מי מכיר את האיש שבקיר - אמנות קיר בחיפה

10/01/2019

ירדתי מהאוטובוס ואני צועדת כעת במורד הרחוב, תרה בעיני אחר אחד מתבליטי הקיר שיצר גרשון קניספל לכבוד שחרור העיר חיפה. 'אפשר לצלם בבקשה?', אני שואלת את בעל חנות המצברים הנשען על המשקוף, חציו בפנים חציו בחוץ, מתחמם בשמש החורפית הנעימה. על הקיר החיצוני של חנותו ניצבת היצירה אותה אני מחפשת. 'בטח!', הוא עונה, ומיד מחזיר בשאלה: 'ומה את מחפשת כאן?', והשיחה קולחת כאילו מעצמה. הוא מספר לי איך פרצו בחורינו הגיבורים את הדרך מחיפה לעמקים בשנת תש"ח, מצביע לכאן ולשם, מתבל בסיפורים מילדותו, משבח אותי על שאני (עדיין) מתעניינת ומתבוננת מסביב 'ולא כמו כל האחרים שתמיד עם העיניים בטלפון', ומראה לי את הדבר המרתק באמת – על הבניין הסמוך עוד ניכרים סימני הירי מאז! זהו, אני את שלי עשיתי להיום. גיליתי נ.צ. חדש - היצירה אפילו במצב שימור טוב מאד, ושמעתי סיפורים מלא הטנא רב פאר.

 

שחרור חיפה עוד ניכר על הקירות (תבליט לציון שחרור חיפה | גרשון קניספל)

 

מה שפתח לי את הצ'אקרות הוא הפוסט המצויין שכתבה ינינה זסלבסקי אפק על ארכיטקטורה ואמנות סובייטית ברחובות אוזבקיסטן. היא מספרת בו על פסיפסי ענק עם מוטיבים סובייטיים המעטרים את הבניינים בערים האוזבקיות. ואני, מהיכרותי עם המקום בו אני חיה, חשבתי לעצמי שלא חייבים להגיע עד אוזבקיסטן. הרי כאן, בחיפה, גם לנו יש מכל הטוב הזה. אז יצאתי למסע קטן – בעקבות אמנות הקיר החיפאית.

 

 

מי מכיר את אמנות הקיר?

אמנות הקיר - היא אמנות המעטרת קירות מבנים. כמו אמנות הרחוב, היא מתקיימת במרחב הציבורי ומקשטת אותו. אך בשונה מאמנות הרחוב, שהביטוי הכי פופולרי ומוכר שלה הוא גרפיטי ואופייה חתרני ואפילו אנטי-ממסדי, אמנות הקיר היא אמנות ממוסדת, מוזמנת, מתוכננת, מחנכת במקרים מסויימים ואפשר אף לומר שהיא "אמנות מיושבת". ככל שהעמקתי, גיליתי כי חיפה תפסה מקום מרכזי בסצינת אמנות הקיר בישראל, שפרחה החל משנות ה- 50 ועד אמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת.

 

 אמנות קיר ואמנות רחוב חיות בשלום זו לצד זו (מימין: תבליט לציון שחרור חיפה | גרשון קניספל; משמאל: גרפיטי של EREZOO)

 

אז בואו נתחיל... בשנות ה- 50 של המאה הקודמת התייצבה מדינת ישראל מול דילמות כלכליות וחברתיות לא פשוטות, שלא רק שלא ריפו את ידיה, נראה אף שההיפך הוא הנכון. רוח אופטימית שרתה על המדינה הצעירה ששאבה את כוחה מההישגים בתחומי החיים השונים, והגבירה את תחושות הקולקטיב והממלכתיות הישראלית. תחושות אלו באו לידי ביטוי גם בסוגות האמנות השונות, ובתוכן אמנות הקיר.

 

 חברתיות, פשטות ואחדות (תחריט על שיש | גרשון קניספל)

 

אמנות הקיר בשנים אלו אופיינה במוטיבים הלקוחים מההווי הקיבוצי הסוציאליסטי, עבודת האדמה והתעשייה, קיבוץ הגלויות והפרחת השממה. הפורמט גדול המימדים שילב הן אמירה אישית והן מטרות ציבוריות דידקטיות, והשתמש בשפה של סמלים פיגורטיביים ששיקפו ערכים של חברתיות, פשטות ואחדות.

