשוט תכנסו ותזמינו, ואם יש לכם מקום בתיקים, תקנו גם מוצרים מעולים מהמעדניה.
לרציניים בלבד: Eataly היא קונספט שלם המשלב מעדניות והסעדה תחת קורת גג אחת. במקום נמכרים מוצרי מזון איטלקיים באיכות גבוהה ובמחירים סבירים מאד. הסניפים ממוקמים בעיקר באיטליה, אך גם בארה"ב. כמו כן, הרשת נתמכת באתר אינטרנט שבו ניתן להזמין ממגוון המעדנים.
הסניף של Eataly בפירנצה נמצא בלב המרכז העתיק, בכתובת: Via de' Martelli, 22 . הכניסה נראית יותר כמו מעדניה, אבל כשמעמיקים פנימה מתגלה מקום ענק המסתעף לעוד ועוד חדרים וקומות. תוכלו לבחור את מקומכם לפי סוג האוכל אותו תרצו להזמין. אנחנו הלכנו על... פיצות שהיו ממש נפלאות! עד היום אני (ונראה לי שגם הנער) מצטערת שלא הזמנו עוד נגלה...
יפה מלמטה, מלמעלה, מבפנים ומבחוץ
קתדרלת סנטה מריה דל פיורה נמצאת במרכזה העתיק של העיר פירנצה. אי אפשר לפספס אותה. היא מרשימה מאד מבחוץ, אך צנועה יחסית מבפנים. ההיי-לייט המרכזי הוא העליה לתצפית מהדואומו. תצפית מרהיבה של 360 מעלות החולשת על העיר ועל הגבעות הסובבות אותה.
העליה לראש הכיפה כרוכה בטיפוס רגלי של 460 מדרגות בגרם מדרגות צר שצריך להכיל גם את העולים מעלה וגם את היורדים מטה. המאמץ לא קטן, והוא כולל התחככות מיוזעת בבאים ממול וגם תחושת קלסטרופוביה קלה בתוך המעברים הצרים נטולי החלונות.
ככל שאנחנו עולים בגובה, עולה גם מד הלחץ של הנער. בשניות אני נזרקת אחורה אל רגעים זהים שעברתי עם אחותו הגדולה בטיול בת המצווה שעשינו בפריז. נזכרת איך שכנעתי, התחננתי, הבטחתי עולם ומלואו אם רק תסכים לעלות איתי למרומי שער הניצחון והאייפל. וכן, מעט ת0מיכה, עידוד ואיומים עוזרים גם כאן – ודי מהר אנחנו למעלה. הוא גאה בעצמו ומנצל את חולשתנו הרגעית (הבטחנו עולם ומלואו, לא?) ומקבל מטבע לצפות דרך המשקפת הממוקמת על מרפסת התצפית.
בונוס נוסף למטפסים – זווית ראיה נהדרת על הכיפה מבפנים. הכיפה היפהפיה מצויירת בטכניקת פרסקו ובה נראים מוטיבים המתארים את יום הדין שצייר בכשרון רב ג'ורג'ו וזארי. שווה.
לרציניים בלבד: עליה לתצפית מחייבת רכישה של כרטיסים מראש!! שכן הסיכוי שתשיגו במקום כרטיסים לאותו היום הוא אפסי. בעת ההזמנה תתבקשו לבחור יום ושעה לביקור. הזמנת כרטיסים כאן, באתר הרשמי של הקתדרלה.
אומרים שבשעת בין ערביים הכי יפה שם למעלה. רק בשביל זה שווה לי לחזור. בכל מקרה, במזג אוויר סוער או ערפילי, פחות מומלץ לעלות. הגשם שתפס אותנו בעודנו עומדים בתור לכניסה הגביר מעט את דפיקות הלב והחשש פן נגיע למעלה ולא נראה את הנוף. כאמור, התבדינו והנוף נפרש על כף היד במלא הדרו.
נעבור את הגשר ואחר כך נראה
הדרך שלנו עוברת כעת בין סמטאות יפות. כל סמטה קוראת לי לשוטט בה, להציץ פנימה, לצלם עוד תמונה. רגע, אוף, כבר צריך להמשיך? לא מספיקים לעבור מרחק וכבר אנחנו בפאתי פונטה וקיו, הגשר הישן, הנמתח מעל נהר הארנו.
הגשר, כמו שכתוב בכל מקום, הוא פנינה אמיתית. הבתים הזערוריים הניצבים עליו, התצפיות על הנהר, הבתים הצבעוניים המקשטים את שתי גדותיו, ההשתקפויות – הכל יפה. ממש יפה.
