בשנים האחרונות אני מתוודעת ליותר ויותר "ימים בינלאומיים". הרבה מהם מאד חשובים ורציניים (למשל יום הגנת הפרטיות, או יום האשה), חלקם מצחיקים (למשל יום הריצ'רץ'), ואחרים מגוחכים ממש (יום הכזבים, הלא הוא אחד באפריל הידוע לשמצה). יום הבלוג הבינלאומי חל ביומו האחרון של חודש אוגוסט. המועד נקבע על סמך הדמיון הרב בין הספרות המרכיבות את התאריך 3108, לבין המילה BLOG באנגלית. אני מוצאת כאן דמיון מאד בדוחק, אבל אם זה נותן לנו סיבה למסיבה, אז למה לא בעצם?
מטרת היום להגביר את חשיפת הקהל לבלוגים במגוון תחומים, להעלות את קרנם של הבלוגים ולהפגין חברות טובה ופרגון לבלוגים אחרים. בשנים שחלפו גיליתי את הבלוג שלי מככב במספר פוסטים שכתבו אחרים ביום הבלוג הבינלאומי, וזה שימח אותי מאד. אז השנה החלטתי להצטרף לחגיגה ולהמליץ על חלק מרשימת הקריאה שלי - בלוגים שאני אוהבת במיוחד, חוזרת וקוראת בהם שוב ושוב ותמיד מוצאת בהם משהו חדש, סיפור טוב, גילוי מעניין או תובנה שאני לוקחת איתי לדרך.
"אבני גזית – חדשות מהעבר" – הבלוג של דן גזית
אז מהשם של הבלוג ושל יוצרו אפשר להבין שיש כאן עניין עם בן משפחה... קרוב במיוחד – אבא שלי!
דן גזית, ארכיאולוג במקצועו ובהשכלתו, נולד בחדרה לפני 84 שנים והגיע ב- 1957 עם גרעין נח"ל לקיבוץ גבולות שבנגב, בו הוא מתגורר עד היום. לאורך השנים חקר, סקר וחפר (במובן הפרהיסטורי של המילה, לא במובן של "אבא אתה חופר לי"...) את סביבת הנגב המערבי. היה בצוות מקימי "דרך הבשור" ופעל שנים כארכיאולוג המחוז ברשות העתיקות. לימד במוסדות רבים, הדריך אין-ספור סיורים, ועסק כיועץ שטח לגופים שונים.
אני מודה שאם יש בי איזשהו ניצוץ של יצירתיות, הוא מגיע מאבא שלי (סליחה, אמא). הוא יודע לצייר ולאייר, לשזור מילים לסיפורים ולשירים (את חלקם תמצאו בבלוג שלו), לרתך ברזלים ולמצוא פתרונות לכל קלקול (רמז: נסו להשתמש בחוט ברזל). בבלוג מובאים חלק מכתביו שכתב במהלך השנים בנושאים שונים.
פוסט שאני אוהבת במיוחד: "ידיד מהעיר עזה", שעוסק במפגש עם עִיסַאם א-שַׁאוּוָה. אני מתחברת לפוסט הזה מפני שמשתקפת בו תקופה רחוקה ושונה, שממחישה שאפשר שיהיה כאן גם אחרת.
אחרי הבלוג של ענבר אורון אני עוקבת כבר שנים. כל כך הרבה, שהפסקתי כבר לספור... עליה עצמה אני יודעת מעט מאד, אבל הבלוג שלה הוא בלוג הטיולים הראשון שבאמת פתח לי את העיניים ואת התאבון. ענבר מטרקת בעולם לבדה, כשהיא מצליחה לקחת חופשה מהעבודה, ומתעדת בבלוג את סיפורי המסעות שלה.
