ינואר 2016 - המוטיב המרכזי: אנחנו לא לבד
הנחלים החוצים את הרכס עליו בנויה חיפה הם ממאפייניה הבולטים, ולפיכך אך הגיוני שהם יהוו חלק טבעי ממסלול שביל חיפה. בעבר כבר טיילנו בנחלי רמז וזיו ובנחל אחוזה, והיום אנחנו נלך בעקבות הסימון השחור בנחל שיח.
כבר בפתח הנחל אנחנו פוגשים קבוצות מטיילים, משפחות על ילדיהן וכלביהן, וההמולה רבה. אני מיד מתכנסת אל תוך קונכיית ההתגוננות שלי השמורה לאירועים המוניים מסוג זה. בדיון קצר שתכליתו – איך נשאר לבד בתוך המהומה - אנחנו מחליטים לדהור קדימה ולפתוח פער על שתי הקבוצות. מתדרדרים למטה על הסלעים החלקלקים מהגשם שירד השבוע, ורק כשאנחנו בטווח בטחון פותחים את הטקסט וקוראים כי פירושו של ואדי סיאח (בשמו הערבי), נחל המטיילים, על שום "אהדתו בקרב מטיילים כבר מימים ימימה". נו, עכשיו הכל ברור...
טוב, האסטרטגיה הוכיחה את עצמה ואנחנו לבד, החורש קסום עד מאד, אין ביוב זורם אבל יש איזה DOCHEE שהשאיר את חתימתו על כל סלע רענן. מי שעוקב אחרינו יודע עד כמה אנחנו אוהבים גרפיטי ואמנות רחוב בכלל, אבל כאן, ואין דרך אחרת לתאר זאת, מדובר במפגע של ממש. כמה חבל.
אנחנו חולפים על פני שדרת ברושים יפה ומגיעים אל עין-משוטטים, שאם אצטרך להגדיר אותו אולי אומר שהוא למעשה "קומפלקס" טבעי של אטרקציות.
בהן מערות השוכנות על צלע ההר המסולע שאפשר לטפס אליהן שוב ושוב ושוב...
כמה מסקרנת יכולה להיות דלת חתומה על מנעול ובריח הקבועה במרכזו של הסלע הלבן. בראשה חור הצצה המאפשר להציץ פנימה ולראות את החושך... מה שמסתתר בתוכו נותר נסתר מהעין.
במקום שרידי מנזר וכנסיה צלבניים, שצבעיהם משתלבים נפלא עם הירוק שמסביב ועם כחול הים שברקע, וכמובן המעין הנהדר עם הבריכה שניתן לשכשך בה, רצוי במזג אוויר קייצי יותר. מישהו הקים לו כאן מחסה בדמות אוהל מיריעות ניילונים, במרכזו שאריות מדורה.
מנצלים את רגעי השקט האחרונים כדי להרתיח מים לתה, ועם הבעבועים הראשונים מתחילים לזרום אנשי הקבוצות ומשתלטים על פינת החמד השקטה "שלנו". דווקא בא לנו לקחת ת'זמן ואנחנו משתלבים יפה באנדרלמוסיה הכללית.
עכשיו כבר צהריים, בשמים אין ענן, הסלעים הלבנים מחזירים את האור בעוצמה רבה, אך הנוף הנפתח ככל שמתקדמים מערבה פשוט מקסים.
בקצה הנחל נמצא בוסתן חיאט' היושב על מעין נוסף, עין-שיח. התאכזבנו לגלות שהבריכה ריקה ושהמקום די מוזנח. כאן מסתיימות להן כשעתיים של הליכה מאד מאד נינוחה ואיטית, ואם מישהו חשב שנמלטנו הפעם מהאימה החיפאית – אז הוא חשב! ממתינות לנו לסיום רק 313 (ספרנו!) מדרגות שיובילו אותנו אל קצה המקטע.
ספירת המדרגות ועצירה למנוחות קצרות מעבירות לנו את העליה התלולה בנעימים. יחסית, כמובן. הכל יחסית... והנה אנחנו למעלה, מביטים אל הנוף המרהיב – מערבה ודרומה – שסוחט קריאות התפעלות, ורק השכנים מלמטה שקטים... שקטים...