 

 עבודה והפרחת השממה (אריחי קרמיקה צבעונית | מרסל ינקו ואיצ'ה ממבוש)

 

שילובה של אמנות הקיר בתכנון הארכיטקטוני הכתיב אמנם תלות בין האמן לממסד, אך מגמה זו תאמה את רוח הדברים הכללית ואת העובדה כי חלק גדול מהאמנים ינק מזרם הריאליזם החברתי, שהתבסס ברוסיה ולאחר מכן בברית המועצות. סגנון אמנותי זה ניסה לקדם מטרות פוליטיות על ידי דימויים אוטופיים מלאי אופטימיות שתיארו את האדם העובד, החסון והשמח, ואת החברה הצופה אל העתיד. אחד הערכים שעמד לנגד עיני האמן היה השתלבותו בחברה ובקולקטיב, כמו גם הורדת האמנות ממגדל השן אל העם. אמנות הקיר סיפקה את הפורמט בו יכלו האמנים להתערות הלכה למעשה ברחוב.

 

 חסונים ושמחים (דמויות בפעילות ספורטיבית, תבליט בטון | רודא ריילינגר)

 

חלק גדול מהאמנים שיצרו בישראל היו ציירים ו/או פסלים ואמנות הקיר לא היתה עיסוקם המרכזי. הם "נשאבו" אליה מכורח המציאות. אם בתחילת הדרך סבלה אמנות הקיר לא אחת מחוסר בידע הנדרש לביצוע עבודות מונומנטליות המשתלבות בתכנון הבניין והעיר, הרי שמהר מאד נמצאו לא מעט אמנים שלמדו את התחום ואף התמחו בו. הטכניקות והחומרים בהם השתמשו היו מגוונים - החל מטכניקות "שטוחות" יחסית כמו ציור, תחריט וסגרפיטו, דרך פסיפס ועד לתבליטים ופסלי קיר מחומרים כמו קרמיקה, מתכת, עץ, זכוכית, שיש ועוד.

 

 עבודות מונומנטליות המשתלבות בתכנון העיר

(למעלה: "אתחלתא דגאולה" | ישראל רובינשטיין; למטה: תבליט לא חתום)

 

יוצאת מהמחשב אל הרחוב

במסע שלי לגילוי אמנות הקיר במרחב הציבורי של חיפה, מצאתי מעל 40 יצירות, עליהן חתומים כ- 20 אמנים ואמניות (חלקן אינו חתום). חיפשתי ברשת, אחרות דליתי מזכרון ומידע אישי, וכמה אף התגלו לי תוך כדי תנועה. בפוסט הזה איני מתיימרת להקיף את כולן. אני מבקשת לפתוח חלון מקומי ולאפשר הצצה, לגעת ולהזכיר חלק מהעבודות ומהאמנים שיצרו אותן.

עבור אלה שרוצים קצת יותר ולאוהבי הז'אנר – הכנתי מפה מפורטת עם הנקודות בהן אפשר למצוא את מרבית היצירות הקיימות כיום בעיר. למפה ולפוסט נכנסו רק יצירות על קירות חיצוניים הנגישות לקהל הרחב בכל עת (למפה נכנסו גם יצירות הנמצאות בתחנות הכרמלית, בהנחה שבמרבית שעות היום הן פתוחות לביקור). בלחיצה על כל נקודה במפה תפתח חלונית עם כתובת היצירה, צילום שלה, ופרטים כמו אמן, שנה חומר, ופרטים נוספים שהצלחתי ללקט עליה.

 

 

על תוכן העבודות למדתי לא מעט מהרשת, אך גם מהתבוננות מוקפדת ביצירה בשטח. גיליתי כי ניתן ללמוד למשל מחומר, מגודל היצירה ומסגנונה. גם חתימת האמן, השנה החרוטה עליה ולעיתים המלל שנוסף עליה, או לצידה בלוח נפרד - מוסיפים נדבכי ידע. מיקום היצירה מלמד גם הוא על חשיבות המקום או המבנה עליו בחרו להציב אותה.

