כל הדרכים מובילות לוולס - טרק

22/09/2017

זה עתה חזרתי מלונדון הנהדרת וכבר הספקתי לכתוב עליה ועל הטיול המיוחד מאד שהיה לי שם. אבל מסתבר שבריטניה היא לא רק לונדון, למרות שלעיתים זה אולי נראה כך... ולשם כך הזמנתי את בעז זלמנוביץ, בן זוגי, לספר על הטרק הנפלא שעשה בוולס וממנו שב לא מזמן.

בעז הוא איש ספר, איש צבא, איש משפחה, חקרן בלתי נלאה ומעמיק בכל דבר שמעורר בו עניין. אנחנו חולקים (מלבד הסלון, המיטה, הגינה והילדים) גם את האהבה להלך בטבע. הלכנו יחד בסקנדינביה ובאיטליה, צעדנו באיסלנד, סובבנו סביב המון בלאן והגענו עד לאוסטרליה הרחוקה.

הפעם הוא יצא סולו לשמונה ימים של הליכה בוולס הסגרירית והירוקה. הוא טיפס על גבעות נישאות, ירד לעמקים כפריים, פגש באנשים לבביים ובסוסים פלאיים. אני מפנה את הבמה לצילומים ולמילים שלו:

 

שבע שמיניות של הבייקונס וואי (The Beacons Way) - הליכה בוולס 

 

יום אחד באביב המאוחר קפצה עלי התשוקה לצאת להליכה בקיץ. המחשבה על אנגליה כבר קיננה, וגם הברכיים הדואבות כיוונו את החיפוש לאזורים שטוחים יחסית והיה נדמה לי כי גבעות אנגליה יתאימו. לא ידעתי דבר על הליכות באנגליה, ומשום מה התיאור של הפארק The Brecon Beacons תפס אותי. 150 ק"מ בשמונה ימים. נשמע סביר.

 מפת הטרק

 

למסלול, שהוא חדש יחסית (2006), יש הסבר מפורט באתר הפארק ויש ספר הסברים באנגלית וגם בוולסית, אם מישהו דובר את השפה. את הספר הזמנתי בחנות המקוונת של הפארק (יש גם ספר טיולים בפארק).

 

התמצאות וסימונים – הסימון לאורך המסלול איננו אחיד, והוא מופיע בעיקר כאשר נדרש לחצות גדרות ושערים בין חלקות, כבישים ואזורי מגורים. ישנם קטעים בהם במשך קילומטרים, עד השער הבא, אין סימון. גם ההסברים בחוברת ובאתר הם כלליים בלבד, לכן מפה היא חיונית וכן מצפן.

את המפות OL13 Brecon Beacons East ו- OL12 Brecon Beacons ניתן לקנות מראש בחנות הפארק המקוונת או בחנות של חברת המפות Ordnance Survey. בקניית המפה מתקבל קוד שמאפשר הטענת המפה באפליקציית חברת המפות שניתנת להורדה חינם. אני, מה שנקרא "בית ספר ישן", השתמשתי רק בנייר ובמצפן (לא בכל המקומות יש קליטת סלולרי ויש כמובן לחשוב גם על חיי הסוללה).

 עמוד עם סימון המסלול וסוס שלא נותן לעבור

 

הגעה – טוב לאנגליה אתם מכירים את הדרך. נחתתי בלוטון בחצות הליל, ולאחר שינה קצרה יצאתי בבוקר ברכבות לנקודת המוצא. מדובר על מסע של חמש שעות. מראש תכננתי להגיע לעיירה Abergavenny, להתארגן ולהתחיל ללכת רק למחרת. ב- Abergavenny יש חנות ספרים שניתן לקנות בה את מפות הטרק (אלו שהזמנתי בדואר הגיעו רק לאחר שכבר טסתי), סופר, מסעדות, פאבים ומספר מלונות ו- B&B. ישנתי במלון The Great Western הצמוד לתחנת הרכבת, ובמרחק של רבע שעה הליכה ממרכז העיר. ניצלתי את הזמן גם לשיטוט בעיירה ובאתריה – קתדרלה, מבצר, פארק.

