נקודת התחלה: Les Contamines
נקודת סיום: Refuge de la Croix du Bonhomme
מרחק: 15 ק"מ (1316 מ' עליה)
גם החבל שמתחנו לאורך החדר לא סייע לכביסה להתייבש, והבוקר היא עדיין קצת לחה. עד סוף היום היא תהיה כמו חדשה... הלילה לא הייטיב עמי, לא בגלל הכביסה חלילה, אלא דאגות הקשורות בדברים שקורים בבית וגם ביום הקשה העומד בפנינו. כרגיל, אנחנו פותחים את חדר האוכל. ודי מוקדם מעמיסים ציוד על הגב ויוצאים אל נקודת המפגש שקבענו עם מורן, אשר מגיעה ביחד עם מריה האצנית הקנדית. משביל אחר מגיעות גם מלינה וקתי הפיניות ואנו יוצאים לדרך בחבורה גדולה ועליזה. תחילתה של הדרך לאורך הנהר המקומי, והיא ירוקה, רחבה, מישורית ונוחה.
הדרך נמתחת לאורך הנהר המקומי
בדרך מצטרפים עוד ועוד אנשים והשביל מתמלא אט-אט במטיילים רבים. לא עובר זמן רב ואנחנו מגיעים אל תחילת העליה, שהיא המאפיין העיקרי של היום. בתחתיתה, בסמוך לשלטים המורים את הדרך, מתקבצים קבוצות, זוגות ויחידים - פני כולם למעלה. אחדים מתעכבים מעט, לוקחים נשימה ומתארגנים. אחרים כבר שועטים במעלה הטרשי והתלול.
שועטים מעלה
עד בקתת La Balme חולפות להן כשלוש שעות לא קשות במיוחד. מים שוצפים מכל עבר והכל ירוק ויפה. משלב מסויים הדרך מתמתנת ועוזבת את הנהר לאורכו הלכנו מהבוקר. אנחנו יוצאים אל נוף פתוח של מרעה, פרות ופסגות גבוהות שסוגרות סביב, עטופות בעננים ובאור רך.
פסגות גבוהות עטופות עננים
חברותינו למסע מתיישבות לאכול בבקתה, ואנחנו מוצאים סלע גדול המשקיף על העמק וההרים ועוצרים להפסקה ולארוחה קלה. נראה שהיוגורטים שנכנסו לתפריט אתמול די בטעות, מתגבשים לידי מסורת. כל עוד הפרטנר שלי מוכן לסחוב אותם, אני לא מתנגדת...
נוף - הפסקת עשר
לאחר התרעננות ומנוחה מתחילה סוף סוף העליה האמיתית שהופכת להיות תלולה מאד. די מהר, כאשר השביל נכנס לחלק המושלג, הירוק של הבוקר מפנה את מקומו ללבן. הרבה לבן! השלג המאוחר שירד כאן נח על הקרקע, וכמעט כל הדרך מעתה והלאה לבנה.
הנוף משנה את צבעו מירוק ללבן
אנחנו צועדים בטור, דורכים בתוך שבילים שנוצרו בשלג על ידי מטיילים שעברו כאן לפנינו. לומדים את השלג, את המגע שלו, מזהים כבר את הקראק שנשמע במפגש בינו לבין הנעליים. מייצבים את עצמנו עם המקלות. בתחילה עוברים על שלוגיות גדולות וידידותיות יחסית. אפשר לומר שאני אפילו נהנית מההליכה הלא-רגילה הזו. יש זמן להעיף מבט לצדדים, להתפעל מהנוף הלבן הקטוע מלמעלה על ידי עננים. אני עוצרת לתפוס במצלמה מרמיטה חמודה שחוצה בשלג.
