'קוראים לי אורה ואכלתי מקדונלד'ס בוינה. ויותר מפעם אחת...'. זהו! שמתי את זה על השולחן (תרתי משמע) כבר בהתחלה, ועכשיו אפשר לצלול פנימה ולהתחיל לספר.
וינה בפעם השלישית היתה מאד שונה מוינה אותה פגשתי בביקורי הראשון, וגם מהפעם השניה והחורפית. הפעם הזדמנה לי נסיעה עם הנער, שהוא לא רק מתבגר הוא גם אקסטרה בררן באוכל. וכן, אני מודה שמראש החלטתי לשחרר. גם מבחינת הבחירות ה"טיוליות" וגם מבחינת הבחירות הקולינריות.
כנראה שההחלטה הראשונית הזו עשתה לי את הטיול איתו לכל כך מהנה, ובסיכומו אני יכולה לומר שבפעם השלישית בוינה הכי נהניתי מההזדמנות להיות איתו יחד 4 ימים, בלי שיש לו (או לי) לאן לברוח. לראות את העולם מבעד לעיניו, להתלהב איתו, ללמוד ממנו. ברכתי על כל דקה שהוא עוד מוכן לבלות עם אמא שלו, ועל האמון שהוא נותן בי.
זה היה טיול נינוח ומרווח, אטרקציות תיירותיות במינון נמוך, הנאה מהדברים הקטנים, הרבה מנוחה ולא מעט זמן-מסך במלון שלנו. פגשנו עיר עם לבלוב ראשוני של עצים, ופרחים שפורצים בלהבה צבעונית ומקשטים את הגנים. נפלנו על שבוע קר מאד, עם טמפרטורות בעלות ספרה אחת, אבל לא נתנו לזה להפריע לנו.
הדבר שבלט לי לעין בבוקר הראשון שלנו היה שהעיר מלאה בסממני תמיכה באוקראינה. הצבע הצהוב-תכלת שולט. הסימנים בכל מקום, החל מסטיקרים קטנים על עמודי פנסים וספסלים, דרך מרצ'נדייז שנמכרים עם הבטחה להפריש מַעֲשֵׂר לטובת הפליטים האוקראינים, וכלה בהצהרות בובמסטיות ממש כגון סטריפ עצום המשתלשל ממרום הקתדרלה ואירועי תמיכה פומביים.
איפה לשים ראש
השיחוק הגדול של הטיול היה בחירת המלון. Hotel Royal ממוקם בצמוד לקתדרלת סטפנוס הקדוש, במרכזה של העיר העתיקה. המיקום המנצח הזה איפשר לנו לחזור בקלות למנוחה קצרה באמצע היום, לצאת בערב מבלי לעשות חישובי נסיעות, וכמובן לחזור להניח את שקיות השופינג מבלי להיסחב איתן ממקום למקום.
מדובר במלון ותיק בסגנון "של פעם". לא משהו טרנדי או שיקי. החדר היה מרווח מאד והתאים לנו לנסיעה מסוג זה. בכל זאת הנער צריך קצת ספייס מאמא שלו מדי פעם... נקי ומאובזר בכל מה שצריך, כולל מכונת קפה. ארוחת הבוקר מצויינת ומגוונת והשירות של צוות המלון אדיב ומסייע. אציין שהתקשורת עם המלון טרום הנסיעה היתה מעולה ויעילה מאד. בקיצור – ענה על כל צרכינו ואני ממליצה!
בין מנוחה אחת לשניה הספקנו לעשות גם כמה דברים. אז איפה היינו ומה עשינו?
עליה לתצפית
על קתדרלת סנט סטפן כתבתי בהרחבה לאחר ביקורי הראשון בעיר, וגם בפעם הזו המקום הרשים אותי מחדש. נכנסנו פעמיים, ובכל פעם עלינו אל מגדל אחר. פתחנו את ביקורנו בעיר בטיפוס בן 343 (אבל מי סופר?) מדרגות למגדל הדרומי, וסגרנו את ביקורנו בעיר בתצפית מהמגדל הצפוני, אליו מגיעים במעלית המכילה עד 4 אנשים. תצפיות מאפשרות מבט שונה על המקום, כאילו ממסגרות את התמונה המלאה על כל פרטיה. לכן אני תמיד מקפידה, היכן שניתן, לטפס ולצפות. והנוף מלמעלה גם הפעם לא איכזב.
