אנחנו כבר שלושה חודשים בדרכים. דרך ארוכה עברנו, אך לנו נדמה שהכל חולף כל כך מהר. כאן, באיסלנד, סוף העונה. מדפי הספרים מתרוקנים, סורגות הסוודרים כבר לא יושבות במדרחוב, תנועת התיירים התדלדלה, מבצעי מחירים בכל מקום ואפילו השאטל מהקמפינג כבר לא נוסע וצריך להשתמש בתחבורה ציבורית רגילה.
מתקפלים מוקדם, משאירים בקמפינג למשמורת את כל הציוד שלא נזדקק לו במהלך הטרק, ויוצאים בדרכנו אל אחד הטרקים היפים והמפורסמים באיסלנד - טרק Landmannalaugar-Thorsmork.
לטייל בתוך ציור הן המילים המתארות בדייקנות מירבית לדעתנו את הטרק הזה, הכולל 4 ימי הליכה ומאפשר לחוות את ה- Inland של איסלנד במייטבו.
הקדמה ודגשים חשובים
אל הטרק יצאנו בסוף אוגוסט 1991, כשאיסלנד עדיין לא היתה היעד הלוהט והטרנדי שהיא היום... אמנם הנופים אותם נופים והמסלול עדיין קיים, חי ובועט (ואומרים לי כי הרבה יותר עמוס כיום), אבל חובה לבדוק היטב לפני שיוצאים לדרך האם חלו שינויים במסלול, בבקתות וכמובן את תנאי הדרך ומזג האוויר.
אנחנו בחרנו לטייל עם Ferðafélag Íslands (או בקיצור - FI), אך ניתן בהחלט להיעזר בחברות נוספות וגם לצעוד את הטרק באופן עצמאי. לאורך המסלול פזורות בקתות. אם מתכננים לישון בהן, חובה להזמין מקומות הרבה זמן מראש, שכן בקיץ הן בתפוסה מלאה.
איסלנד אינה מדינה קרה או קפואה, למרות שמה – ICE-LAND (ארץ הקרח), אך היא מאופיינת במזג אוויר הפכפך. גשם הוא חלק אינטגרלי מהטיול ויכול להפוך טיול מדהים לחוויה בלתי נסבלת. לפיכך יש להתארגן בהתאם ולהצטייד בנעלי הליכה מעולות, חליפות גשם טובות, ביגוד יבש להחלפה וכיסוי תרמיל נגד גשם. ולא פחות חשוב - להתרגל לרעיון שגשם ירד ולחיות איתו בשלום :)
שעות האור באיסלנד בקיץ ארוכות מאד, דבר המאפשר גמישות גדולה ו"מתיחה" של שעות ההליכה. לא צריך למהר ולצאת בבוקר ואפשר להגיע לנקודת הסיום של אותו היום "באמצע הלילה" (המואר).
הטקסט מתבסס על יומן המסע שכתבנו תוך כדי טיול*, ומתמקד בהתרשמויות מהנופים, האנשים, מזג האוויר, המכאובים והתענוגות ולאו דווקא בפרטים הטכניים-אדמיניסטרטיביים (לכך יש להתעדכן ,כאמור, באתרים המתאימים). התמונות צולמו במצלמת פילים פשוטה** (מי חשב ב- 1991 על מצלמות דיגיטליות?) וסרוקות מתוך אלבום הטיול שלנו.
סוף להקדמות - וקדימה – לדרך!
יום 1 – מציאות או ציור? Landmannalaugar-Hrafntinnusker
12 ק"מ (4-5 שעות הליכה)
אל Landmannalaugar אנחנו מגיעים בשעת צהריים ויוצאים אל הגשם... סליחה אל הדרך, לאחר הפסקה קלה בבקתה הסמוכה לחניון. אין ספק שהנוף מהמם - השחור הבזלתי, מגוון צבעי החול והסלעים - בין אפור לצהוב, אדי המעיינות החמים, השלג שחלקו צחור וחלקו שחור מסחף ועוד ועוד ועוד צורות וצבעים – יש תחושה שצועדים בתוך ציור. למרבה הצער הגשם משפיע קשות על הראיה וההתמודדות איתו לא קלה לנו. הדרך עוברת בשיחות הכרות עם חברי הקבוצה ובהתרשמויות הדדיות.