את רשימת היצירות ליקטתי ממש בפינצטה, אחת-אחת. לאחר ש"הנחתי" את כל הנקודות על המפה, יצאתי לשטח – מצויידת במצלמה, מפה, דפים עם הערות שרשמתי לעצמי, ובחלק מהמפעמים מלווה בשותפי הסוד שלי. כשהגעתי, הסתבר, לאכזבתי, לא פעם שהיצירה במצב רעוע מאד, בחלק מהמקרים אף הוסרה ואינה קיימת יותר.

 

 חלק מהיצירות במצב רעוע מאד (נגנים, תבליט מתכת | מרדכי גומפל)

 

כך למשל קראתי על פסיפס בחזית בית ברחוב ווטסון עליו חתומים גרשון קניספל ותלמידי אורט. בבואי למקום התברר לי כי היצירה איננה. משיחותיי עם דיירת בבניין הבנתי כי העבודה המקורית היתה במצב שאינו ניתן לשימור ואף סיכנה את דרי הבית כאשר חלקים ממנה החלו לנשור. יצירות אחרות של קניספל שהוצעו לדיירים כחלופה לא הניחו את דעתם, ולבסוף בחרו בחברה המתמחה בעיטור מבנים שהציעה להם חלופה משלה. במקומות אחרים לא היה את מי לשאול ולא הצלחתי להתחקות אחר האמנות שנעלמה.

 

 שלושה תבליטים | גרשון קניספל

 

גרשון תעשה לי פסל

המלך הבלתי מעורער של אמנות הקיר בחיפה היה כנראה האמן גרשון קניספל. יצירותיו שולטות במרחב העירוני החיפאי גם כיום. העבודות המפורסמות והמונומנטליות ביותר הן זו המתנוססת על גשר פז ואחרת על היכל הספורט ברוממה. לצידן מספר יצירות לציון שחרור העיר חיפה, הממוקמות בנקודות ציון בהן התרחשו מפנים כאלה ואחרים בעלילה במלחמת השחרור. בעיר פזורות גם מספר עבודות אישיות יותר שיצר, כמו זו המעטרת את הכניסה למקום מגוריו בכרמל למשל.

 

 "אם ותינוקה" (גרשון קניספל | תבליט קרמיקה בכניסה לביתו)

 

קניספל היה צייר ופסל שהשתייך לזרם הריאליזם החברתי באמנות הישראלית וחלק את חייו בין ישראל וברזיל. יצירתו זכתה להכרה לאומית ובינלאומית, הוא עצמו זכה בפרסים רבים ועשרות מעבודותיו מעטרות מרחבים ציבוריים בארץ ומעבר לים.

לאמן היו יחסים מורכבים ואמביוולנטיים עם עירו, חיפה. מחד שימש כיועץ האמנותי של העירייה במשך כשלושה עשורים. מאידך טען שאין העירייה מתייחסת באופן הראוי ליצירותיו ואף תבע אותה (וזכה בתביעה) במקרה אחד. בשנים בהן שימש כיועץ אמנותי מוקמו יצירות רבות שלו ברחבי העיר, דבר שהביא עליו ביקורת שאינה מחמיאה. כנראה שדמותו הצבעונית ונטייתו לנון-קונפורמיזם יצרו סביבו לא מעט סיפורים, שלעיתים גולשים לכדי רכילות, המהדהדים ברחבי העיר עד היום. על כל פנים, עד סוף ימיו הוא הלך מחיפה וחזר אליה, וגם כיום עבודותיו ממשיכות לייפות את בנייניה.

