איך מספרים סיפור בתמונה
כשצילום שלי גורם למישהו לעצור ולהתעכב עליו, אני יודעת שהצלחתי ללכוד רגע אמיתי בתמונה, שהיא תמונה שמספרת סיפור ומעבירה רגש. תמונות מספרות סיפור לעולם יכילו את הרצף הכולל את שלושת הרכיבים - לכידת הרגע על ידי הצלמת, העברת הרגש מהצלמת לצופה, והתעכבות של הצופה על התמונה. כדי שתמונה תהיה משמעותית היא לא חייבת לעמוד בכל "חוקי הצילום", אבל היא חייבת להעביר חוויה, רעיון, או לספר סיפור המעורר את המחשבה, הדמיון והרגש.
אני אוהבת לספר סיפורים. חלקם במילים, אחרים בתמונות, ויש סיפורים בהם אני משלבת גם וגם. תמונה היא כלי המאפשר לי לספר סיפור עקבי שעושה סדר בבלאגן הויזואלי. הפעם אדבר קצת על הדברים שעוזרים לי לספר סיפור דרך דימוי ויזואלי, כך שגם מי שלא חווה ביחד איתי את המתרחש ברגע הצילום - יוכל לטעום משהו ממה שביקשתי לבטא בתמונה.
סיפור בתמונה יכול להיות מנוסח באינספור אופנים, ונתון לאינספור פרשנויות. במעשה הצילום אני מביאה את הפן האישי שלי, כצלמת, יוצרת ומספרת סיפורים. אולם ברגע ששחררתי תמונה לאוויר העולם, הפרשנות היא על אחריות הצופה בלבד. כל דימוי יכול להתפרש אצל אנשים שונים באופנים מגוונים, ולעיתים אף מפתיעים ורחוקים אלפי שנות אור ממה שהתכוונתי מלכתחילה. יש לי אפילו כמה סיפורים ממש מצחיקים על העניין הזה. אולי פעם אכתוב עליהם בפוסט נפרד.
הנה כמה דברים שמצאתי שעוזרים לי לספר סיפור בתמונה:
לפקוח עיניים
הסביבה שלנו מלאה בהתרחשויות ובדרמות קטנות. ביום-יום קשה לפעמים לעצור ולשים אליהן לב, אבל עם קצת מודעות כל החושים מתחדדים וזה הזמן לתפוס רגעים קטנים שמספרים (אולי) סיפור גדול. תחשבו כמה סיפורים אנחנו מפספסים בגלל העיניים הנעוצות תדיר במסך הטלפון. מאז המצאת הטכנולוגיה הזו אני מרגישה שהלכו לנו רגעי השיעמום והבהייה שפעם גלגלו לפתחינו כל כך הרבה סיפורים נפלאים.
אני משתדלת להיות פתוחה וערנית לסביבה. לשים לב למחוות גוף קטנות כמו קשר עין בין שני אנשים, מבט עם הבעה מיוחדת, סיטואציות מצחיקות או יוצאות דופן, מחוות גוף כמו יד מושטת או רגליים משוכלות... עם הזמן, גם אתם תגלו שהכל הכל שם, ממש מתחת לאף - רק צריך להרים מבט ולחפש.
לרציניים בלבד: בפעם הבאה שאתם הולכים למכולת, נוסעים באוטובוס לרופא, או יושבים בתור בבנק – שימו את הנייד בתיק והתבוננו מסביב. תופתעו לגלות כמה סיפורים טובים מתגלגלים מסביבכם ורק ממתינים שתרימו את הכפפה.
לתכנן (עד כמה שניתן)
כדאי ומומלץ להבין מעט (או הרבה) בחוקי הצילום ובשפה הצילומית, ולהכיר מושגים כמו קומפוזיציה, פרספקטיבה וכמובן אור! כל אלה עוזרים מאד לתכנן את הפריים, להוציא ממנו את המיטב, ולקחת החלטות חשובות כמו – איזו אווירה רוצים שהצילום ישדר, מהו הרגע "הנכון" להקליק, מה ישאר בתוך הפריים ולא פחות חשוב - מה לא יכלל בו. החלטות שיתרמו, ולמעשה יעצבו, את "עלילת הסיפור" שלכם.
לעיתים סיפורים מתרחשים מאד מאד מהר ובאופן בלתי צפוי. סיטואציות כאלה לא מאפשרות לי תכנון חכם ואני פשוט מרימה את המצלמה ומקליקה (אם הספקתי). תמונות, גם אם לא תוכננו פרט לפרט, יכולות להיות מצויינות ולספר סיפור מעניין. אז אם לא מספיקים לתכנן וקלטתם סיטואציה מעניינת - שווה לנסות ולצלם. תמיד תוכלו אחר כך להחליט שהצילום אינו טוב דיו ולמחוק או לגנוז אותו. אבל אם זה הצליח – תזכו בסיפור נהדר נוסף.
