שביל רכבת העמק | מקטע 3
מרחק: 9 ק"מ
התחלה: תחנת רכבת העמק קריית חרושת
סיום: כפר יהושע
אחרי שבוע קשוח שבו ציינו את טבח ה- 7 באוקטובר בשיחות, עצרות, מפגשים, נאומים, אזכרות ובתי קברות, החלטנו לצאת מעט לנקות את הראש ולאוורר את חדרי הלב על המקטע השלישי של שביל רכבת העמק.
באין תחבורה ציבורית בשבת, לא נותרו לנו ברירות רבות ונאלצנו לחרוג ממנהגנו ויצאנו לדרך בשתי מכוניות. חנינו כל אחת מהן בקצה אחר של המקטע + הקפצות בתחילת הדרך ובסופה. ניצלנו את העובדה הזו לטובת פרוייקט ההנצחה שעושה בעז לזכר אבא שלו, זלמן (אריה זלמנוביץ), והנחנו לפנות בוקר עציצים על ספסל בקרבת בית העם של כפר יהושע (סוף המקטע) וגם בתחנת הרכבת הישנה של קריית חרושת (תחילת המקטע). נספר בקצרה כי ביוזמת ההנצחה הזו בעז מגדל עציצים מייחורים שמקורם בקיבוץ ניר עוז, ומניח פינות עציצים עם סיפור חייו של זלמן בכל מיני מקומות. אנשים מוזמנים לאמץ עציץ לביתם ואת זכרו של זלמן לליבם.
עם אור ראשון הגענו לנקודת ההתחלה בקריית חרושת. מופתעים לגלות שעגלת הקפה מוארת ופתוחה, הנחנו את העציצים על הספסל בקרבת התחנה הישנה. במחווה ספונטנית הבאנו עציץ אחד לעובד בעגלת הקפה שהתרגש עד עמקי נשמתו, סיפר שכרגע סגר משמרת ופינק אותנו באספרסו לדרך. עזבנו את הנקודה והתחלנו ללכת במקטע שלנו להיום.
פנינו חזרה לגדות הקישון והלכנו כברת דרך לאורכו. לפנות בוקר עם הפרות הרועות, פכפוך המפלים הקטנים, והכרמל שניצב כחומה מאחור כמעט אפשר לדמיין שאנחנו בשוויץ. אבל כשמתקרבים למים הם נראים עכורים וגם תוצרי האדם שהושארו בשטח מאפילים על התמונה. בכל אופן מרחוק זה נראה יפה.
דרך כורכר בין קוצים גבוהים מובילה אותנו לעליה הראשונה הבוקר. תל קשיש ניצב מולנו וניתן לטפס לפסגתו ממספר דרכים. אנחנו עולים דוך למעלה. למרות שאינו גבוה במיוחד, הוא שולט יפה על השטח סביבו ומזמן תצפית יפה על הנוף החקלאי שמסביב, על הר הכרמל, ועל קריית טבעון ושכנותיה. שוב ושוב נזכיר כמה חבל שבמקום כל כך נחמד מצוי כל כך הרבה זבל שהשאירו אחריהם אנשים.
אנחנו יורדים בצדו השני של התל ומכאן עלינו להמשיך בדרך שעוטפת את קריית חרושת וקריית טבעון מדרום וממזרח. בזמן כתיבת הספר עדיין לא נבנתה מסילת רכבת ישראל (בין עתלית לבית שאן), אולם כעת המסילה חוסמת את דרכנו. לכן יש לשוב מעט על עקבותינו ולעבור מתחת לגשר המסילה כדי שנוכל להמשיך הלאה.
למדנו מהספר שאנחנו הולכים כעת על חלק משביל שנקרא "מהשומר הראשון לאסטרונאוט הראשון" שמתחיל מאזור המוחרקה על הכרמל, עובר בנקודות ציון שונות בעמק יזרעאל ומסתיים בבית הקברות בנהלל. השביל חולק טריטוריה עם שביל נוסף, "סובב טבעון". הספר מבטיח לנו מעבר בנופים מרהיבים, ואכן חלק מהדרך נהדר, אפילו בסתיו כשהכל חום וצהוב.