 יום מינוס אחד, מצודת אברגיני

 

היום הראשון - THE HOLY MOUNTAIN TO LLANTHONY

20 ק"מ ו-900 מטר עלייה מצטברת

המסלול מתחיל מתחנת הרכבת, מטר מהמלון. ההתרגשות של היום הראשון להליכה, לפני הבלתי נודע (נסחפתי). התרגלות לנוף, למפה, לנעלים, למקלות, לתרמיל. תחילת היום בתוך Abergavenny, ההתרגשות גורמת לי לפספס ברחוב את היציאה, אבל זקן חביב מוציא אותי לחופשי, לשדות.

תחילת הדרך

 

הדרך חולפת ועולה בעקביות דרך מגרש גולף ושדות. הרבע הראשון של היום מביא אותי למרגלות ההר הקדוש (Ysgyryd Fawer) שהאגדה מספרת שחלק ממנו נשבר כאשר ישו נצלב. לפני שאני מתחיל לטפס ממגרש החנייה, סטייה קלה לבית קפה נחמד, כ-200 מ' מזרחה על הדרך שזה עתה חציתי. טוב, מצאתי אותו כי סטיתי משום מה מהדרך, אבל מעז יצא הפוך ועוגת פרי. טיפוס ראשון, קצר ועבה, אבל המסלול מטויל היטב, ולאחר שילד בן שלוש עבר אותי התאוששתי והמשכתי. מהפסגה מבט על נוף אופייני לוולס.

תצפית מההר הקדוש

 

כאן אני למד על אחד ממאפייני הדרך - מהעמק עולים לרכס חשוף, יורדים לעמק החקלאי והירוק ועולים להר וחוזר חלילה. אני יורד והולך לכיוון Llanfihangel Crucorney. אחרי חציית הכביש הסואן יחסית יש תחנת דלק בה ניתן לקנות שתייה קרה ואוכל.

מתחיל את החלק השני של היום המטפס לרכס הבא. תחילה בדרכים הקסומות, הבריטיות כל כך, ולאחר מכן על הרכס החשוף לכיוון Hatterrall Hill. כאן אני למד שחלק מדרך הבייקונס נסמכת על דרכי הליכה אחרות במקרה הזה Offa's Dyke Path, ולכן יש לעיתים רק את סימון הדרך האחרת, ולעיתים גם את סימן דרך הבייקונס.

 Hatterrall Hill

 

לאחר הליכה של כמה קילומטרים לאורך הרכס, גולש מערבה לכיוון סיום היום העובר דרך שרידי מנזר Lianthony Priory, מהמקומות החשובים בהפצת הנצרות בימי הביניים בוולס. כאן אני מגלה שהמקום שהזמנתי ללינה הוא רק במרחק 10 ק"מ... אני מחפש כיוון ומגיע לקיוסק קטן מעבר לכביש. הגברת הנחמדה מסבירה לי איפה המקום ואיך להגיע – "תרים אגודל". פתאום אני שם לב שיש לה חדרים - Treats Campsite. אחד פנוי, בסיסי, אבל כאן. אני נשאר.

מתמקם ויוצא לסייר במנזר. בפאב המלון שנמצא במתחם המנזר העתיק והכנסיה אני אוכל ארוחת ערב משביעה של פאי דגים וצ'יפס.

 שרידי המנזר

 

היום השני - LLANTHONY TO CRICKHOWELL

16 ק"מ וכ-700 מ' עליה מצטברת

הישר מארוחת הבוקר אני מתחיל לטפס בערוץ הלח לרכס Bal Bach. כאן אני למד על השתלטות צמח מהר ההימלאיה על הצמחייה המקומית והמאבק בו. לא רק שהוא דוחק את המקומיים, הוא גם נוהג בחורף למות ובכך מאפשר סחף. מתנדבים מקומיים נאבקים בו, לא נראה שבהצלחה.