 

 יצירות רבות של קניספל הוצבו ברחבי העיר

 

השלם גדול מסך חלקיו

הפסיפסים האוזבקיים מהפוסט של ינינה הציתו בי את הניצוץ, ובחיפה, כך מסתבר, יש לא מעט עבודות פסיפס נהדרות, רובן משומרות במצב טוב. האמן המזוהה ביותר אולי עם עבודות המוזאיקה הקירונית בישראל הוא הפסל והצייר מרדכי גומפל. הוא החל ליצור בפסיפס באמצע המאה הקודמת, לאחר שלמד שחזור פסיפסים באיטליה. את עבודותיו יצר בעבודה ידנית והשתמש באבן מקומית, מלאכת מחשבת. גומפל האמין בהשפעת האמנות על הסביבה, וכפועל יוצא מכך בשילוב של האמנות במרחב הציבורי. שתי עבודות משותפות שלו ושל זוגתו, מרים גומפל, "אברהם יורד מצריימה" ו"עקדת יצחק" מעטרות עד היום את הכניסות למעבר התת קרקעי העובר מתחת לרחוב בלפור.

 

 "אברהם יורד מצריימה" ו"עקדת יצחק" (פסיפס | מרים ומרדכי גומפל)

 

עבודות פסיפס נוספות שהשתמרו בחיפה הן מבית היוצר של ישראל רובינשטיין ושל עמנואל סלע – גם הם מהאמנים החשובים שיצרו כאן במחצית השניה של המאה ה- 20. רובינשטיין עלה ארצה כחלוץ ועסק בעבודות נדרשות כבניה וסלילת כבישים, ותוך כך החל לעסוק באמנות ובעיטור מבנים, עסק ברפאות פסיפסים עתיקים והיה מחלוצי אמני הפסיפס בארץ. אני אוהבת מאד את עבודת האריחים היפה, המוצנעת בין שני גרמי מדרגות, שיצר לזכר שמואל איצקוביץ מראשוני בוניה של שכונת הדר. שחפים לבנים על רקע טורקיז מרחפים מעל ברזיה שלא זכור לי שאי פעם יצאו ממנה מים...

 

 עבודה יפה ומוצנעת (אריחי קרמיקה מצויירים | ישראל רובינשטיין)

 

פסיפס עצום מימדים של עמנואל סלע מעטר עד היום את חזית קולנוע רון ז"ל. בבית הקולנוע הזה עוד הספקתי לראות סרטים באמצע שנות ה- 80, רגע לפני שרשתות בתי הקולנוע בקניונים סגרו על האולמות העצמאיים באופן סופי.

 

 כשלבתי הקולנוע הפרטיים היתה עדנה (פסיפס | עמנואל סלע)

 

אחת היצירות הנפלאות והמרגשות שגיליתי (בצעידתנו ב"שביל חיפה" - טרק עירוני עליו כתבתי כאן) הן שלוש מוזאיקות המעטרות כניסה לשלושה חדרי מדרגות של בניינים סמוכים. בניינים אלה נבנו על ידי שיכון עובדים בשנת 1965 עבור מורים ונקראו "מעונות המורים" א', ב', ו- ג'. כיום משמשים המבנים כבנייני מגורים רגילים.

ביצירות שובצו אבנים יחסית גדולות לאלו שאנו מכירים מפסיפסים אחרים, אשר יוצרות יחד מוטיבים מן הטבע - זוגות בעלי חיים. למרות הזמן שעבר הן משומרות במצב מעולה, אולי בשל העובדה שהן נמצאות בכניסה לחדרי מדרגות ומוגנות מפגעי מזג האוויר והזמן.

 

מוזאיקות מרגשות ושמורות היטב (מעונות המורים שיכון עובדים, ללא חתימה)

 

לרציניים בלבד: אם הגעתם לבקר במוזאיקות של מעונות המורים, אל תתעצלו והציצו פנימה גם אל חדרי המדרגות עצמם. יפתח בפניכם עולם נפלא של ארכיטקטורה מלאכת מחשבת שכבר קשה למצוא. מדרגות ספירליות יובילו את המבט שלכם למטה וגם למעלה במשושה מושלם המסתיים בחלקו העליון בחלון אור. עם חלון כזה מי בכלל צריך חשמל? ...