אלה חברינו לטיול:
דתה ודגה - המדריכה וחברתה. שתיהן נחמדות וידידותיות ולובשות חליפות צמר דק תואמות. לאחר מכן יתכסו היטב בחליפות גשם והמדריכה תוסיף שכמיה בצבעי הסוואה על הכל. התואר מדריכה איננו מדוייק, משום שאין אנו מקבלים יותר מדי הסברים...
ביורג - דוקטור לחקלאות וולקנית, מבוגר וחסר מנוחה. מסתבר שהבין שאנו מדברים עברית, שכן שהה בארץ במשך 8 חודשים והשלים לימודיו ברחובות. בהליכה משתרך קצת מאחור, אך מפגין שריריות.
כריסטין - איסלנדי במקור, נולד בריקייוויק ומתגורר מגיל 20 בלוקסמבורג.
ז'אנין - נערה שוויצרית הלומדת כלכלת בית ומתעתדת לעבוד במסגרת לימודיה באחזקת בית בחווה לידSellfoss .
ריינולד - בחור ג'ינג'י גרמני שמטייל לבד כבר 3 שבועות באיסלנד.
שני ישראלים שויתרו על הקיץ הישראלי המהביל והולכים (בהתנדבות ובתשלום) כבר חמש שעות בגשם שוטף ובקור....
בבקתה הראשונה, Hrafntinnusker, אמנם אין חימום אך יבש ונעים. יש מיטות – שדרוג רציני בשבילנו אחרי חודש וחצי שינה על ריצפת האוהל! מיטות הקומותיים רחבות, בערך ברוחב של מיטה וחצי, כך שבכל אחת מהן יכולים למעשה לישון שני מטיילים. סידור מוזר אבל אנחנו "קופצים על המציאה" בשמחה...
מבשלים מעט. אין צורך בתוספות כמעט. הישיבה המשותפת עם יתר המטיילים סביב השולחן נעימה והשיחה מתפתחת, נפרשת ומגשרת על פני ארצות ויבשות. מכנסי הסערה החדשות עמדו יפה למדי במשימה הקשה היום, אך מעיל הסערה האפור, המכנסיים הירוקים ונעלי האסולו התמוטטו כליל אל מול הגשם וגרמו לרטיבות. נקווה שיתייבשו עד הבוקר.
יום 2 – רואים רחוק רואים שקוף Hrafntinnusker- lftavatn
12 ק"מ (4-5 שעות הליכה)
איזה יום, איזה יום. אף טיפת גשם, רואים למרחוק, אין עננים, אין ערפל. ממש מזל – מרגיש לנו כמעט כמו לזכות בלוטו. אחרי אתמול השינוי מדהים.
הבוקר קר מאוד, עוד אפשר לראות את הגשם שקפא על האדמה ואת הקרח על גבעולי העשבים הבודדים שמצליחים לצמוח בגובה. הקימה עורכת זמן, ולאחריה אנחנו מעפילים במסלול צדדי על פסגה קרובה ומשקיפים על הנוף המקסים. יורדים, מעמיסים תרמילים ויוצאים לדרך. הדרך עוברת בנוף נהדר, עוצר נשימה. הרבה שלג, גבעות בכל הצבעים כמעט ומעיינות חמים לרוב.
לאחר שהתעייפנו מעט, אנחנו עוצרים לארוחת צהריים ועולים לתצפית נוספת. מטפסים בשלג ועוד קצת בדרדרת אבנים ואנחנו בפסגה, צופים על כל הדרך שעברנו מלנדמנלאוגר, על קרחון Vatnajokull האדיר, על האגם והבקתה שבה נישן הלילה, על הר הגעש Helka ועל קרחון Myrdalsjokull. הנוף נפרש על כף היד לפנינו והוא פשוט מפעים.