הגדולה האמיתית של הבלוג היא השילוב בין מידע אופרטיבי שממש מנחה את המטייל צעד אחר צעד בשביל, לבין היכולת של ענבר לתאר במבט אישי מאד את ההתרגשויות, השמחות, היופי, ההתלבטויות, הקשיים והנפילות שבדרך. כל אלה עושים את הבלוג הזה לנהדר במיוחד בעיני, כאשר המילים והתמונות מעבירות לקורא סיפור דרך שהוא חוויה שלמה. בעקבותיה ובהשראתה צעדתי את טרק סובב מון בלאן, וברשימת המשאלות שלי - כל יתר הטרקים שעשתה...
סיפור דרך שאני אוהבת במיוחד: Coast to Coast – C2C, שמתאר טרק בחלק משביל הליכה ארוך באנגליה. הסיפור אהוב עלי במיוחד, דווקא בגלל שאינו מושלם כלל וכלל. למה אינו מושלם? לא אעשה כאן ספויילרים. תצטרכו להכנס ולקרוא בעצמכם.
"חלון אחורי" – הבלוג של מיכאל יעקבסון
מיכאל יעקבסון הוא אדריכל שמקדיש חלק מזמנו גם לכתיבה, אותה הוא מפרסם מעל במות שונות. אחת מהן היא הבלוג שלו שבו הוא כותב, כמצויין בכותרת המשנה של הבלוג, על "ארכיטקטורה ואידיאולוגיה בדיסנילנד המקומי".
הפוסטים בבלוג הם תוצאה של ביקורים, או יותר נכון "סיבובים" כלשון הבלוג, שהוא עושה בזמנו הפנוי במקומות שמעניינים אותו. הוא עושה זאת לא ממגדל השן המשרדי, אלא יוצא לשטח, מראיין, מצלם, חוקר ומצרף הכל לכדי פוסטים מרתקים המתפרסמים בתדירות גבוהה. הנושאים סובבים בעיקר סביב אדריכלות, אך נוגעים גם באמנות, היסטוריה ועוד.
הבלוג הותיק הזה הוא מכרה זהב מבחינתי. כאשר אני נוסעת, או אפילו נקלעת, למקום כלשהו בארץ – תמיד אבדוק קודם כל אם מיכאל כתב עליו משהו. אני יודעת שאם כן (ורוב הסיכויים שכן), אגיע אל פיסת מידע מסקרנת שלא אצליח למצוא בשום מקום אחר. בטח לא בזמינות כזו. תמיד יהיה שם איזה חדר אוכל, מגדל מים, גרם מדרגות, אמנות קיר שישדרגו לי את הנסיעה. מיכאל הוא כותב מעמיק ומרתק מהזן שאי אפשר שלא להתחבר אליו.
פוסט שאני אוהבת במיוחד: "סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים בנגב: כפר עזה, גבולות ומגן". עם כל הכבוד לכפר עזה ומגן, בגבולות יש לי מניות... נולדתי וגדלתי שם, הורי עדיין מתגורים שם, ויש לי רגשות עזים למקום גם ממרום גילי וממרחק השנים שאיני חיה בגבולות. מרגש לקרוא סיפור על המקום "שלך" מנקודת המבט של מישהו אחר.
בעז הוא הרבה דברים, בין השאר בן קיבוץ ניר עוז, אל"מ במילואים, חוקר במחלקת היסטוריה וגם (גילוי נאות) בן הזוג שלי מזה 37 שנים ואב ילדיי. אבל אם יש משהו שהוא בעיקר - זה איש-ספר. זקני הקיבוץ מספרים שבילדותו היה דוהר על אופניים ברחבי המשק, ביד אחת אוחז בכידון ובשניה מחזיק ספר וקורא תוך כדי רכיבה. התחביב מלווה אותו גם היום והוא "מחסל" מספר ספרים בשבוע, כמעט תמיד קורא כמה במקביל.
