אל רומא בעקבות סטרווגנזה

21/07/2018

'שאלתי את אמא שלי איפה היינו עבדים בפעם האחרונה, והיא אמרה לי - ברומא', מספר חבר טוב לבני, וזה משיב לו: 'זה לא רומא, זה א-רומה וזה בישראל בכלל...' - אז רומא צצה על מפת התיירות שלי כשעלה הרעיון לנסוע לטיול בר מצווה בהשראת סדרת ספרי הפנטזיה "סטרווגנזה" מאת מרי הופמן. ספרים שהסעירו את דמיונו של הנער. מה זה סטרווגנזה? בגדול - סיפור על שני עולמות מקבילים שניתן לעבור ביניהם. אחד מתרחש בימינו בלונדון והשני במאה ה- 16 בטאליה המקבילה לאיטליה. האמת היא שעד עתה קשה להגיד שאני באמת מבינה, אבל כל אחד מוזמן לקרוא בספרים ולנסות את מזלו...

 

התכנית נבנתה על פי שלושה עקרונות עיקריים:

  1. עוגנים שהכתיב הנער, בהתאם למקומות בהם מתרחשת עלילת הספר.

  2. גמישות מרבית בתכנית הטיול.

  3. לקחת את הזמן באיזי. 

 זה דווקא כן רומא - ולא א-רומה

 

רומא אינה זולה, ואני, שתמיד מתעקשת להזמין לינה בצנטרום של הפיילה, בוחרת ביצור כלאיים - משהו שבין מלון לבית הארחה. Spagna Ave, שוכן במיקום מעולה במרכז העיר העתיקה. הכל במרחק הליכה, ואם בכל זאת צריך - יש 2 תחנות מטרו במרחק 5 דקות הליכה. מקום קטן ונחמד, צוות אדיב ועוזר בהכל, דוברי אנגלית טובה. החדר נקי ומסודר ועם בונוס – תקרות מצויירות! מזגן מצוין, ווי פיי מעולה ומהיר – מה צריך הבן אדם יותר מזה?

 

תקרות מצויירות בונוס

 

לרציניים בלבד: הגעה משדה התעופה פיומיצ'ינו אל העיר העתיקה בתחבורה ציבורית דורשת מעברים בין כלי תחבורה שונים ואינה זולה. מאידך, נסיעה במונית נמשכת כחצי שעה ועלותה כ- 50 יורו. העניין משתלם אם אתם יותר משני נוסעים, או למעדיפים נוחות.

 

היום הראשון – בין סמטאות, כיכרות ומזרקות

ברומא חם וצפוף. אה, כן, וגם לח. ועל ההתחלה, למרות ששני אוייבי הגדולים הם קיץ וצפיפות, אני מחליטה שזה לא מה שיהרוס לי את החוויה.

 

כבר ביומנו הראשון בעיר אנחנו מגשימים את העקרונות השני והשלישי. תכף תראו. בתכנית ליום זה – הקולוסיאום והפורום הרומאי – ללא ספק מההיי-לייטים של רומא. אנחנו יוצאים מהמלון וכל בית, כל כרכוב, כל מזרקה וכל עמוד מעוררים בנער ובנו קריאות התפעלות. אז אנחנו לוקחים את הזמן, מתגלגלים לנו מסמטה לסמטה ומפיאצה לפיאצה, עוצרים, משתהים, קוראים בספר שלנו את סיפורי המקום – מה היה כאן ומה היה שם? את מי הנציחו? איך בנו ובאיזה סגנון? לגמרי מרתק!

 רומא מלאה פינות חמד

 

הנה מזרקת טרווי היפה, שבשעת בוקר היא אפילו לא נורא מלאה. הנער מסתובב, זורק את המטבע ההכרחי ואנחנו ממשיכים.

