אוגוסט 2015 - המוטיב המרכזי: מרגישים על הגובה
היה זה אך סימבולי שאת המקטע ה- 9 העובר ברחבי אוניברסיטת חיפה נצעד ביום שאקבל את התואר דוקטור, או בשמו הארכאי משהו "דוקטור לפילוסופיה". אז כן, אני ד"ר למשהו ולאחר הדפסת ומסירת העותקים לאוניברסיטה אנחנו יוצאים לדרך.
אוניברסיטת חיפה בנויה על שלוחה גבוהה ומאורכת. באופן מוזר ותמוה הטקסט מציע שתי אופציות לטיול בקמפוס – הראשונה דרך הכביש הנופי, השניה דרך בנייני האוניברסיטה. אנחנו תוהים מדוע המסלול לא נכתב כסיבוב מעגלי המתחיל בהליכה בכביש הנופי ומסתיים בעליה דרך הבניינים, או להיפך. למחברים פתרונים. בכל מקרה, אנחנו מתחילים בדרך הנופית.
הטיול בקמפוס מציע שלל תצפיות מרהיבות. הנוף נפתח לפנינו. הנוף הזה, הנשקף גם מחלון ביתי, יפה ומדהים בכל פעם מחדש. לא משנה כמה פעמים ביום אני מתבוננת בו.
מכיוון שהכביש הנופי עובר ב"מאחורה" של האוניברסיטה אנחנו גם חולפים על פני חניות מקורות, אחורי משרדים ומעבדות ושלל מחסנים. בתוך כל האפור הזה מישהו החליט לטפח פינה של צבע וטבע. נחמד!
הטיול היום קצרצר. אנחנו מגיעים די מהר לקצה הכביש הנופי ומטפסים בגרם מדרגות המוביל אותנו אל לב האוניברסיטה.
בימים כתיקונם המקום שוקק וצפוף, אבל כעת טרם התחדשו הלימודים ואנחנו מוצאים את עצמנו די בודדים בשטח. לאורך המסדרונות כמעט ואין איש, לוחות המודעות מיותמים וריקים ואפילו בקפיטריות יש יותר כסאות פנויים מאשר תפוסים...
בדרכנו לקומת ה- 700 בבניין הראשי, אנחנו חולפים על פני ציור קיר ענק שנעשה ע"פ ציורו של יוסל ברגנר – "מחזוריות של גירוש ושיבה". לצערי לא מצאתי עליו יותר פרטים – לא ליד הציור עצמו, לא בטקסט המלווה את המקטע וגם לא באינטרנט. בכל אופן יש לו נוכחות קצת מדכאת ואפלה, ולהתעלם ממנו אי אפשר.
משם הטקסט מוביל אותנו אל ציור קיר אחר – "ישראל: החלום ושברו" של האמן אברהם אופק. הציור מחולק לשני קירות הניצבים זה מול זה. על הראשון, החלום, מוטיבים של פנטזיה ביחס למדינת ישראל, ליישוב הארץ, לעבודה ולערכים. על השני, השבר, כיצד ישראל משתקפת במציאות ע"פ תפיסתו של הצייר. היצירה עמוסה בסמלים שניתן למצוא להם הסבר מפורט למרגלותיה. לבושתי, עברתי על פניה בשנים האחרונות פעמים כה רבות, ומעולם לא עצרתי להתבונן ולקרוא.
עכשיו אנחנו חולפים על פני החלק הישן של ספריית האוניברסיטה, גם בו ביליתי לא מעט שעות. ללמוד למצוא ספר או כתב עת בספריה היא אמנות בפני עצמה. אני מכירה אנשים ששנים עשו הכל בשביל לעקוף את המקום הדי מבהיל הזה :)
מגדל אשכול, המגדל החותך את קו הרכס ומזוהה כל כך עם אוניברסיטת חיפה, מאוכלס בעיקר במשרדי פקולטות. למרגלותיו שוכנים ארבעת החבר'ה החמודים האלה. פתחים של משהו, מן הסתם, אבל אם מפעילים קצת את הדמיון אפשר לחשוב על עוד כמה דברים שהם יכולים להיות.
לפנינו עכשיו עליה לקומה 30 (אל דאגה – במעלית הפעם) לאמ-אמא של התצפיות - 3600 של חלונות בגובה 570 מ' מעל פני הים. ללא ספק אחת התצפיות המדהימות בארץ, ובטח בחיפה. אין הפתעות – החלונות כרגיל מלוכלכים והנוף הנשקף מבעדם מענג את העין. אפשר לרדת.
זהו, אנחנו יורדים למטה. פגישות מרגשות, חיבוקים ופרידות – ואני ציפור דרור חופשיה עם תואר חדש שהשגתי בעמל רב וגאווה קטנה בלב. אני משאירה את האוניברסיטה מאחור ללא עצב ממשי, ומסתכלת קדימה.