הרכס חשוף ובלתי משולט. לפי ההסבר, והמפה אני פונה שמאלה והולך עד עמוד אבנים המהווה ציון דרך.

למרות חוסר הסימון ומעט ערפל, הדרך ברורה והנוף פתוח. בהתאם לנוהל, אחרי כמה ק"מ יורד לעמק, חוצה את הנהר ומתחיל לטפס שוב דרך בתי האיכרים, עד כנסייה עתיקה ויפה מהמאה ה-14 ב- Partrishow. כאן אני אוכל קצת, מסייר בפנים ובחוץ ונח.

ציור קיר בכנסיה ועמוד האבנים

 

הדרך ממשיכה ומטפסת בחדות לעבר רכס Crug Mawr. כאן אני פוגש לראשונה במטיילים. כאשר הם שואלים אותי מה המצב, אני עונה שאני שעות מחכה שיבוא מישהו ויצלם אותי. האישה מטילה את המשימה על הגבר.

על נ"ג 550.

 

משם הדרך יורדת מטה מערבה, לעיתים מתחמקת, אבל הכיוון ברור, אם כי יש לשים לב שלא לברוח דרומה כאשר קו הרכס מתפצל. הדרכים הצרות והמוצלות יורדות בעמק, ואז עולות לקו שבין הגדרות והחומות העליונות של החלקות לבין החלק החשוף במורדות Pen Cerrig Calch. הפעם נעים על קו הגובה עד הר השולחן שמעל Crickhowell. משם גולש היום ביחד איתי לתוך העיירה.

בדרך לקריקהוול

 

תוספת קטנה של הליכה עד הצימר Park Place Guesthouse שנמצא מעבר לנהר. נזהר בגשר הצר וחולץ את הנעלים בחדר. מקום נחמד וארוחת בוקר מפנקת, אבל ראיתי בחוץ שלט למכירת המקום, כך שכדאי לבדוק מראש אם תכננתם ללון כאן. חוץ ממנו יש לא מעט אפשרויות לינה בסביבה.

אגב ארוחות בוקר: מרבית המקומות מגישים ארוחת בוקר אנגלית מסורתית, כבדה ודשנה, כולל אופציה לצמחונים כמוני. אחרי פעמיים וויתרתי והסתפקתי בדגנים וטוסטים. לא מסוגל לעכל כזו כמות של שומן על הבוקר. אבל האופציה קיימת בתכולת ה-B של ארוחת הבוקר.

 ארוחת בוקר אנגלית/וולסית מסורתית

 

היום השלישי - CRICKHOWELL TO LLANGYNIDR

19 ק"מ ו-850 מ' עלייה מצטברת

הדרך חוזרת ועולה להר, צמוד למסלול שממנו ירדתי אתמול, אבל במקביל מתחילה למשוך מערבה על הקו שמעל לחומה העליונה של חלקות הירק. הכבשים רועות גם כאן וגם שם, ומרעוליהן וצואתן שולטים בנוף. הפריחה לא מרובה, אך מדי פעם ניתן לראות פרחים. פתאום פסיונים בהמוניהם, כמו בסיפורי האחוזות והציד האנגליים. הם די עצבניים וקשה לצלם אותם. הדרך מתפתלת על התפר, ולבסוף יורדת לעמק לכיוון Cwm Du. באחד מהמעברים בכפר, אני מביט לצדדים בחיפוש הדרך. הדוור שבדיוק מגיע מכווין אותי לסימן הבא. בדרך למטה מתחיל לראשונה גשם קל, אבל מרטיב. הכפר הוא אמצע הדרך.  הגשם שולח אותי לבית הקפה הנחמד,  - Mynydd ddu tea rooms. תה ופודינג לחם מעבירים את הזמן עד שהגשם נחלש ומשיבים את הנפש, למרות שיציקת פודינג הלחם  נותנת לי תזכורת בעלייה.