 מזרקת טרווי - מוקדם בבוקר לא צפוף כאן

 

וכאן חנות מקסימה לצעצועי עץ. פינוקיו כוכב ראשי. פסלונים חמודים מספרים את סיפורו של הילד – מיום יצירתו כבובה, דרך הרפתקאותיו המוכרות, ועד הסוף המפתיע שאינו נכלל בשום אגדה, בו הוא מתאהב בילדה מתוקה כמוהו ומציע לה את ליבו.

 פינוקיו - סוף טוב, הכל טוב

 

זורמים עם ההמון אל ויה דל קורסו, רחוב הקניות הראשי של העיר. עם רחוב זה יצטלבו דרכינו בכל פעם מחדש בימים הבאים. כמובטח בספר שלנו, עמוד מרקוס אורליוס ניצב בפיאצה קולונה, וגם את אובליסק מונטצ'יטוריו מצאנו ניצב במקומו. פינות החמד רבות.

 

רומא היא מוזיאון פתוח אחד ענקי - את זה לא אני אמרתי, אבל לגמרי מסכימה. מתקדמים צעד-צעד וכל פעם מגלים פנינה אחרת, והכל כה קרוב ונגיש. בלי לשים לב אנחנו מוצאים את עצמנו ליד הפנתיאון. מולו ניצב מייצג מחאה נגד השלכת פסולת פלסטיק לים הגורמת לנזקים בלתי הפיכים. מעט משונה המייצג העכשווי הזה אל מול העושר והעוצמה העתיקים של המבנה. כשנצא, המיצג כבר יפוזר והמוחים יישלחו הביתה.

 מחאה מול הפנתיאון

 

בפנתיאון מצפה לנו חוויה עוצמתית בדמות מקהלה מזדמנת המסיירת בעיר שפוצחת בשירה מופלאה הממלאת את החלל האדיר. עומדים ומקשיבים. חוויה!

 

ביציאה הנער קולט מודעות פרסומת המנתבות אותנו אל מעלית הזמן – אטרקציה לא מסעירה במיוחד, אבל נחמדה ובעלת שני יתרונות ברורים – 1. סקירה היסטורית על רומא הנותנת תמונה רחבה יחסית על מה בדיוק קורה כאן; 2. מקום טוב למנוחה לרגליים באמצע יום ארוך. במקום מספר סרטים לבחירה המוקרנים בטכנולוגיית 5-D. הלכנו על The History of Rome, ועד שיתחיל התענגנו על הגלידה הראשונה שלנו בעיר.

 

קפיצה קטנה ואנחנו בפיאצה ונציה ההומה והכעורה למדי. חוצים אותה ועולים לאנדרטת הויטוריאנו. אני יכולה להבין על מה יצא זעמם של תושבי העיר עם הקמתו של המונומנט, אבל התצפית משם יפה ובהחלט שווה טיפוס קל. ישנה אפשרות לעלות אל הגג באמצעות מעלית הנמצאת בגב האנדרטה. אנחנו ויתרנו.

 התצפית מהויטוריאנו יפה

 

בשלב זה העייפות מכריעה ואנחנו מבינים שלקולוסיאום כבר לא נגיע היום (עקרון 2). לפיכך, אנחנו עושים את מה שנעשה כמעט מדי יום בטיול הזה – חוזרים למלון לשנ"צ (עקרון 3).

 

לרציניים בלבד: למלון הממוקם במרכז מספר יתרונות. כיף לקום בבוקר ולהיות מיד במרכז העניינים מבלי להיות תלויים בתחבורה ציבורית. יתרון נוסף הוא שניתן לחזור אליו בלי בעיה מכל מקום ובכל שעה משעות היום, לנוח ולהתרענן, ולצאת שוב לטייל לפנות ערב.

 

לקראת ערב נגיח שוב החוצה, למרות שמד המעלות עדיין על 30 בצל. המדרגות הספרדיות שוכנות מעבר לבלוק ואנחנו ניגשים לבדוק על מה המהומה. לא הבנו, האם תאירו את עיני? לטעמי ממש לא אתר חובה, בטח שלא שווה להגיע במיוחד. בכל אופן, אנחנו מטפסים בהן ועולים אל הפארק של וילה בורגזה.