מרמיטה על השלג
עם ההתקדמות ההליכה נעשית זהירה יותר ויותר, ובחלקים גדולים תלולה מאד. העננים, שראינו מלמטה מכסים את פסגות ההרים, כעת מקיפים אותנו. אנחנו צועדים בתוך הערפל, מתקדמים עקב בצד אגודל, תהום פעורה מצידנו הימני. האמת? מפחיד. אפילו מפחיד מאד. כל החלקה או מעידה פירושה פרידה לנצח. אני תוקעת את המקלות עמוק בשלג ולא מביטה למטה. משתדלת לשמור על ריכוז מקסימלי ופחד מינימלי, וזה כל כך קשה. עוד כמה צעדים ואנחנו מגיעים אל Col du Bonhomme.
נאבקים בשלג
במעבר ההרים מחסה קטן ואנחנו עוצרים לידו להפוגה קצרה והחלפת כוחות. ככל שאנו עולים הולך הערפל ומסמיך, ולכן אנחנו מחליטים לא להתעכב יותר מדי, ולהצמד לקבוצה אסייתית עם מדריכה נמרצת הצועדת בראשם. הם טסים קדימה ואנחנו מדדים בעקבותיהם עד שבשלב מסויים הערפל מתפזר מעט, אנחנו מרפים והם מתרחקים.
אנחנו מרפים והם מתרחקים
השביל איננו, וגם סימוני השביל לא נראים. במקומות אחדים נראה כי מישהו עשה מאמץ לחשוף אותם ולהוציא אותם לאור. אנחנו הולכים בעקבות ההולכים לפנינו, פשוטו כמשמעו.
סימוני שביל בשלג
לאחר כ- 8 שעות של הליכה, ברובן עליה אחת ארוכה - אנחנו מגיעים לבקתה בעלת השם הארוך, לא פחות מההליכה עצמה: Refuge de La Croix du Bonhomme. הבקתה ההומה יושבת במיקום מדהים שמפאת הערפל נבצר מאיתנו להנות ממנו בשלב זה. את המקלות והנעליים משאירים בחדר יעודי, ומקבלים בתמורה זוג נעלי קרוקס, לא תמיד תואם בצבע או בפירמה, אבל מה זה חשוב... אנחנו מופנים לחדרנו, המצוייד בשתי מיטות קומותיים, שמחים לגלות ששותפותינו לחדר להלילה הן מלינה וקתי הפיניות.
בבקתה חמים ונעים ואנחנו מאד רוצים כבר להתקלח ולהחליף בגדים, אך המקלחות נעולות עד 17:00. בשעה היעודה נפתחות הדלתות וכולם מסתערים על שני טושים בודדים. התורים משתרכים, אבל בסופו של דבר מגיע גם תורנו. בשלב זה המים כבר פושרים. נקיים יורדים למטה לשבת עם כולם ולהמתין לארוחת הערב. לאט לאט מתקבצים ומגיעים – מורן, קתי ומלינה, דורון וחבורתו... נרשם חסרונם של רני ואיתי, נאור ורועי, ומריה שהמשיכו "לפי הספר" עד Les Chapieux.
Refuge de La Croix du Bonhomme
השיחה קולחת ולקראת שבע מתחילה תכונה בחדר המרכזי – שולחנות נערכים, פתקים עם שמות מוצבים עליהם וכולם מסתובבים בחדר ומנסים לאתר את מקומם. אותנו מושיבים עם 6 צרפתים צעירים. כצמחונים אנחנו מקבלים את המנה קצת אחרי כולם. הארוחה גדולה ומשביעה מאד. אחת הצרפתיות גם היא צמחונית אך שכחה להזמין מבעוד מועד ארוחה מיוחדת ואנחנו חולקים איתה בשמחה את המנה שלנו.
בבקתה אין קליטה וגם אין שקעים לטעון טלפונים. אולי יותר טוב כך... היה יום קשה שממנו חששתי מאד, אך גם היה מאתגר ומהנה ביותר ונתן תחושת מסוגלות. הנופים לאורך הדרך היו יפהפיים, ממה שהצלחנו לראות מבעד לערפל... מחר מצפה לנו היום הארוך ביותר בטרק.
בעקבות הצועדים לפני
Thunder Road - Bruce Springsteen