ביקור בארמון
ביקור בוינה המלכותית אינו נחשב אם לא היית לפחות בארמון אחד. ארמון הופבורג נמצא ממש מעבר לפינה ומאפשר בחירה בין אטרקציות שונות, ולעיתים משונות. הכרטיס המשולב כולל את אוסף כלי הכסף, מוזיאון סיסי והמעונות האימפריאליים. הצטיידנו במדריך אודיו ויצאנו לדרך. על הארמון והאפשרויות הטמונות בו כתבתי בהרחבה כאן לאחר ביקורי הראשון במקום. אין ספק שמבחינתי גולת הכותרת של הביקור הפעם היתה רסטורנטית שעשתה עבודות רסטורציה במעונות האימפריאליים. הייתי יכולה להשאר ולהתבונן בה שעות. לגבי כל השאר, גם הפעם היה לי קשה להכיל ולעכל את העושר העצום. מי צריך כל כך הרבה חדרים? ומה עושים עם כל כך הרבה כלים? איך אפשר לבלות ימים ולילות מוקפים בכל הדבר הזה, לחיות ככה חיים שלמים ואמיתיים? קשה להתחבר לדבר הזה. מעדיפה את הדירה והגינה המשותפת שיש לי בחיפה.
מסע בזמן
מתחם Time Travel הגדול והמושקע לוקח את המבקרים למסע בזמן בוינה. הסיור, אורכו כשעה, מתקדם בשני מישורים - מבחינה היסטורית על פני התקופות והשינויים שעברה העיר מתחילתה ועד ימינו; ובמקביל שם דגש על הדברים המייחדים את וינה, כמו מוסיקה, אמנות, מלוכה. המבקרים מתהלכים בין חדרים שכל אחד מהם מאפשר חוויה שונה – קולנוע D5, מופעים של דמויות שעווה, מולטימדיה, אפקטים של סאונד ועוד.
הכל קורה בשפה הגרמנית, ודוברי שפות אחרות מקבלים אזניות ומדריך אודיו המתוזמן עם המתרחש בפועל. דהרנו על גבי הסוסים אל תוך המסע ונשאבנו פנימה מיד. בסך הכל אטרקציה נחמדה וחווייתית ומתאימה מאד עם ילדים ומתבגרים. אציין שלמרות הבונקר שהוכנסנו אליו כאשר בחוץ נשמעו הפגזות הגרמנים, החלק של אוסטריה במלחמת העולם השניה מאד מושטח, ולא בכדי כנראה.
קונצרט בכנסיה
ההזדמנות לשמוע מוסיקה בלתי "מעונבת" – או כמו שאמר לי מוכר הכרטיסים, 'בואו בלבוש קז'ואל' – היא מקסימה בעיני. גם אם הבחירות המוסיקליות הן די obvious, עדיין... ומכיוון שנפלה בידי הזכות למתבגר חובב מוסיקה, קפצנו על ההזדמנות וקנינו כרטיס לקונצרט ערב בכנסיית סנט פיטר. הכנסיה מרכזית מאד ויפה מאד ואין כמעט מבקר בעיר שלא הציץ אליה, עם או בלי קונצרט. הצלילים היפים התעופפו בחלל הכנסיה הנהדר, עטפו אותנו ונסכו בנו רוגע. כמעט כל כנסיה בעיר מציעה תכנית קונצרטים לקהל הרחב, ועלוני מידע מחולקים בכל מקום. חוויה מומלצת לכל חובבי המוסיקה.
שייט בתעלות הדנובה
כמו בתצפית ממגדל, גם שייט מאפשר פרספקטיבה אחרת על העיר ועל אתריה המוכרים, והפחות מוכרים. השייט הנינוח, המלווה מפעם לפעם בהסברים, החל בפאתי העיר העתיקה, כאשר עם התקדמות הסירה נכנסנו לאזורי השוליים של העיר והבניינים שינוי פניהם למבנים מודרניים, ולאחר מכן למבני תעשייה. השינוי הארכיטקטוני על פני החתך הזה היה מאד מעניין.
עבודות הגרפיטי המכסות את הקירות התוחמים את גדות התעלה משתנות ממקום למקום. חלקן סתמיות וארעיות, אחרות יצירות אמנות של ממש. השילוב הצבעוני-צעקני עם הנהר האפרורי ובנייני העיר היה משגע, והוביל אותנו לאחר השייט לטיול רגלי נינוח לאורך הגדה.
שטנו עם חברת DDSG Blue Danube, המציעה מספר מסלולים. מכיוון שלא היתה לנו העדפה משמעותית למסלול מסויים, בחירתנו נפלה על זה שהכי התאים לנו מבחינת לוחות הזמנים. לטעמי השייט היה אחת ההברקות של הטיול.
מה לאכול? מה לשתות?