 

פארק שיש בו חלקים ירוקים ומוצלים וגם פסלים של גדולי הרומאים והאיטלקים לדורותיהם. חלקם איבדו את הראש עם השנים, אבל רובם עדיין חיים וקיימים. הנער מתלהב, מתרוצץ מאחד לשני ומצטלם עם גיבורי ילדותו. כמה טוב לגלות מחדש שגיבוריו הם פיתגורס, ארכימדס ולאונדרו דה וינצ'י ולא סטטיק ובן אל.

 גיבורי ילדות

 

מיצינו את השיטוט בפארק, לחלקים גדולים ממנו לא הגענו. רגע לפני שאנחנו חוזרים למלון אנחנו זוכים לתצפית נפלאה עד מהממת על העיר בשעות בין ערביים.

 

היום השני – ארכיאולוגיה ועתיקות

טוב, אז היום אנחנו חייבים להגיע לקולוסיאום! הומלץ לנו להזמין כרטיסים מראש כדי לחסוך את התור העצום בכניסה. נשמע מסובך? תכף תראו שכלל לא! התלבטתי עד הרגע האחרון, כי היה ברור שלקולוסיאום ניכנס (עקרון 1), אבל החלטתי להמר ולזרום עם השמועות האומרות כי יש דרך לשמור על גמישות (עקרון 2) ולדלג על התור גם יחד.

 

לרציניים בלבד: כרטיס הכניסה לקולוסיאום כולל גם את הכניסה לפורום הרומאי. מומלץ לרכוש אותו דווקא בכניסה לפורום, שבה התור קטן בדרך כלל, וכך לזכות בדילוג על התור בכניסה לקולוסיאום. למתעקשים בכל זאת להזמין כרטיס מראש - ההזמנה מכאן

שניים במחיר אחד

 

בדרך אל הפורום שוב עוברים בויה דל קורסו המכוער ובפיאצה ונציה הבלתי אפשרית. אבל מיד לאחר הויטוריאנו, מתגלות העתיקות הרבות הפזורות במרחב. המראה של העבר הנטוע בתוככי ההווה מפעים. כבת לארכיאולוג זה וואו אמיתי! לאורך ה"טיילת" כולם מנסים להתפרנס – אלה מתאמצים למכור לך דברים שאתה לא צריך, אחרים מרימים מופעים מאולתרים. אנשי הביטחון מתרוצצים ביניהם, אך על כל אחד שהם מסלקים מהשטח, צץ אחד אחר. מרדף אין סופי משעשע שכזה.

 Somebody's watching you

 

בפורום אין תור! מצטיידים בכרטיס המשולב ונכנסים. לא יאומן אבל מסתבר שעדיין נשאר מה לחפור כאן ועדיין מגלים תגליות חדשות. כל כך חם ברומא. מזל ששער טיטוס כזה גדול ומניפת הצל שלו כה רחבה. לתחושתי לא מיצינו את הפורום בכלל, אבל החום כבד והנער נובל... ובסופו של דבר המטרה היא הקולוסיאום, אז אנחנו חולפים על פני הפורום וממשיכים הלאה.

 עדיין חופרים וחופרים וחופרים

 

מדלגים בקלילות על התור הענק בקולוסאום והופ! אנחנו בפנים. אין ספק שלמקום יש את האימפקט שלו... הגודל, העוצמה, רק לדמיין מתוך השרידים את מה שהמקום הזה הכיל פעם. אז נכון שזה אתר תיירותי פראקלאנס, אבל לא סתם הוא קנה לו את שמו. לדעתי אחד המרשימים!

מכאן נסחוב את עצמנו שפוכים מהחום לשנ"צ היומי במלון.

 חם ברומא

 

התעוררנו משנת היופי ואנחנו בדרך לביקור במקלט לחתולי רחוב נטושים. חתולי הרחוב מוצאים מסתור בין ההריסות והעתיקות הפזורות בעיר. המקלט, Largo di Torre Argentina, שוכן במערה בין שרידי מקדשים עתיקים, ועובדים בו מתנדבים המטפלים בחתולים חסרי הבית. הכניסה חופשית. אפשר להסתובב בין החתולים, לשוחח עם אנשי הצוות, להשאיר תרומה ואף לאמץ חתול.