הנער מתחיל להראות סימני עצבנות וחוסר שקט. בכל זאת התחלנו את היום מוקדם וכבר אחר הצהריים. אז אנחנו לוקחים כמה צילומי "היינו כאן" על הגשר, עוברים לגדה המערבית ונשאבים אל תוך בית קפה שהמטעמים המוצגים בחלון הראווה שלו קוראים לנו פנימה.
בית הקפה Caffe Maioli נראה לנו מגניב, בעיקר הקומה השניה שבה חלונות המשקיפים על הגשר ועל הרחוב. עלינו, הזמנו, היה טעים ממש! וגם שקט ונעים. לאחר ששבנו לארץ חיפשתי מידע על בית הקפה הזה ומצאתי המון ביקורות שליליות. מזל שלא קראנו אותן קודם, כי פשוט היינו מפספסים את הקפה והעוגה הטעימים, את השוקו הסמיך, ואת החלונות הכייפיים שלידם הושיבו אותנו.
משלושה יוצא אחד
הנער סימן בפירנצה מטרות רבות, ביניהן שלושה ארמונות של המדיצ'י, המופיעים בספר. מראש היה ברור כי לא בא בחשבון לסייר בכל כך הרבה ארמונות ביום אחד, ולפיכך בחרנו את פלאצו פיטי כזה שייצג את כולם.
למרות השוקו הטעים והמנוחה הארוכה הנער לא באמת מתאושש, והוא נראה די נבול. כאן מגיע כצפוי שלב ה"לא יודע". 'אתה רוצה לבקר בארמון?', 'לא יודע'; 'יש לך כח להמשיך?', 'לא יודע'. בקיצור, נו באדי טו טוק טו... אז אנחנו ממשיכים הלאה ומחליטים לא להחליט. למרגלות המבנה הענק כבר ברור מי ניצח בקרב של עייפות מול הגשמת עוד חלום בדרך לבר המצווה. אני נשארת עם הנער בחוץ, אבא שלו נכנס לסיבוב בפנים.
לרציניים בלבד: בקופות נמכרים בנפרד כרטיסי כניסה לארמון ולגנים. ניתן לקנות כרטיס משולב לשניהם. כשעה לפני סגירת המקום נפסקת מכירת הכרטיסים.
כבר שעות אחר הצהריים המאוחרות, אבל השמש עודנה קופחת וחם מאד. מזל שקנינו מטריות קודם. הנה נמצא להן שימוש הולם, ומסתבר שאפילו ההדפסים לא כל כך נוראיים.
הבחור נח לו מתחת למעטה שסידר לעצמו ואני מצלמת בסביבה. מקווה שיתאושש ואולי אצליח לשכנע אותו להכנס פנימה. צר לי לא על שיפסיד, כי את זה תמיד יוכל להשלים בביקור הבא, אלא על התחושה שלו שהגיע עד הארץ המובטחת ואליה לא נכנס.
כשהוא מתרצה, כבר מאוחר מדי. הקופות סגורות. אז אנחנו מחליפים עמדה ומשתרעים לנו על מדרונות הגבעה עליה בנוי הארמון. עכשיו כבר נעים יותר בחוץ. אבא יוצא ומוצא אותנו ושוב התקבצנו לשלישיה אחת מגובשת ועולצת ואנחנו מתהלכים לנו ברחובות המובילים אותנו אל תחנת הרכבת שתיקח אותנו בחזרה הביתה לרומא.
הגיחה הקצרצרה שעשינו לפירנצה השאירה אצלי טעם של עוד. חזרתי משם עם תחושה קלה של פספוס על הזמן הקצר שהקדשנו לה. יש לי תחושה שבזמן הקרוב מאד אחזור, והפעם בעיקר בשביל למדוד את הרחובות ברגליים כמו שאני אוהבת.
אם תהיתם מה עשינו בשאר ימי הטיול שלנו, אני מזמינה אתכם להכנס ולקרוא על המשך עלילותינו אמא-אבא-בן בעקבות סטרווגנזה ברומא.
כדאי לקרוא גם:
אני תמיד שמחה לקבל מכם תגובות על מה שאני כותבת ומצלמת. השאירו לי את המילים שלכם כאן למטה במקום המיועד לתגובות. מבטיחה להתייחס ולענות. אפשר גם לכתוב לי לכאן, וג להרשם לבלוג בקוביית ההרשמה לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים שאני כותבת.
