'תגיד, איך הגיע הספר הזה אלינו?', אני שואלת אותו, והוא עונה 'אין לי מושג, אבל בטוח שלא קניתי אותו. אין סיכוי שהייתי קונה ספר עם שם כזה'. אני נעלבת בשביל הספר וממשיכה לקרוא. לא מצליחה להניח אותו. זה כל כך לא אופייני לי, כי ספרים אני קוראת כמו ריקוד טנגו - צעד קדימה, שניים אחורה, סקובידו. ובין לבין אני נרדמת עם האור. תמיד עם האור.
יש ספרים שנדבקים ולא עוזבים. אצלי בדרך כלל מדובר באיזו עלילה תקופתית ותמיד יהיה כרוך בה סיפור אהבה לוהט וייצרי, לרוב לא ממומש, שתופס אותי בקרביים ולא מרפה. כזה שאני מרגישה חלק ממנו ממש, או שהייתי רוצה להיות בתוכו ולו פעם אחת בחיי. הספר "עיר של נשים" מאת דייוויד גילהם הוא בדיוק מהסוג הזה.
האמת היא שאני מסכימה שהשם שלו לא משהו, נשמע קצת רומן-רומנטי – אבל בתור אחת שבוחרת ספרים לפי העטיפה ומכוניות לפי הצבע, אז השם כבר לא ממש משנה. על כל פנים הוא משקף במידה מסויימת את המציאות המתוארת בספר המתרחש בברלין בשלהי מלחמת העולם השניה.
הגברים מגוייסים למלחמה ונשלחים לחזית ובעיר נשארות הנשים שתפקידן הוא לתמוך במאמץ המלחמתי ובעיקר להביא עוד ועוד צאצאים שישרתו בבוא היום את הרייך. על רקע זה הבחירה של הסופר בנשים כדמויות הראשיות המניעות את העלילה עומדת בניגוד גמור למשימות שייעדה להן ההיסטוריה. יחד עם זאת, למרות שרוב הגברים עזבו את העיר, עדיין מסתובבות שם לא מעט דמויות גבריות המשחקות תפקיד חשוב בסיפור.
מרבית הספרים שנכתבו על המלחמה ההיא מסופרים מעיניו של הקורבן. הספר שלפנינו לוקח דווקא את הפרספקטיבה של סיגריד, אשה ארית שבעלה לוחם בחזית המזרחית והיא נשארת להתגורר עם חמותה הנרגנת. סיגריד, שבתחילת הספר מוצגת כאשה גרמניה טיפוסית העושה את המוטל עליה ומנסה לשרוד את היומיום "כמו כולם", נשאבת כמעט בעל כורחה אל מסכת אירועים מפותלים ומסעירים. התרחשויות אלו מאלצות אותה לפעול באומץ ולקחת החלטות גורליות בקשר לחייה ולחייהם של אחרים.
העלילה עוקבת אחר יחסיה של סיגריד עם הדמויות המקיפות אותה, יהודים וגרמנים, גברים ונשים, שכנים ובני משפחה, ומעלה שאלות מוסריות איתן מתעמתים גיבורי בסיפור. וכמובן, ברקע, סיפור האהבה האסור, החושני, האובססיבי של סיגריד ואגון. סיפור מתגמל ומייסר כאחת, שאי אפשר איתו אבל גם אי אפשר בלעדיו. סיפור עם סוף רע, או טוב - תלוי את מי שואלים - מה שבטוח סוף מפתיע.
גיבורי הספר מתוארים בצורה מפורטת שגרמה לי לחוש כלפיהם רגשות שנאה ואהבה, הזדהות וחמלה. כיאה לשנות המלחמה ההיא, שהיו הפכפכות ומלאות תמורות, הגיבורים אפופי סודות, לא תמיד קלים לפענוח, אשר לאט לאט נפרמים ונרקמים מחדש. בד בבד, העלילה שזורה בתפניות לא צפויות ששמרו אותי דרוכה ומוכנה כל זמן הקריאה. כמעט עד תום הספר לא ברור מיהם הטובים ומי הרעים, במי ניתן לבטוח ומי בוגד.
גם אם הספר אינו נאמן עד הפרט האחרון למציאות, זה יסולח לו, מפני שמדובר בספר מתח טוב שחוויית הקריאה בו מהנה וזווית הראיה שלו מעניינת. אותי הוא ריתק וסחף פנימה אל תוככי התקופה האפלה ההיא.
אז איך כותבים המלצה על ספר מבלי להדליף פרטים שיחשפו את סודותיו, ובכל זאת ישאירו קצה של חוט שלאורכו ירצו אחרים ללכת ולגלות עוד? אין לי מושג כי זו הפעם הראשונה שאני עושה זאת, אבל אני מקווה שהצלחתי.
כנראה שאם הגעתם לכאן, אז גם אתם, כמוני, נוטים להישאב לתוך עלילות והרפתקאות של אחרים :) ולכן אני ממליצה לכם בחום לגשת לספריה הקרובה לביתכם, או לחנות הספרים שמעבר לפינה, ולחפש את הספר "עיר של נשים". לא תצטערו.
מבט נוסף על הגרמנים הפשוטים והשפעת השלטון הנאצי עליהם תוכלו לקרוא בסקירה שכתב בעז זלמנוביץ על הספר "אורות כבים" מאת אריקה מאן.
מוזמנים כמו תמיד לספר ולכתוב לי כאן למטה או ליצור קשר. וכן, גם להרשם לבלוג בקוביית ההרשמה. למנויי הבלוג אשלח כל חלום חדש שעולה לאוויר ומפעם לפעם מסלולי טיול להורדה ולהדפסה.