 אמץ חתול!

 

משיחתנו עם הצוות הבנו כי חתולי הרחוב הוותיקים חופשיים לנפשם ומגיעים למרכז על פי רצונם. לעומת זאת, גורים נטושים שהובאו, מוחזקים בכלובים ומשוחררים רק תחת השגחה, שכן אין להם את המיומנויות הנדרשות בכדי לשרוד ברחוב.

המרכז הותיר על הנער חובב החתולים רושם כה רב, שדרש לחזור לשם באחד הימים הבאים.

 

מתדלקים בגלידה מעבר לכביש וצועדים כמה דקות עד נהר הטיבר. לא רחוק יש רציף ממנו ניתן לקחת שייט, האחרון להיום יוצא בקרוב. אנחנו ממהרים לכיוונו ותופסים את הסירה שלוקחת אותנו לאורך הנהר, תחת לגשרים המאסיביים.

 

הטיבר אינו מהנהרות היפים והרומנטיים שראיתי, מאידך מסביבנו מעופפים שחפים, האור מושלם, סוף סוף רוח נעימה ופשוט נעים לנו. הנער רוצה להמשיך עוד ועוד, אבל סוף היום והגענו לתחנה האחרונה, ובכל זאת צריך להשאיר גם משהו לפעם הבאה ברומא...

פשוט נעים לנו

 

יורדים סמוך לגשר Cavour והספן אומר: 'ימינה לפיאצה נאבונה, שמאלה לפיאצה פופולו'. בשתיהן טרם ביקרנו ובניגוד לנטיית ליבנו הרגילה, אנחנו פונים הפעם ימינה.

 

פיאצה נאבונה מתגלה כפנינה אמיתית. הכיכר, על שלושת מזרקותיה המרשימות, מוקפת בבתי קפה ובגלידריות, אשר כפי שהובטח בספר שלנו -  "שולחנותיהם גולשים בעליזות אל הרחוב". אמני רחוב בכל פינה. אנחנו תופסים לנו שולחן ומתיישבים לארוחה מצויינת. אחת הטובות שהיו לנו בטיול.

 גלידריה עליזה

 

מאזינים לזמרת לא מאד מוצלחת, לאחריה תופס את המקום להטוטן שאינו מלהטט אלא בקהל, ולבסוף נעצור ליד צייר שמפליא ליצור בזריזות ידיים עולמות פנטזיה בצבעים פסיכדליים. הנער מתעקש להשאר עד תום היצירה ולבסוף אף רוכש אותה.

 פיאצה נאבונה - יפה אמיתית

 

היום השלישי - אל פירנצה היפה

יום פירצה! זהו היום היחיד שהיה "סגור" בתכנית, שכן את כרטיסי הרכבת מומלץ להזמין מראש. ככל שתקדימו, הכרטיסים יהיו זולים יותר. על היום שבילינו בפירנצה כתבתי כאן - בפוסט נפרד. מוזמנים להכנס ולקרוא על החוויות שלנו משם.

 

היום הרביעי – קצת חופש מהחופש

אחרי היום הארוך בפירנצה לקחנו יום מנוחה. יצאנו מהמלון רק בשעות הצהריים המאוחרות ומיד מסתבר שהנער התעורר רעב. המשימה הראשונה שלנו, אם כן, היא לייצר שקט בקהל. מאתרים פיצרייה והגברבר הצעיר יורד על פיצה מרגריטה שלמה לארוחת בוהוריים.

 

השקט הושג. בשתיים קבענו להפגש לארוחת צהריים עם חברים המתגוררים בעיר, ובינתיים נתנהל לכיוון דרך שוק קאמפו די פיורי. בשוק שוכנים בערבוביה זה לצד זה בגדים, פירות, מזון ופיצ'יפקעס. לא מקום אסתטי במיוחד לטעמי, ולא באמת משהו לרוץ לספר לחבר'ה.