ממשיכים בסוציאליזציה עם החברים. מהאיסלנדים שבחבורה אנחנו לומדים שכאן במקום cheese אומרים למצלמה skyr, שהוא מאכל מקומי שמזכיר קצת בטעמו לבנה. במהלך ההליכה אנחנו פותחים פער רציני ואז מחכים לכל שאר חברי הקבוצה. הם באים אלינו בטענות שאנחנו רצים. שלושה חודשים של טרקים בסקנדינביה ואיסלנד לימדו אותנו ללכת בקצב של 4 ק"מ לשעה – קצב שמתאים לשנינו. פתאום אנחנו בקבוצה שבה לכל אחד יש את הקצב שלו. לאט לאט אנחנו לומדים להתאים את עצמנו ואפילו נהנים מהיופי שבאיטיות. את שארית הדרך אנחנו מעבירים בהליכה איטית ב"קצב איסלנדי". הפירוש של המונחים "קצב איסלנדי" או "מנוחה איסלנדית" הוא "ישנים הרבה והולכים קצת". למדנו.
הדרך עולה ויורדת, ומסתיימת בירידה אחת גדולה שמביאה אותנו למישור שבו נמצא האגם ולידו הבקתה lftavatn. הנוף הסובב אותה מוזר – הרים מחודדים המזדקרים מתוך מישור. מאוד שונה מהנוף הצבעוני וההררי שליווה אותנו אתמול ובתחילת היום. הבקתות נעימות, ולנו יש מזל גדול – כנראה שבגלל שכבר סוף העונה, לאורך כל הטיול (מלבד בבקתה האחרונה בת'ורסמורק) אנחנו בעצם המאכלסים היחידים שלהן, כך שבהחלט יש לנו אוויר לנשימה.
יום 3 – מי קרחונים בתחתונים lftavatn – Emstrur
15 ק"מ (6-7 שעות הליכה)
היום עלינו לחצות נהרות ואנחנו עושים זאת באומץ רב. הנהרות רחבים ושוצפים. השיטה היא להתפשט עד רמת התחתונים ולחצות בזוגות בידיים שלובות. ההוראה שנותנת לנו דתה, המדריכה: "מי שנופל לו התרמיל או כל דבר אחר, יעזוב אותו לנפשו ויתן לו להסחף עם הזרם".
מעבר הנהר הראשון רדוד יחסית, מה שמאפשר לעבור אותו במגפיים/סנדלים. חציית הנהר השני לעומת זאת מאלצת אותנו לפשוט מכנסיים ולחצות בתחתונים את המים המקפיאים. מגיעים לגדה השניה, מתייבשים ומפשירים. משם ממשיכים הלאה לנהר השלישי, שאותו שוב אנו חוצים יחפים בתחתונים, דורכים על החול השחור והרך.
החול השחור היה הנוף המרכזי בטיול היום. כל יום והנוף שלו. החול השחור הוא נוף די קשה ומונוטוני. מעליו מתנוססים הרים ירוקים וצוקי בזלת.
בסוף היום הגשם מתחזק ובדיוק אז אנחנו מגיעים לבקתה ב- Emstrur. זוג מטיילים שעושים את המסלול עצמאית מבקש להכנס לבקתה ודתה מסרבת בטיעון שהם בחרו לטייל עם אוהל ולא לשלם לבקתה, אז למה שאנחנו (ששילמנו) נצטופף? לנו קצת קשה עם החלטתה לא לאפשר להם להיכנס, כי מי כמונו מכיר את התחושה של להיות באוהל בגשם השוטף.
לאחר מנוחה קצרה בבקתה יוצאים לסיור קצר ומרשים מעל קניון Markarfljótsgljúfur. תצפיות לפה ולשם, וחוזרים לארוחת ערב של יום שישי. ההתעניינות בישראל, ובפרט בקיבוץ ובשפה העברית, מאוד גדולה. ביורג מזהה מילים בעברית וז'אנין יודעת ריקודי עם ושירים בעברית. למדנו כמה מילים באיסלנדית ולימדנו מילים בעברית. אין ספק שהטיול בקבוצה, שכה זר ומוזר לנו, מפתיע אותנו לטובה. האווירה טובה ומקבלת והחבורה מתגבשת לנוכח הלינה המשותפת והמאבק באיתני הטבע - הגשם, העליות, ההליכה הממושכת וכמובן – חציית הנהרות בתחתונים.