ואכן שוב עולים בדרך למעלה, חולף על פני כמה בתי איכרים ומגיע חסר נשימה לרכס  Cefn Moel , ממנו יש תצפית יפה על אגם באופק. שתי גברות חולפות על פני בדהירה קלה, ואני סוטה ממסלול הבייקונס לעבר הצימר שהזמנתי.  הצימר  The Kestrel Inn  ממוקם על דרך ראשית יחסית (A479). יש מסעדה ופאב, כך שניתן לאכול שם ערב (היה טעים) וגם החדר היה נוח, אבל הוא מרוחק מעט מהמסלול וזה מסיט את ההלך מדרכו.

 על התפר בין הכפר להר

 

היום הרביעי - LLANGYNIDR TO STOREY ARMS

23 ק"מ וכ-1300 מ' עלייה מצטברת

ערב קודם בעלי המקום מסדרים לי טרמפ עם חבר ושכן, אך בבוקר הוא מבריז ובעל הצימר הנחמד מקפיץ אותי בעצמו לתחילת המסלול. מהגשר העתיק של Llangynidr הולך מעט בעיר עד התעלה והסכר, ומשם מתחילים, כרגיל, דרך החלקות והדרכים הסלולות, לעלות במשך כמה ק"מ עד אוכף הצופה על Talybont Reservoir.

 התעלה בתחילת היום הרביעי

 

קבוצת נחתים מלכותיים יושבת במעגל ומקבלת תדריך מהסמל על הניווט הצפוי. אני שמח לדבר איתם על ניווט מפה ומצפן, אבל אחרי כמה מילים הסמל מרחיק אותי בנימוס.

 מבט על המאגר

 

הדרך הולכת ברכס מעל המאגר ומעל העמק בו הוא שוכן. אני כבר בטוח בעצמי ובהבנתי את הדרך ואחרי שני ק"מ שם לב שהמשכתי בקו הגובה ולא ירדתי למטה ל- Taff Trail, מסלול נוסף שבקטע זה מתאחד עם הבייקונס. התלבטות, מבט במפות, מבט למטה ועושה מה שעשינו בניווט הראשוני בגבעות גורל - חיתוך. רק שכאן זה כולל מדרון תלול, פטל וצמחיה סבוכה, אבל זה מצליח, אני בדרך התחתונה. שמח וטוב לב אני צועד כמה קילומטרים עד המפגש עם הכביש בחניון ב- Pont Blaeny-glyn, לפני העלייה ל-Craig y Fan Ddu. רק אז אני מבין שהלכתי למעשה בדרך מקבילה. בכל מקרה, כל הדרכים הובילו לחנייה.

מנוחה ומתחילים לעלות ולעלות. כמה עצירות ואני על הרמה שעליה הולכים במהלך המחצית השנייה של היום. סוס פלאי מתבונן בי כאשר אני מסדיר נשימה. רק לרגע וחוזר ללעוס.

סוס פלאי לועס

 

עכשיו הדרך הולכת על הרמה. ההתחלה לא ברורה ומכווינה לעמוד אבנים שבו יש לפנות ימינה. המקום פופולרי לטיולים ומסעות, על הדרך עוד מטיילים וההמשך יחסית ברור.

 הדרך לאורך ה"מכתש" ועוד עמוד אבנים לפנות בו

 

הדרך הולכת עד שפת "מכתש" ומטפסת על כמה פסגות במעיין משולשים בנוף דרמטי. העלייה בשביל האבנים לפסגה הגבוהה בדרום וולס (886 מ') Pen y Fan גורמת לרגליים לרעוד ממאמץ, כפי שהובטח בספר. אך מסתבר שיש הרבה דרכים להגיע ל-Pen y Fan, כי כאשר אני מגיע למעלה אני רואה המון אדם, זקנים וטף.