 קאמפו די פיורי - די מאכזב

 

אנחנו נפגשים ב- La Campana, מסעדה מעולה, שיתרונה הגדול הוא שלצד התפריט הרגיל, יש בה מזנון הגשה עצמית עם מנות נפלאות – בעיקר ירקות מבושלים ואפויים וגם פריטטה, שהיא הכלאה בין פשטידה לחביתה. חגיגה לצמחונים. כל מה שטעמנו מהמזנון היה נהדר! אם לא מאד רעבים אפשר להסתפק בזה, ואם כן – כדאי להזמין מנות נוספות מהתפריט, וכמובן לא לוותר על הקינוחים המעולים.

 

לרציניים בלבד: המסעדות (Ristirante) ברומא פתוחות בשעות הצהריים לארוחת צהריים, לאחר מכן נסגרות למספר שעות, ונפתחות שוב בערב לארוחת ערב. המעוניינים לשבת במסעדה, ראוי שיתכננו את עצמם בהתאם לשעות הפתיחה המאד מצומצמות. אוכל רחוב, בדרך כלל טעים וזול, ניתן לקנות במה שמכונה Bar הפתוח במהלך כל שעות היום והערב.

La Campana

 

היה טעים, אבל אם להודות על האמת, היו לנו עיניים קצת גדולות... אז בשביל להוריד קצת את האוכל, כמו שאומרים בפולניה, יצאנו לשוח על גדות הטיבר.

 

אנחנו מתקדמים לאט ברגל. הטיבר טומן בחובו הפתעות אין-ספור. לאורך גדותיו שביל נוח להליכה, יש הרוכבים בו באופניים. גם כאן יש משהו מאד לא מלוקק, קצת מחוספס ולפעמים מוזנח.

 הפתעות על גדות הטיבר

 

הנער מוציא אנרגיה. מטפס על קירות בטון, מתרוצץ אחרי שחפים מבוהלים, מזהה מקומות על פניהם חלפנו אתמול בשייט ומתמרמר מדי פעם שהוא רוצה למלון. לגיטימי. אנחנו מבטיחים לו שבסוף נגיע לשם.

 מורידים את האוכל

 

בינתיים התקדמנו כל כך עד ש"יצאנו מהמפה" שנתנו לנו במלון. טוב, זה כבר באמת רחוק, אז עלינו בגשר Matteotti וניווטנו את דרכנו חזרה עד ש"נכנסנו שוב למפה".

 

ככל שמתקרבים לאיזורי התיירות הרחובות הופכים יותר ויותר הומים. ליד תחנת המטרו Flaminio ברור לגמרי שאנחנו במקום הנכון. והנה כבר העליה לוילה בורגזה ולפנינו פיאצה פופולו.

 הרהורים של אריה

 

באחת מפינותיה של הכיכר ניכרת תכונה ערה. אנשים בלבוש צבעוני מתארגנים כנראה לקראת משהו... אנחנו יושבים וממתינים לראות מה ילד יום. ואכן, די מהר החבר'ה מתחילים לתופף. ועוד איך לתופף! איזה מופע מלהיב. עשרות תופים, תלבושות, ריקודים ותנועות שונות ומשונות. מרהיב.

 

האמת שבעיקר אני מתלהבת. הבנים די שפוכים, יושבים על ספסל בצד ומחכים, בסלבנות יש לציין, עד שדעתי תנוח מהאירוע. סיום די גרנדיוזי ליום מנוחה.

 מתופפים בכיכר

 

היום החמישי – חוזרים לאקסטרים

אז נכון שתרבות, היסטוריה, ארכיטקטורה זה חשוב ואף מהנה, אבל עדיין - מדובר בטיול בר מצווה. לפיכך, חיפשתי איזה פארק לרפואה. שיטוטיי בכתובים הביאו אותי אל שניים שהופיעו פעם אחר פעם, אך נפסלו מסיבות שונות.  

