אוקטובר 2014 - המוטיב המרכזי: הפתעות בלב שכונות מגורים
שינוי אף פעם לא הזיק, והפעם אנחנו יוצאים בהרכב של 4 לדרך – מצטרפים אלינו שני ילדינו הגדולים. באופן חריג אנחנו יוצאים לטיול בשעת אחר הצהריים. מתחילים מצומת הרחובות קיש והאסיף
השמש בעיניים אך הדרך מתחילה בירידה (!!) – מבחינתי זו כבר התחלה טובה... אבל הירידות של חיפה עשויות לתעתע. כל חיפאי בר דעת יוכל להעיד כי אחרי ירידה טובה, תמיד תגיע עליה תלולה, והנה – די מהר – אנחנו מוצאים עצמנו מעבירים הילוך ומטפסים.
הדבר הכל כך מובן מאליו – שכל עליה, לבאים מן הצד השני היא ירידה – כמעט אינו מורגש כאשר נוהגים ברכב. בקטע הקטן הזה, שכרגע אנחנו מטפסים בו ברגל, המיוער משני צידיו בחורשות אורנים צפופות וחשוכות, אני נוהגת כמעט מדי יום. בדרך כלל כחלק מהבאה/איסוף לחוגים ולבית הספר. הקימור החד בכביש החוצה את נחל אבן, מסמן את פרשת הדרכים שבין השמש לצל, ובין הירידה לעליה שבאה לאחריה.
נכנסנו לשכונת אחוזה, שהיא למעשה שם די כללי לאוסף של שכונות היושבות על שלוחות היוצאות מציר התנועה המרכזי החותך את רכס הכרמל. ההליכה בתוך השכונה השלווה מובילה אותנו בין בתי מגורים ושבילים מחופים בעצי אורן.
הילדים מאמצים את המפה ומובילים קדימה במרץ, אנחנו מתנהלים קצת מאחור. הרגלנו את עצמנו במסע הזה להתהלך לאט, בנחת, להתבונן מסביב, לגלות את ההפתעות המסתתרות בשולי הדברים התופסים מיד את העין, בין שורות הטקסט הכתוב, בעומק תוואי הדרך המאוייר במפה. או כפי שהיטיב לסכם זאת טימון במלך האריות 3: "תסתכל מעברררר למה שאתה רואה...."
ואכן, די מהר, אנחנו מגיעים אל תגלית היום, ומבחינתי כרגע זוהי התגלית המרעישה ביותר מבין מקטעי השביל שעברנו עד כה – הפתעה שלא צויינה בטקסט והתאפשרה רק בזכות ההליכה המדודה ועיני הנץ של חברי לדרך. מבחוץ לא ניכר כל ייחוד בשלושת הבניינים ברחוב כרמי, אך את העין משך חדר מדרגות מעוטר במוזאיקה "של פעם", כזו שכבר ראינו גם במקומות אחרים בחיפה. המקבץ של שלושה בניינים שבכל אחת מן הכניסות מוזאיקה שונה, אך באותו הסגנון, רמז על בניה של קומפלקס אחד. עבור מה? עבור מי? זאת נגלה בהמשך. [על המוזאיקות המיוחדות כתבתי בהרחבה כאן. לחיצה להמשך קריאה]
כן, יכולנו להסתפק בהתרשמות מרחוק, אבל משהו קרא לנו פנימה לבדוק מה יש שם עוד. מעבר למה שאנחנו רואים... שמנו את נפשנו בכפנו ונכנסנו לאחד משלושת הבניינים - והנשימה נעתקה! גילינו מבנה ארכיטקטוני ייחודי, שמן הסתם גם שני תאומיו הסיאמיים דומים לו מבפנים. גרם מדרגות משושה עולה מעלה מעלה עד לתקרה המסתיימת בחלון עילי הממלא את חדר המדרגות באור רך. וסביב סביב דלתות של דירות מגורים.
מבט כלפי מטה מגלה רחבה מרוצפת הנראית כשיפוץ שנעשה על הריצוף המקורי. ואני תוהה - כאן? בחיפה שלנו? פנינה שכזאת? וכיצד לא הוזכרה אף מילה בטקסט המלווה את הדרך? העניין לא מניח לנו גם כשנחזור הביתה, ודרך חבר אנו אוספים פיסות מידע ומגלים כי מדובר ב"מעונות מורים" שנבנו למורי חיפה איפשהו באמצע המאה הקודמת. כיום משמשים הבניינים למגורים של משפחות וצעירים.
אנחנו מהלכים בפנים על קצות האצבעות. בכל זאת פלשנו לשטח לא לנו. ולאחר מכן נפרדים מקימורי המדרגות המיוחדות הסובבות במשושים מעוגלי פינות, ומעמיקים בדרך אל תוככי שכונת רוממה הישנה.
בטיולים אני אחראית על הטקסט, ולמרות זאת מיד עם סיום הטיול רוב המילים ופיסות ההיסטוריה ישכחו ממני ומה שיוותר הוא החוויה הויזואלית. יחד עם זאת, אני עדיין מתעקשת לעצור, לקרוא ולהקריא את הכתוב. ללמוד עוד משהו מעבר למה שהעין רואה. לאחרים, מסתבר, כבר אין יותר מדי סבלנות להקשיב עכשיו, ואני מוצאת שאני מקריאה לעצמי...
רוממה הישנה בנויה סביב גבעה מיוערת. חורשת אורנים דלילה. פעמים רבות עברתי ליד הגבעה הזו, אך מעולם לא עליתי לבדוק מה מסתתר שם בפסגה. מסתבר שבמקום מבצר צלבני, "ראס מיה", עם שרידי חומה ובורות מים. אנחנו מקיפים את המבצר, עולים, יורדים, מרחרחים בפינות.
יפה. עוד פינת חמד חדשה שלא הכרתי. עכשיו אנחנו יורדים מהגבעה כשאור רך של אחר הצהריים נופל על העשביה היבשה המקיפה את המבצר סביב. סוף הקיץ. איש עם כלבו חולפים על פנינו. אדם אחר יושב על ספסל בשולי הגבעה וקורא בעיתון. שלווה שכזאת...
האתר האחרון, הסוגר את המקטע הזה הוא גן משחקים שכונתי וקטן. גן שנראה כמו כל גני המשחקים השכונתיים הקטנים, אבל בשבילנו זוהי נקודת ציון אישית חשובה. כאן היינו יושבים על ספסל אחר הצהריים בכורי בן השנתיים ואני, וצופים במכוניות החולפות תחתינו. הוא היה מזהה אותן ומכריז איזו מכונית עוברת ואני הייתי מהמהמת בהסכמה כדי שיחשוב שגם אני מצליחה להבדיל בין סיטרואן לפורד... ככה יום יום היינו מזהים מכוניות ומהמהמים זה לצד זו. עכשיו, על אותו ספסל בדיוק, אנחנו יושבים שנינו. הוא לקראת גיוס לצבא וגם אני התבגרתי באי-אילו שנים, ואבא שלו מצלם אותנו תמונה למזכרת.