באביב יש סיכוי שיהיה כאן עוד יותר יפה, ואנחנו מודעים לכך שיש "מחיר" לבחירה שלנו לצאת לשביל רכבת העמק בעונה הנוכחית. אבל כעת זה הזמן שלנו על השביל ולשמחתנו תמיד נוכל לחזור ולפקוד חלקים ממנו בעונות אחרות.
נראה שהמקום פופלרי ביותר בקרב אנשי העמק. הדרך קרובה כל כך למקומות יישוב ונוחה להליכה, רכיבה על אופניים ונסיעה ברכב 4X4. בשבת היא מלאה בהולכים על שתיים ועל ארבע, רוכבי אופניים ודו-גלגליים אחרים, נוסעי רכב וטרקטורונים, ואפילו מרחפים. את כולם אנחנו מברכים ב'בוקר טוב' ונענים בחזרה, כולל הסתחבקות עם כמה כלבים.
מטעי הזיתים כורעים מפרי בשל. בעונה זו עסוקים האנשים במסיק שיהפוך לשמן זית זהוב וריחני. בחלקו ישתמשו לצריכה עצמית, ומה שישאר ימכר. אנחנו פוגשים אב ושני ילדים מכינים את השטח. פורסים מחצלות ומניחים סולמות. בינתיים הם חובטים עם מקלות, מאוחר יותר יפעילו את המנערת. העצים שלהם בני 80. אנחנו משבחים את הילדים הנמרצים והם מספרים לנו שישנו כאן הלילה. בשטח.
אחרי הליכה נינוחה מאד בצל הגבעות שהשמש עדיין לא התרוממה מעליהן, הדרך מתחילה להעפיל אל מה שיסתיים בשייח' אבריק ובפסלו של אלכסנדר זייד. נחלוף ליד אתר "מערות המנורה" שמעולם לא שמענו עליו קודם. כתוב שהכניסה בתיאום מראש. לא תיאמנו.
הכביש הצר מוביל אל הפסגה. המקום מרהיב ביופיו. ליד הפסל חבורת נערים ונערות מספרים לנו שקמו במיוחד כדי לראות מכאן את הזריחה. צובט בלב וגם ממלא אותו לראות אותם – קמים לראות זריחות, משתובבים על כיפות שייח' אבריק, מפעילים שוב ושוב את מערכת השמע באתר שמשמיעה בקולי קולות את השיר "על גבעות שייך אבריק" (אלכסנדר פן/מרדכי זעירא). מול השמש הם מצטלמים לי נהדר. אני מביטה בהם ונזכרת במשפט האלמותי שמסיים את הסרט "בלוז לחופש הגדול" - "ככה היינו? כל-כך מטומטמים? כל-כך יפים? כל-כך טהורים?".
אלכסנדר נישא מעלינו ונוף העמק נפרש מתחתינו. תצפית היא תמיד מקום מצויין לשלוף מהתיק את הקומקום הוותיק והטוב ולהכין תה. אז לקחנו הפסקה קלה. תכף נשוב...
בשלב הזה הספר מפנה את המטייל לביקור בבית הקברות של אגודת השומרים בקריית טבעון. הדבר מצריך סטייה של כק"מ הכוללת ירידה בחזרה לכביש ממנו עלינו לאנדרטה, הליכה לבית הקברות, ולאחר מכן עליה חוזרת לגבעה. למרות שאני חובבת גדולה של ביקורים בבתי עלמין, בעיקר ישנים, אנחנו מחליטים לוותר הפעם. מודה שבעיקר בגלל העליה החוזרת שתידרש מאיתנו.