לרציניים בלבד: כשמספר התמונות מוגבל וצריך לחשב כל קליק, הצילומים בהכרח יהיו מתוכננים ויצאו טובים ומעניינים יותר. בטיול הבא הקציבו לעצמכם מספר מוגבל של תמונות ליום. אפשר 24 או 36, כמו בסרטי הפילם של פעם. זוהי המכסה שלכם לאותו היום ואסור לכם לעבור אותה! תופתעו לגלות שאחוזי התמונות המוצלחות שלכם יעלו פלאים.
להשאיר חלק מהסיפור מחוץ למסגרת
המסגרת מקפיאה רגע, אבל כל סיפור גולש הרי גם מחוץ למסגרת במובן מסויים. לפעמים אני אוהבת להותיר בתוך המסגרת רק רמזים, חלקים בודדים מהסיפור, ונותנת לצופה לדמיין את סיפור המעטפת.
כאשר משאירים חלקים משמעותיים מהסיפור מחוץ לפריים, זה בהכרח מעורר את המחשבה ונותן מרחב וחופש גדול יותר לדמיון. במקום לשים סימן קריאה, החלקים החסרים הופכים את התמונה לסיפור עם סוף פתוח ומותירים הרבה סימני שאלה.
לצלם מנקודת מבט אישית
לכמה תמונות כאלה, או דומות, של הקולוסיאום נחשף לדעתכם האדם הממוצע בימי חייו?
כנראה שהרבה מאד!
על עוד תמונה של אתר כל כך מפורסם שראינו כבר במליון וורסיות אף אחד לא יתעכב כנראה, לא יעשה וואו, ובטוח לא יזכור... יחד עם זאת, אני לא אומרת – אל תצלמו! – צלמו, אבל שמרו את התמונה לעצמכם.
גיליתי שכאשר אני מסתכלת על נושאים "רגילים" בצורה שונה, אני מוצאת בהם עניין מחודש. ישנן לפחות שתי דרכים שעוזרות לי בזה:
הראשונה - להכניס טוויסט אישי בעלילה. תפנית קלה בתמונת הקולוסאום, יוצרת עניין מחודש באותו אתר עצמו ומספרת סיפור אישי. גם מי שאינו בקיא בפרטי סיפור הטיול שלנו יכול להבין מהתמונה שמדובר בטיול משפחתי, שהיה יום כנראה די מתיש, ושלמרות האלמנט האלמותי ברקע, הדבר היחיד שהילד הזה רוצה כרגע זה לחזור למזגן במלון, ואם זה לא - אז לפחות שיקנו לו ארטיק.
בקיץ האחרון טירקנו בהרי הרילה. אחד האתגרים בטרק היה הטיפוס לפסגת ההר הגבוה בבולגריה - המוסלה. לפני החלק האחרון בטיפוס צילמתי תמונה, ובה השביל המטפס בהר ובתחתיתו בן זוגי. מנקודת מבטי, ההחלטה להכניס את הדמות אל תוך התמונה ולא להסתפק בתמונת נוף – עושה את הסיפור. הדמות גורמת לתמונה לספר סיפור של התכוננות לפני אתגר, של קטנות האדם אל מול הטבע, ואולי אפילו מצליחה להעביר משהו מהחשש שלי לפני תחילת העליה.
אופציה אחרת ליצור עניין בתמונה היא צילום מזווית ראיה לא שגרתית, או לא צפויה. נקודת מבט "לא טבעית" עשויה להפוך את הצילום למרתק. הוצאה של המתבונן, ולעיתים קרובות גם של הצלם, מאזור הנוחות מחייבת עצירה, הרהור, ניסיון להבין מה בדיוק קורה כאן. מודה שאני פחות מתחברת לטכניקה הזו.
להשתמש באור
אור הוא הכלי המשמעותי ביותר בצילום בכלל, ובאופי הסיפור שישתקף בתמונה בפרט. האור מכתיב את האווירה בתמונה, נותן את הדגשים במקומות המאד מסויימים, מוסיף או גורע פרטים ויכול להעיף את התמונה לגבהים או להרוס אותה.
התיאור המילולי של התמונה הבאה יכול להיות "חדר מיטות", אבל תיאור כזה חוטא לצילום ומפספס את הפואנטה, כי בתמונה הזו יש סיפור. מה עושה את החדר הזה למשהו שהוא יותר משתי המילים "חדר מיטות"? התשובה היא – האור! האור החודר דרך החלון יוצר את האווירה המיוחדת וגורם לתמונה להיות הרבה יותר מסך חלקיה. הוא יוצר תמונה מורכבת ומרובדת עם עומקים שלוקחים את המתבונן רחוק על כנפי הדמיון לפרשנויות שונות ומשונות.
את זוג התמונות הבאות צילמתי בהפרש של 15 דקות זו מזו, ממרפסת בקתה בטרק סובב מון בלאן. הראשונה צולמה לפני שהפציעו קרני השמש הראשונות, והיא מאופיינת בגווני כחול שיוצרים שקט ויזואלי.
לעומתה, התמונה השניה נראית שונה לחלוטין. יש בה דרמה ועומק שיוצר האור. קרני השמש שהחלו לעלות, נופלות על פסגת ההר הנראית למרחוק ומדגישות אותה. צבעי השמים הורדרדים-כתומים מנוגדים לצבעי הקרקע והעננים ש"נשארים בצל".