הבלוג של בעז מתמקד ב... ספרים. הוא סוקר בו ספרים משלל סוגות – החל מספרות יפה, דרך ספרי עיון בתחומים מגוונים ועד ספרות צבאית, המשיקה לעיסוקו העיקרי בשנותיו כאדם בוגר. הסקירות שהוא כותב הן בשפה קריאה ואישית, מלוות תמיד במחשבה מעמיקה שמעידה על הידע הרב והבין-תחומי שצבר. הרבה פעמים, אם הנושא מאפשר זאת, הוא משלב "קריצות" שמופנות לקוראיו המתמידים, שהוא יודע שיבינו את הציניות המשעשעת שמאפיינת את כתיבתו. לעיתים הוא משתף את קוראיו בסיכומי השנה שלו בקריאה או בלקטי ביקורות על ספרים בנושאים ספציפיים.
ההמלצות / ביקורות / סקירות נחתמות דרך קבע בקישור לשיר שבעז מעלה מארסנל האסוציאציות שלו ובהבטחה התמידית שאם תקראו תהיו הרבה יותר נחמדים. אני משתדלת. באמת משתדלת.
פוסט שאני אוהבת במיוחד: "מחשבים קיצם לאחור" – סקירת הספר "הפסגה" מאת אהרון אפלפלד. אין ספק שזהו אחד הסופרים האהובים עלי ביותר. פעם אפילו הצלתי את כל ספריו מספריה שסגרה שעריה. ומעבר לכך, יש בפוסט הזה שילוב של כל המאפיינים הכל כך יחודיים של הבלוג.
בלוג הצילום של "הארץ" מאפשר "חשיפה" ונותן במה לעבודות של צלמים ישראלים וצלמים בינלאומיים, ותיקים וחדשים. בבלוג מוצגת בכל פוסט סדרת תמונות ולצידה סיפורו האישי של הצלם וסיפורה של הסדרה. את הבלוג, שהושק בשנת 2013, עורך הצלם דניאל צ'צ'יק.
מדובר בבלוג מושקע מאד, המביא לצופה ולקורא מגוון גדול ואיכותי של סגנונות צילום וסיפורים מעוררי מחשבה. למרות שמדובר בבלוג של עיתון יומי, הפורמט ייחודי ומאפשר הצגה מכובדת וראויה לצילומים, שהם (עם ובלי המילים) מביעים את הסיפור עצמו. את הבלוג הכרתי דרך הפייסבוק ומשם עברתי לעקוב אחריו באינסטגרם, שם מתפרסמים באופן קבוע הפוסטים החדשים, וצלמים מוזמנים לשלוח את צילומיהם בתקווה שיוצגו בבלוג. אמנם טרם זכיתי לפוסט משלי בבלוג עצמו, אך מפעם לפעם אני שולחת צילומים ל"נושא השבועי" שהתפרסמו לא-אחת ואני זכיתי ב- 5 דקות התהילה שלי.
פוסט שאני אוהבת במיוחד: "לראות את הורי ואותי, ביחד ולחוד". צילומים של הצלמת שני אבני. מנקודת מבטי, זהו פוסט שאפשר ללמוד ממנו הרבה על מבט בוגר על הורים מבוגרים, על חמלה, השלמה, קבלה ואינטימיות משפחתית.
אז מה היה לנו כאן? - חמישה בלוגים בנושאים שונים - ארכיאולוגיה, טיולים, ארכיטקטורה, ספרים וצילום. כולם מרתקים, כולם מושקעים, על כולם אני ממליצה בחום רב! החגים לפנינו, תקופה מצויינת להשקיע קצת בקריאה ובטיול בעולמות וירטואליים ואמיתיים. ספרו לי כאן בתגובות למטה אילו מהבלוגים "הציתו" גם אתכם.
אהבתם את ההמלצות שלי? הנה בלוגים נוספים שאני מאד ממליצה לקרוא בהם
שנת כתיבה וקריאה פוריה ויום בלוג בינלאומי שמח!