למי שכן יחליט לבקר בבית הקברות הזה כחלק משביל רכבת העמק, אני ממליצה לעשות זאת לפני העליה לאנדרטה של אלכסנדר זייד.
אנחנו יורדים מהגבעה מצידה המזרחי. מכאן ועד סיום המסלול הדרך חשופה לחלוטין והשמש הסתווית קופחת על ראשנו ביום בלי ענן. נברך על ההחלטה לעשות מאמץ להתעורר מוקדם ולצאת עם שחר למסלול.
בסוף הירידה צועדים מעט לאורך כביש 77 (722) ואז עוברים מעליו בגשר. סתם גשר שהפך לנקודה משמעותית בטיול בגלל מחווה אנושית שמישהו השאיר עליו ותימחק בגשם הבא. "שחקי שחקי על החלומות, זו אני החולם שח. שחקי כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך" (שאול טשרניחובסקי). כמה יפה. כמה מתאים לימים האלה.
שדות העמק עומדים מוכנים וממתינים לגשם. גם אנחנו. בטח יום אחד הכל כאן יהיה בנוי ונתגעגע לאזור החקלאי הזה, כמו שאני מתגעגעת היום לריח ההדרים על כביש 4 כשהיינו נוסעים מהדרום לבקר את הסבים שלי בחדרה.
סמוך לשדה יעקב נפגוש בצל אקליפטוסים גדולים בפינת קפה ומנוחה שהוקמה לזכרו של דביר חיים רסלר, חייל גולני שנפל ב- 7/10/2023. איבדנו כל כך הרבה ביום הנורא ההוא ובמלחמה הבלתי מסתיימת הזאת. האם כל מקטע יזמן לנו בתורו פינת זיכרון? ארץ פצועה וקרועה.
ובמעבר חד, עדיין בפאתי שדה יעקב, אנחנו חוצים שדה חמניות קצור לעבר מבנה משונה, שמסתבר לנו ששמו "בית המכשפה", בחיי שזה מה שכתוב על המקום. אני אוספת חופן גרעיני חמניה שנשרו בקציר ומפצחת להנאתי. חלפנו על פני נחל קטן וירוק שנראה ממש לא קשור לנוף הצהוב והעייף, ותכף הגענו לסיומו של המסע להיום בכפר יהושע.
בכניסה לכפר יהושע אנחנו מנסים לעשות סוציאליזציה עם הפרות ברפת, אבל לפי המבטים שלהן נראה שאנחנו רק מפריעים בארוחת הצהריים. בשדרה הראשית יש מספר אתרים מעניינים – פסיפס קהילתי לכבוד האדריכל ריכרד קאופמן (אלי שמיר, 2004), יד לבני המקום ואנדרטה לנופלים (בתיה לישנסקי, 1979, 1950 בהתאמה), מגדל המים, ובית העם ועליו תחריט יפהפה ומוזנח (סוורין מלקביץ, 1948). בטח יש עוד כמה דברים שלא הספקנו לראות.
כאן אנחנו מסיימים את המקטע השלישי של שביל רכבת העמק. בניגוד לקודמיו מקטע זה היה נטול רכבת עמק לחלוטין כמעט – למעט טיול יפה בנתיב די אקראי בין תחנת קריית חרושת לתחנת כפר יהושע. בצהרי היום אספנו את שתי המכוניות שהשארנו בנקודות ההתחלה והסיום. מהספסל בכפר יהושע נלקחו כמעט כל העציצים של זלמן שהשארנו בבוקר, כך גם מהספסל בקרית חרושת. אנחנו כבר סקרנים לראות אילו הפתעות יזמן לנו המקטע הבא.
לקריאת סיפור המסע שלנו במקטעים הקודמים של שביל רכבת העמק:
מוזמנים לקרוא על טרקים נוספים שעשינו בארץ ובעולם, ולהמשיך ללוות את קורותינו בשביל רכבת העמק.
כיף לטייל באמצעותכם…