 

חיפה וגם... טבריה

לא פעם הבחנתי כי חיפה עצמה - משמשת כמוטיב מרכזי. דוגמא לכך אפשר לראות באחת העבודות המעניינות הנמצאת בתחנת הדלק סונול ברחוב ברוולד. האמן יושקו פינצי, בהומור נהדר, יצר תבליט שבו מרוכזים בערבוביה אחת משאבות, תחנות סונול ומשאיות דלק לצד סמלי העיר – ביניהם סמל העירייה, הרכבל המפורסם, כיפת הזהב של מקדש הבהאיים וכמובן - הים העוטף בגליו את היצירה כולה. לצערי מצב העבודה רעוע ביותר.

 

 הים עוטף בגליו את היצירה כולה (תבליט בתחנת הדלק "סונול" | יושקו פינצי)

 

גם בתבליט המתכת המצוי על בית ההסתדרות הישן בשכונת הדר, בחר האמן מרדכי גומפל לשלב את הים כמוטיב מרכזי המסמל את חיפה, לצד התעשייה, החקלאות והבניין המרמזים להסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל.

 

 ים, תעשיה, חקלאות ושושנת הרוחות (תבליט מתכת בית ההסתדרות |מרדכי גומפל)

 

אמנים נוספים בחרו לשלב נושאים חיפאיים בעבודותיהם. כך למשל בשטיח הקיר הקרמי של האמנית אהובה שרמן מופיעים מגדלור, ים וסירות. בתחתית אחת מעבודותיו של קניספל משולב המשפט: "לְרַגְלֵי הַכַּרְמֶל – גַּנֵּנוּ, וּמִנֶּגֶד לוֹ – כֹּחַל-הַיָּם" מתוך שירה של רחל המשוררת. זאת כמובן בנוסף לתבליטים שיצר במיוחד עבור ציוני הדרך לשחרור העיר חיפה שהוזכרו כבר קודם לכן.

 

 שורה משיר, סירה ומגדלור (מימין: שטיח קרמי | אהובה שרמן; משמאל: תבליט | גרשון קניספל))

 

מפתיע היה לגלות כי אחד התבליטים הצבעוניים והיפים שיצר האמן עמוס ישכיל, עניינו בכלל טבריה, או ליתר דיוק - חמי טבריה. מה לתבליט של טבריה בחיפה? יתכן וניתן לתלות את התשלובת המוזרה בכך שהעבודה נוצרה בסוף שנות החמישים, בהן עקר האמן מחיפה, בה נולד גדל וחי, ועבר להתגורר בטבריה. מיקומה של העבודה - על הדרך הראשית דאז מחיפה צפונה - מרמז אולי על כך ששימשה כ"כרזת פרסומת" או כקריאה ליוצאים מחיפה צפונה להגיע ל"אטרקציה הטבריינית".

 

פרסומת לחמי טבריה (תבליט טיח צבעוני | עמוס ישכיל)

 

אז מה חדש בחיפה?

פריחתה של אמנות הקיר, בישראל בכלל ובחיפה בפרט, לא האריכה ימים. היו לה כ- 15 שנות שיא, ולאחר מכן דעך הז'אנר. אולם דווקא בשנים האחרונות נעשו מספר פרוייקטים יפים בעיר, לא בניסיון להחזיר אמנם עטרה ליושנה, אך לפחות שניים מהם ראויים לציון בפוסט שכזה.

אחת היצירות המלבבות והצבעוניות היא פסיפס קהילתי הנקרא בשם "השלם גדול מסך חלקיו". את הפסיפס יצרו ילדי והורי "גן שיר" בהנחיית האמן אריק כלפון. כלפון הוא אמן הדפס ופסיפס המתמחה, בין השאר, בשיתוף הקהילה במיזמים אמנותיים. הוא משווה בין אבני הפסיפס המשתלבות זו בזו ויוצרות שלמות אמנותית לבין הפסיפס האנושי אשר באמצעות יצירה משותפת מוליד חוויה אנושית עמוקה. הפסיפס, לטעמו, הוא ההשתקפות האמנותית של חווית היצירה האנושית הזו.