כאמור, נסעתי עם נער בררן עד מאד, אך לשמחתי אוכל איטלקי הוא בראש סולם העדיפויות שלו, וכך מצאנו עצמנו בכל ערב בודקים מסעדה איטלקית אחרת – כולן בצנטרום של הפיילה ובמרחק הליכה של דקות ספורות מהקתדרלה. הוא על הפיצות, אני על הפסטות... בנוסף לא וויתרנו גם על בתי הקפה.
אלה ההמלצות שלנו:
דה קאפו - Da Capo – אם יש לכם זמן רק למסעדה אחת - זאת המסעדה! אוכל נפלא הכולל את המיטב של המיטב מהמטבח האיטלקי – פיצות על לבנים, פסטה עבודת יד, יינות משובחים ועוד. פנים המבנה שבו ממוקמת המסעדה נותן תפאורה מושלמת לאוכל שמוגש בה. הפיצה והפסטה קיבלו אצלנו ציון מקסימאלי. מומלץ ביותר לאוהבי הז'אנר.
כתובת: Schulerstraße 18
טרטוריה סנטו סטפאנו - Trattoria Santo Stefano – מסעדת מלון Graben הממוקמת מתחתיו, ושאליה חזרתי בכל ביקוריי בעיר. מדובר במסעדה איטלקית קלאסית במלא מובן המילה, עם עיצוב תואם. הפיצה זכתה מהנער לדירוג טוב, הפסטה איכזבה אותי הפעם. נסתפק בהמלצה פושרת+.
כתובת: Dorotheergasse 5
פיצה ביזי - Pizza Bizi – סוג של מסעדת מזון מהיר בשירות עצמי. מקום סבבה למי שרוצה לאכול פיצה חביבה במחיר סביר, בלי כל הטרראם של מסעדה. מתאים מאד גם להכנס אליה "על הדרך" באמצע היום. אין ציפיות – אין אכזבות.
כתובת: Rotenturmstraße 4
קפה לנדמן - Cafe Landtmann - מבחינתי הוא הבחירה האולטימטיבית לקפה בוינה. אמנם אחרי שלושה ביקורים עדיין לא דגמתי את קפה סטנרל וקפה דמל, אבל זה רק בגלל שאני לא סובלת לעמוד בתור לאוכל. על לנדמן כתבתי בהרחבה ובאהבה כאן. הושבנו אחר כבוד במרפסת היפה והפרחונית הצופה אל הרחוב וירדנו על קייזרשמארן בטעם אלוהי ושני ספלי שוקו סמיך, שבדיעבד הבנו שלגמרי הגזמנו עם כמויות הסוכר שהזמנו. אין ספק שבית הקפה הוינאי הקלאסי והאלגנטי הזה הוא אחד הטובים בעיר – ואם יש לכם התלבטות, ותרו עליה ולכו על זה בלי לחשוב פעמיים.
כתובת: Universitätsring 4
קפה אאידה Aida – רשת בתי קפה להם שמור אצלי מקום חם בלב. בתוך תפאורה וורודה מתקתקה תוכלו לבחור מתוך עשרות סוגי קפה ועוגות ומעדנים. לא מדובר בבית קפה עילית, אבל כל מה שדגמתי שם בביקוריי בעיר היה טעים. כתבתי על המקום בהרחבה כאן.
כתובת: רשימת סניפים
בפאתי מעברי החציה, תחת הרמזור, מצאנו כיתוב המזכיר להֵלֶךְ – KOPF HOCH - "הרם ראש"/"שים לב" – בבחינת הרם את העיניים מהטלפון הנייד לפני שאתה חוצה את הכביש... ההצעה שלי היא להרחיב את זה לכל טיול באשר הוא. הרימו ראש, שימו לב – אין לי ספק שתגלו עולם ומלואו שם מחוץ לטלפון.
אין ספק שטיול עם מתבגרים הוא עולם אחר. אני שמחה שמהיכרותי עם האֶקְזֶמְפְּלָר הפרטי שלי יכולתי להכין את עצמי מראש לחוויה שונה ממה שהכרתי מטיוליי הקודמים. זה מיתן תיסכולים והגביר את הפוקוס והתאורה על הדבר האמיתי – חוויה משותפת של אם ובן שממנה ישארו הרבה זכרונות טובים ומיוחדים.
מכאן רק נותר לי להתעופף לחוויה הבאה...
תודה שהגעתם עד כאן! אהבתם את המילים והתמונות? אשמח אם תשאירו לי תגובה כאן למטה. ואם אתם בדרך לוינה, מוזמנים לקרוא את ההמלצות שכתבתי עליה בביקוריי הקודמים.
Comments