שורה בודדת, כמעט נחבאת, בספר שלנו ציינה את פארק המים Hydromnia הנמצא בפאתי רומא. שיטוט קל באתר שלהם ובינגו! היעד נבחר! אפשרויות ההגעה מעט מסורבלות ולכן אנחנו תופסים מונית בסמוך למלון. מדובר על כחצי שעה נסיעה, 25 יורו לכולנו.

 

בפארק, שלמיטב הבנתי אנו התיירים היחידים שהסתובבו בו בין המקומיים, מגוון מגלשות מים ובריכות, כולל בריכת גלים, מגלשות אקסטרים מסוגים שונים, אבובים ובקיצור – תענוגות אינספור.

 אלה המגלשות למתחילים...

 

בילינו יום שלם עד הסגירה לקראת הערב, כאשר אני מפזזת אחרי הנער, דחוסה בבגד הים שעין אדם לא שזפה ב- 30 שנה האחרונות... הנער בוחר לנו בתור התחלה את אחת האקסטרימיות, כדבריו של מורה הספורט המיתולוגי שלנו אליהו לוי (שנכנסו אחר כך לסרט הקאלט "מבצע סבתא"): 'אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט אתה מגביר'... לא נורא, יש לי את זמן העמידה בתור לשכנע את עצמי שנצא משם בחיים. משם המשכנו בלי פחד לכל השאר.

 עלינו, ירדנו, גלשנו, נרטבנו

 

עלינו, ירדנו, גלשנו – יחד ולחוד, נרטבנו והכי חשוב – מאד נהננו. המקום נקי, מתוקתק, דוכני אוכל מסוגים שונים, אנשי צוות בכל פינה מקפידים על כללי המקום ועל בטיחות, התורים למתקנים סבירים. בקיצור, מומלץ בחום, תרתי משמע.

 

את החזרה העירה עשינו באמצעות אוטובוס מס' 906. חוויה דחוסה ומפוקפקת שהיוותה כרטיס כניסה לנו, ההורים, לקבוצת הוואטסאפ היוקרתית "קבוצת שונאי ענבר". אם בכל זאת אתם אנשים אמיצים והחלטתם ללכת על זה, למרות האזהרה שלי, יש לרדת בתחנה האחרונה, ומשם לקחת את המטרו עד מרכז העיר.

 

לרציניים בלבד: בקירבת רומא עוד שני פארקים שהומלצו במספר מקומות. הראשון, Rainbow Magicland - פארק שעשועים גדול עם מגוון מתקנים לאמיצים יותר ולאמיצים פחות. השני, Zoomarine – פארק מים שבו יש מעט מגלשות יחסית והוא מתמקד בעיקר במופעים עם חיות כאלה ואחרות.

 

היום השישי והאחרון – לא עלינו לתורה כי אם לותיקן

אחרי שצלחנו את שיחות השלום עם הנער וסגרנו את קבוצת הוואטסאפ, התעוררנו מאוחר. היום מזומן לנו סיור בותיקן. מלבד הרכבת לפירנצה, זו האטרקציה היחידה שהזמנתי מראש, בעיקר בשל השתייכותה לעקרון מס' 1. חיפשתי סיור מוצלח בעברית והמלצה בקבוצת הפייסבוק המעולה, "טיולים בראש טוב", הובילה אותי אל המדריך נתי מ"הדרכים ברומא".

 

בשעת צהריים הגענו לנקודת המפגש, גלידה, תדריך ראשוני, הקראת שמות ואנחנו בפנים. אקדים ואומר שהחוויה אינה זולה כלל. היא כוללת תשלום מראש על כניסה למוזיאוני הותיקן באתר האינטרנט של המקום + תשלום נפרד עבור ההדרכה למדריך בסוף הסיור. כאן נגמרו המינוסים של הסיור הזה.