 מבט מ-Pen y Fan ועל הפסגה המתוירת

 

אחרי ההליכה לבד רוב היום אני מצטרף למטיילים בדרך הנוחה יחסית ל-Storey Arms. אם אתם בטיול משפחתי, הגיעו לכאן ועלו מכיוון זה להר. מומלץ. אחרי יום ארוך, ולפני ירידה נוספת לאכסניית הנוער, אני עוצר אצל הגזלן המקועקע במגרש החנייה ומרווה את צימאוני.

ההליכה למקום הלינה היחידי בסביבה, אכסניית הנוער YHA Brecon Beacons, מוסיפה עוד שני ק"מ וקצת, אבל בירידה והטיול יפה. יש לשים לב לפנייה מהדרך הכבושה. אני מגיע בסביבות 18:00, מקבל חדר, ויש גם ארוחת ערב בסביבות 19:00 שצריך להזמין בקבלה. מקבל בורגר פלאפל וצ'יפס, סלט ועוגת שוקולד. שווה אחרי יום ארוך מאוד.

 

היום החמישי - STOREY ARMS TO CRAIG-Y-NOS

23 ק"מ ו-750 מ' עלייה מצטברת

אין ארוחות חינם, ולכן אחרי ארוחת הבוקר אני מטפס את הדרך בחזרה ל-Storey Arms, ומוסיף עוד כ-150 מ' טיפוס ליום. חוצים את הכביש מערבה ומטפסים מעל העמק שבו שוכנת האכסניה לכיוון צפון-מערב. אין סימון, אבל הדרך ברורה עד שמגיעים לקו המצוק ולגדר מעל Craig Cerrig-glisiad.  משם רואים היטב את רכסי יום האתמול.

 ה"פאנים" באופק

 

בצומת השלוחות, לאחר כשעה וחצי הליכה, אני פוגש קבוצת מטיילים שראיתי בארוחת הבוקר. מסתבר שיש דרך אחרת המגיעה מהאכסניה. טוב, בפעם הבאה. משם הדרך מושכת דרומה על רכס Fforest Fawr, על פני כמה כיפות. היום שמשי וקל למצוא את הכיוון הכללי ולבחור שביל. גולשים לאזור מיוער, דרך נביעות, קרקע בוצית ושבילי כבשים עד שער. אחרי 10 ק"מ של הליכה ללא סימון - על השער סימון שביל.

המחצית השנייה של היום היא בנוף שונה. בתחילה הדרך עוברת על דרך ישנה -  Sarn Helen - שסללו הרומאים, שרידים לכיבוש רומי בן 400 שנה בבריטניה. ליד הדרך גם אבן עומדת Maen Madoc  שמשייכים אותה לאתר קבורה נוצרי קדום. אני מצלם, זה שונה ממה שראיתי עד עתה.

 

הדרך נכנסת לאזור של גבעות קטנות ומערות הנקרא "המערה של האביב השחור" – Ogot Ftynnon Ddu National Nature Reserve. בקטע זה השביל מסומן היטב. מערות אני לא רואה, אבל חבורות של נערות ונערים שמנווטים עם תד"לי פילים על הגב אני רואה. מסתבר שזה מחנה נודד וניווט של נוער מסקוטלנד. הדרך עולה ויורדת לאורך כמה ק"מ עד שיוצאים למגרש החניה ליד מחצבת אבן ישנה.