 

 פסיפס מוליד חוויה אנושית (פסיפס | הורי וילדי גן שיר בהנחיית אריק כלפון)

 

לרציניים בלבד: מול הפסיפס "השלם גדול מסך חלקיו", מעבר לכביש, בכתובת שדרות הציונות 114 תמצאו כניסה לגן פסלים קסום, שקט ומרושת בשבילים ירוקים. בגן 29 פסלי ברונזה נהדרים של האמנית אורסולה מלבין. מהגן תזכו גם לאחת מתצפיות הנוף הנפלאות של חיפה. לא לפספס! כניסה נוספת אל גן הפסלים נמצאת ברחוב 2 בנובמבר.

 

מיזם נהדר נוסף שראוי להזכיר כאן הוא "מוזיאון ללא קירות" – מסלול אמנות בשכונת ואדי ניסנאס. במיזם, שהוקם באמצע שנות ה- 90 ומתפתח עד היום, מוצגות לקהל הרחב עבודות אמנות, כאשר רחובות השכונה משמשים כחלל תצוגה פתוח. היצירות, חלקן בתצוגת קבע ואחרות מתחלפות, עוסקות בסובלנות, קידום השיח הערבי-יהודי והרב תרבותי ובמורשת השכונה. הן ממוקמות במרחב הציבורי-שכונתי על קירות, גגות הבתים, בחצרות ובשטחים הציבוריים, אשר משמשים עבורן כמרחב מוזיאלי. באתר המיזם תמצאו את מפת המסלול עליו ממוקמות העבודות.

 

 פרט מיצירה ב"מוזיאון ללא קירות" - ואדי ניסנאס 

 

מסע הגילויים שלי נמשך על פני ימים שהתארכו לשבועות וחודשים. בכל פעם התקדמתי צעד אחד קטן קדימה. איסוף החומר, לימודו וארגונו על הדף היתה משימה מורכבת ומרתקת מאין כמוה. כך גם ההתעקשות שלי להגיע לכל נקודה בשטח, לבדוק אם היצירה עודנה קיימת ומה מצבה, וכמובן לצלם ולהנציח את כל הפרטים שאפשר ללמוד עליה מהתבוננות. עם הזמן הנדבכים נבנו זה על גבי זה וקצרה היריעה בפוסט זה מלהזכיר את כל ההרפתקאות והעבודות שפגשתי בדרך.

אם הצלחת להדליק אצלכם את הזיק ולצאת בעקבותיי ובעקבות היצירות הנפלאות – היכנסו למפה וצאו לטייל. כל העבודות שפגשתי בדרך נמצאות עליה. ולסיום - הכנתי גם סרטון קצר. מוזמנים לצפות בו ולזמזם את השיר...

 

 

כחומר רקע לכתיבת הפוסט נעזרתי רבות במקורות הבאים:

סקר אמנות הקיר בישראל

אמנות קירונית בישראל: שנות ה- 50 – המחסן של גדעון עפרת

תבליטי קיר בישראל – אמנות נכחדת (מתוך פורום היסטוריה ותיעוד, אתר "פרש")

ארכיטקטורה ואמנות סובייטית ברחובות אוזבקיסטן – אפקים מטיילים הבלוג של ינינה זסלבסקי אפק

ובשותפיי הנאמנים לדרך ולסוד – בעז, עדי וענבר

על חיפה כתבתי עוד כאן וגם כאן

 

אם אתם מכירים אמנות קיר בחיפה שאינה נמצאת על המפה שהכנתי, אודה לכם אם תכתבו לי כאן בתגובות למטה. מוזמנים להרשם לבלוג שלי ולעקוב אחרי מסעותי ברחבי הגלובוס.

 

 תחנת הכרמלית כיכר פריז (תבליט משולב בציורים | יאיר גרבוז)

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • קבוצת טיולים בראש טוב
  • Facebook
  • אינסטגרם

מתנות ממני אליכם

מסלולי טיול להורדה והדפסה

יום 4.jpg

היום לפני - מסע חובק עולם

יומן טיול "אחרי-צבא" בן 8 חודשים במדינות סקנדינביה, איסלנד, סינגפור ואוסטרליה

מסע חובק עולם

:חלומות טריים

Please reload

כל החלומות לפי נושאים:

רשימת הקריאה שלי

בלוגים שאני חוזרת וקוראת בהם