יום 4 – מגיעים לנקודת הסיום Emstrur- Þórsmörk
15 ק"מ (6-7 שעות הליכה)
היום המסלול מאופיין בצעידה נינוחה ביותר. הדרך עולה, יורדת וחוזר חלילה. הנוף הררי, חול שחור ועשב נמוך ירוק. לאורך הדרך, במקביל לשינוי הכיוונים, עוקבים אחרי השתנות פניו של "הר-הקרן".
לאט לאט הנוף משתנה, הקרקע נעשית מבוקעת יותר והקניונים מתרבים. נוטשים את הנוף הצחיח מאחור ורואים יותר ויותר צמחיה. ממשיכים להנמיך בדרך וכך, לקראת צהריים אנחנו מוצאים בלו-בריז טעימים המשמשים תירוץ נהדר למנוחה איסלנדית.
חם ולפעמים אפילו חם מאוד, וכיוון שמטפטף גשם אנחנו זוכים להרבה קשתות נהדרות. גם היום חוצים נהר בתחתונים, אבל אנחנו כבר רגילים, והנהרות כאן כבר לא עושים עלינו רושם. כמו שהובטח על ידי דתה כבר בתחילת הטיול, כל יום בטיול הוא שונה לחלוטין מקודמו. מאוד מעניין לעבור בחתך הזה במשך ארבעה ימים.
ת'ורסמורק (Þórsmörk) פירושו: "היער של ת'ור". ת'ור הוא אחד מהאלים האיסלנדיים והיער הוא אכן יער, אם כי "יער איסלנדי". באיסלנד אין יערות בגלל סוג הקרקע והאקלים, ולכן כל עץ שמצליח לצמוח מכונה באירוניה "יער איסלנדי".
בבקתה, שדומה לארמון ביחס ליתר הבקתות בהן לנו בדרך, אנחנו מתקלחים ומתייפייפים. את השמחה על שהגענו אל היעד, מלווה עצב על כך שזה הערב האחרון. לקראת הערב מתיישבים לשיחות ולהחלפת כתובות עם החברים למסע. לא כתובות מייל (מה זה?), אלא כתובות-כתובות!
יום חמישי ואחרון - פרידה
את בוקר היום האחרון אנחנו מקדישים לטיול של כמה שעות באיזור Þórsmörk. תצפיות, מערות, מפלים. בתכנית שעתיים טיול, אך כרגיל בקבוצה הזאת - אין מה למהר...
בדרך חזרה האוטובוס צולח נהרות ואבנים, ולאחר שאנו עולים על כביש מס' 1 מתחילה החבורה להתפזר, לא לפני שאנחנו עוצרים לגלידה אחרונה ופרידה.
מהתחנה המרכזית של ריקיאוויק אנחנו מתפנקים במונית עד לקמפינג, תרומתו של כריסטין שנסע לכיוון ולקח אותנו. בהפסקה בין גשם לגשם אנחנו בונים את האוהל, אוכלים, מכבסים ומייבשים. הגשם, כמובן, ממשיך לרדוף אותנו כמו בכל שלושת החודשים שעברו, ולא חדל כל הלילה....
*על הטקסט: אורה גזית, בעז זלמנוביץ
**על התמונות: אורה גזית, בעז זלמנוביץ וכריסטין
נו, הצלחתם לזהות גם אותנו בתמונות? כי אני כבר בקושי בקושי מצליחה... זה באמת היה מזמן, ואולי הגיע הזמן לחזור שוב לאיסלנד הכל כך מיוחדת ומרתקת. מקווה שנהניתם לצעוד איתנו, למרות הגשם!
טרק היא אחת הדרכים הכייפיות, המתגמלות והמעמיקות לגלות מקום. ההליכה מאפשרת להכיר דרך העיניים וגם דרך הרגליים, להשתהות ולהבחין בדברים שלא ניתן לגלות דרך חלון המכונית.
מוזמנים לקרוא סיפורי דרך נוספים על טרקים שעשיתי בארץ, ובעיקר בחו"ל - כתבתי עליהם כאן
אם אהבתם את הסיפור ואת התמונות, הצטרפו אלי לטיולים שלי ברחבי הגלובוס. מוזמנים לכתוב לי תגובות, לשתף אותי במחשבות שעברו לכם בראש במהלך הקריאה, לשאול שאלות על איסלנד וכמובן - להרשם לבלוג דרך קוביית ההרשמה. אשמח אם תשמיעו קולכם.