 הגבעות הרכות

 

מכאן יורדים לעמק למטה. למזלי ולמזלן של ברכי, זוג אנגלי חביב עם שני כלבי פודל (הפודלית בהריון, אם שאלתם) חוסך לי את הקילומטר וחצי האחרונים ומציע לי טרמפ (תודה) עד הצימר Pentre Riding Stables. הוא ממוקם מצוין. קרוב מאוד לסיום הרשמי של היום ולהמשך למחרת. רק שאין מה לאכול בערב, וצריך ללכת כשני ק"מ לפאב הקרוב. אני מוותר וניזון משאריות היום ומהפירות היבשים עד ארוחת הבוקר.

 

היום השישי - CRAIG-Y-NOS TO LLANDDEUSANT

14 ק"מ ו-850 מ' עלייה מצטברת

הדרך יוצאת ממגרש חניה של פארק לא רחוק מהצימר ונעה מקביל לערוץ נחל לא רחוק מהכביש. חולפים ליד בית קברות, כנסיה ופאב וחוצים את הכביש.

מכאן מטפסים ומטפסים ומטפסים בחדות לכיוון Allt Fach. צידו המזרחי של הרכס תלול ומצוקי, ואילו לכיוון מערב יורדות השלוחות לכיוון האזור הפראי של הפארק. מתנשם ומתנשף ביחד עם עוד כמה תרמילאים אני מטפס. פתאום חולפת בקלילות אישה עם תינוק במנשא על הגב. אני מתלווה לזוג נחמד שהולך לקמפינג איפה שהוא בדרך, ואנו משוחחים במשך כמה קילומטרים. הם מספרים לי שעוד מעט יעבור מרוץ על הרכס, והגברת עם התינוק הולכת לעודד את בעלה שמתחרה. העלייה מסתיימת ואנו צועדים על הרכס. נוף לכל כיוון ולכל נפש. ואכן, הרצים חולפים על פנינו בשעטה. לא רבים, אבל נחושים. לפחות יש להם מריעים ומעודדים.

 רצים על הרכס

 

הדרך הברורה על הרכס מוליכה לכמה פסגות עד מעל לאגם Llyn y Fan Fach. האגדה מספרת על הגברת שעלתה מהאגם. במקרה הזה מדובר על חתונה עם רועה צאן. לא פלא שחזרה בחזרה למצולות, לא? בכל מקרה המראה מהרכס ומעל לאגם מרהיב. ניתן גם לעלות מהאגם לרכס בטיול קצר יותר.

 רכס Fan Hir

 

בניגוד למטיילים שיורדים חזרה לאגם, אני ממשיך צפונה, שוב לבד.  השביל מגיע, לאחר הליכה בכבישי העמק הצרים, עד אכסניית הנוער הקטנה Old Lion, אבל שם לא הצלחתי להזמין מקום. לכן אני ממתין עד שתגיע לזלי, בעלת הצימר שהזמנתי, לאסוף אותי. עד אז אני צופה באיכר האוסף חבילות שחת מהחלקה הצמודה והמשותפת עם בית קברות באמצעות הטרקטור המיושן אבל השמור.

לזלי ודרק מ- Ty Newydd מתגלים כזוג חביב ביותר והם וצמד הכלבים שלהם מאמצים אותי בחום.

 מבט על האגם והגברת הנעלמת

 

היום השביעי – זו השמינית החסרה

במהלך היום הקודם, קבלתי אזהרות ממטיילים שפגשתי. אחרי שבוע יבש, אומרים שתתחולל באזור סופה, כולל גשם, רוח וערפילים. בחוברת מוזהר המטייל לא ללכת בקטע השביעי, שהוא ללא סימון ובשטח פתוח ומסולע בחלקו, במקרה של סופה, אלא אם הוא נווט מיומן. יודע לנווט, אבל החלטתי לא לקחת סיכון. תכנית ב' לא הייתה, אבל החלטתי לצאת ולשוטט בעמק במרחב Llangadog.

 שיטוט במרחב Llangadog

 

ללא תרמיל כבד, עם מעיל ושכמיה מצאתי במפה שבילים רבים והתפניתי לצלם את הצומח והחי. נשארתי לישון לילה נוסף אצל לזלי ודרק ב- Ty Newydd.