לרציניים בלבד: בחרו נושא ונסו לצלם אותו בשעות שונות של היום ובעונות שנה מתחלפות. זה יכול להיות הנוף הנשקף מהחלון שלכם, פינה מסויימת בבית, או כל נושא אחר שתבחרו. אם תעקבו ותבחנו את הישתנות האור על פני היממה והעונות, תוכלו להעריך עד כמה גדולה השפעתו על הצילומים שלכם.
למיין ולסנן תמונות
האם עלינו להיות ביקורתיים כלפי התמונות שאנחנו מפרסמים?
לתפיסתי – כן, בהחלט! בעידן הדיגיטלי אנחנו יורים ללא אבחנה, מקליקים ומקליקים. מעבר לכך שמצטברות אצלנו כמויות אדירות של תמונות, נודה על האמת שהרבה מהן סתמיות. היכולת לסנן תמונות היא חלק משמעותי בסיפור שאני רוצה להעביר בתמונה, או בסדרת תמונות.
מלאכת המיון של התמונות מתחילה עוד לפני שלב הצילום, בשלב התכנון - עליו דיברתי למעלה. לעניות דעתי, לכל לחיצה צריכה להיות סיבה או מטרה. כאשר יש מטרה לכל פריים, בהכרח נייצר פחות תמונות, התמונות שיצאו תחת ידינו יהיו הרבה יותר טובות ויביאו סיפורים בעלי משמעות.
אני מבינה את הצורך לשתף את כולם בכלללל מה שקרה לנו היום - ובכל זאת - לאחר מעשה, חלק מתפקידי כצלמת הוא לסנן, למיין ולברור את התמונות האיכותיות ביותר, ולבחור את אלו המשרתות באופן המייטבי ביותר את הסיפור אותו רציתי לספר.
לרציניים בלבד: תרגיל באיפוק – אתם בטיול? מעולה! נסו לפרסם תמונה אחת בלבד ביום ברשת החברתית. חישבו טוב טוב ובחרו תמונה אחת שתעביר סיפור אחד, חוויה משמעותית אחת ששבתה את ליבכם באותו היום ותרצו לחלוק עם שאר העולם ואשתו.
ציוד צילום וטכניקה
האם יש חשיבות לציוד ולסוג המצלמה ליצירת תמונה שמספרת סיפור טוב?
בסוגיה זו קיימות כל מיני דעות. אני חושבת שהתשובה היא, כמו שידידנו שמעון פרס היה אומר: 'כן ולא'. מצד אחד, אין לי ספק שציוד איכותי מקפיץ ומשדרג את הצילום, ותומך ביכולת להגיע לתוצאה טובה. מצד שני, מסכימה מאד עם האמירה שצילום טוב אינו תלוי בסוג המצלמה שמחזיקים ביד, אלא בצלם שנמצא מאחוריה. קרי, מי שיודע לספר סיפור טוב בתמונה, אזי גם סמארטפון יעשה את העבודה, ואיכות הצילום תיסלח לו.
לרציניים בלבד: ציוד צילום הוא דבר יקר מאד וכדאי לרכוש אותו רק אם הוא משרת את המטרה שלכם. מהי המטרה שלכם? את זה תגלו אם תדעו מהו השימוש שאתם מתכוונים לעשות בתמונות (לשיתוף ברשתות החברתיות? להדפסה [באיזה גודל]? למכירה? לתערוכה? לפרסום במגזין?) התשובה תסייע להחליט מהם האמצעים שנכונים לכל אחת ואחד.
לספר את הסיפור שלכם
הטיפ הכי חשוב אולי שאני יכולה לתת הוא – לספר את הסיפור שלכם! בהקשר זה, לא חשוב מהו הנושא שבחרתם לצלם, אלא עד כמה אתם מתחברים אליו ומתעניינים בו. אם תצלמו נושא שאתם באמת אוהבים ומחוברים אליו רגשית, לא תתקשו לתרגם את הסיפור שלו לתמונה. אל תנסו לשכפל אחרים (גם אם נראה לכם שעלו על נוסחה מצליחה), לנהות אחרי טרנדים או להיות כמו כולם. מצאו את נקודת המבט הייחודית שלכם על העולם, חפשו את האור והזווית היחודיים, ונסו להעביר כמה שיותר רגש - שהוא הבסיס להכל.
בהצלחה!
חלקתי אתכם טיפים שמצאתי שעוזרים לי לספר סיפור בתמונה. כולם בגדר המלצה בלבד ובטח שאף אחד מהם אינו "חובה". יש המון דברים נוספים שיכולים "לעבוד" ולסייע במלאכת הסיפור. אם יש לכם המלצות שכאלה, אשמח אם תחלקו איתי, ואולי אף אכניס כמה מהן לפוסט, למען הכלל.
מוזמנים להמשיך ולעקוב אחרי ההמלצות וסיפורי הטיול שלי. אם עוד לא נרשמתם לרשימת התפוצה, אפשר לעשות זאת בקלות ובמהירות בקוביית ההרשמה לבלוג. תודה שקראתם ומקווה שנתרמתם מהרעיונות שהעליתי בפוסט הזה.