 איננו יכולים להימלט מן ההיסטוריה (א. לינקולן)

 

ונעבור לפלוסים – הסיור מרתק! הפחד הגדול שלי היה שחצי שעה והנער ממצה וכולנו נאלצים לפרוש בשיא. טעיתי. הוא נדבק למדריך, שאל שאלות, נתן תשובות והיה כולו בתוך החוויה. נתי שופע ידע בתחומים רבים ומגוונים ומעביר אותו בצורה מעניינת וחיננית. הוא קשוב לקבוצה והתרשמתי מכך שהצליח לגשר על פערי הגילאים והאמונות של האנשים שהתקבצו לקבוצה אחת מאד הטרוגנית. למרות שהבטיח לנו 3.5 שעות, הסיור גלש הרבה מעבר לזה והשעות חלפו להן ביעף.

 חדר המפות - אחד המרשימים בותיקן

 

על המקום עצמו אין צורך להכביר מילים. אחרים עשו זאת לפני וטוב ממני. באתי ללא ציפיות מיוחדות ויש סיכוי שאם הותיקן לא היה ברשימת המאסטים של הנער, לא הייתי חושבת להכנס אליו. אולי בגלל הציפיות הנמוכות - השילוב בין המראות ובין ההסברים המעניינים היו חוויה עצומה בשבילי. בדיעבד, נראה שגם אם אגיע למקום עוד עשרות פעמים, לא אוכל למצות אותו.

 ברומא התנהג כרומאי

 

החוויה הכי מרנינה שנשאר לי מהוותיקן הוא ציפור מבולבלת ומבוהלת שהצליחה לחדור פנימה והחייתה לרגע את התקרות המפעימות שריחפו מעלינו.

 ציפור מבולבלת

 

ועכשיו פיצה אחרונה, שוב חציית הטיבר, ויה דל קורסו, מזרקת טרווי המפוצצת תיירים. הנער מתעקש שגם אנחנו נזרוק את מטבע המשאלות, ואנחנו עוצרים, נדחפים בהמון, מסתובבים עם הגב ומבצעים את הפעולה הנדרשת. זהו, עכשיו אין ספק שעוד נחזור אל רומא, ואם לא לרומא - אז לפחות לארומה (ורצוי לסניף שבנמל התעופה)...

 

רומא מרתקת, מסעירה מערבלת חושים ויפהפיה. בכלל, איטליה אהובה עלי מאד! כאן תוכלו לקרוא על עוד כמה מקומות בהם טיילתי בארץ המגף:

על טיול עם חברות שעשיתי בברגמו היפה

על טיולי יום רגליים שטיילנו בדולומיטים

 

ואולי תרצו לקרוא גם:

אריוורדרצ'י רומא - רבקה קופלר מהבלוג "אוספת אוצרות"

חופשה ברומא - מיכל בן ארי מנור מהבלוג "רואה עולם"

אשליות מעבר לנהר - זיוה רען מהבלוג "שמתי לב"

48 שעות ברומא - עדי וויץ מהבלוג "מטיילים בכיפה"

 

אםאהבתם את הסיפור ואת הצילומים שלי מרומא, תרגישו חופשי להרשם לבלוג ולהמשיך לעקוב אחרי ברחבי הגלובוס. מפעם לפעם אשלח אליכם למייל חלום חדש שהגשמתי, כאן שם ובכל מקום... הפוסט הבא יוקדש כולו לפירנצה, שבה בילינו יום נפלא וארוך מאד... אני תמיד שמחה לקרוא את מה שיש לכם לכתוב לי ואתם מוזמנים להשאיר לי תגובות כאן למטה, או ליצור קשר.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • קבוצת טיולים בראש טוב
  • Facebook
  • אינסטגרם

מתנות ממני אליכם

מסלולי טיול להורדה והדפסה

יום 4.jpg

היום לפני - מסע חובק עולם

יומן טיול "אחרי-צבא" בן 8 חודשים במדינות סקנדינביה, איסלנד, סינגפור ואוסטרליה

מסע חובק עולם

:חלומות טריים

Please reload

כל החלומות לפי נושאים:

רשימת הקריאה שלי

בלוגים שאני חוזרת וקוראת בהם