 

היום השמיני - CARREG CENNEN CASTLE TO BETHLEHEM

16 ק"מ וכ-370 מ' עלייה מצטברת

דרק הקפיץ אותי לנקודת ההתחלה ב- Carreg Cennen Castle. לצערי לא הייתי במצודה שראיתי בתמונות, ובמבט מרחוק בערפל נדמה שהיא מרשימה. פעם הבאה.

השביל עובר היום ברובו על דרכים סלולות, יותר או פחות. בין החוות ובתי האיכרים, חוצה את החלקות הירוקות והלחות מאוד ואת שטחי הבור שביניהן. הנעלים ספוגות במים אחרי כמה דקות הליכה, ויקח להן עוד שלושה ימים להתייבש.

 הדרך עוברת בין חוות ובתי איכרים

 

בין לבין חוצים את Garn Goch, גבעה ועליה אתרים מתקופת הברזל. מבחינתי אלה אתרים מתקופת הגשם והרוח. פרצי גשם קצרים תקפו מדי פעם, אך בסך הכל לא היה נורא.

הדרכים קסומות, אך יש להיזהר - הן צרות ומדי פעם חולף רכב. הולכים, ולבסוף מגיעים לבית לחם. לפחות לשילוט שכזה. יש גם בית קברות.

 לבסוף מגיעים לבית לחם

 

עוד כמה קילומטרים, חולף בקרבת הצימר שלנתי בו יומיים, וצועד בשבע-שמיניות גאווה ברחובות Llangadog אל תחנת הרכבת. לפני היציאה לטיול בדקתי ומצאתי שיש רכבת ב-15:42. הדרך חלפה מהר יחסית ובאחת אני כבר מגיע. אולי יש רכבת קודמת? מסתבר שבצומת ציחור עוברות יותר רכבות.

 יש גם בית קברות

 

הרכבת של 15:42 היא היחידה אחרי הצהרים (בבוקר יש עוד אחת). מחליף בגדים וחוגג על טוסט במסעדה הסמוכה (והיחידה בקרבת הרכבת) - Telegraph Inn cafe. הרכבת הגיעה בזמן ואחרי שלוש החלפות וחמש שעות – הגעתי ללונדון. שימו לב - הרכבת הפרברית-יישובית שיוצאת מ- Llangadog לא עוצרת בכל התחנות שרשומות. בחלקן היא מאיטה והנהג בוחן האם יש נוסעים, אם יש – עוצר, ואם לאו - מגביר את המהירות וממשיך הלאה.

שמונה ימי טיול, שבע-שמיניות בייקונס, ירוק בעיניים, מסלול מאתגר אך אפשרי לבעלי כושר הליכה סביר. וולס הייתה נחמדה אלי.

תחנת הרכבת של Llangadog

 

תודה רבה לבעז שהתארח אצלי בבלוג וחלק איתי ואתכם את סיפור המסע שלו בוולס. מקווה שנהניתם מהנופים והחוויות שלו לפחות כמוני.

מזמינה אתכם להמשיך ולעקוב אחרי ברחבי הגלובוס, להגיב, לשתף, ולהרשם לבלוג שלי כנוסעים מתמידים.

מנצלת את ההזמדנות ומאחלת לכולכם חג שמח ושנה טובה!

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • קבוצת טיולים בראש טוב
  • Facebook
  • אינסטגרם

מתנות ממני אליכם

מסלולי טיול להורדה והדפסה

יום 4.jpg

היום לפני - מסע חובק עולם

יומן טיול "אחרי-צבא" בן 8 חודשים במדינות סקנדינביה, איסלנד, סינגפור ואוסטרליה

מסע חובק עולם

:חלומות טריים

Please reload

כל החלומות לפי נושאים:

רשימת הקריאה שלי

בלוגים שאני חוזרת וקוראת בהם