אמסטרדם מקבלת את פנינו בשלכת זהובה נפלאה – עיר עם עיני ענבר. נובמבר. כבר סוף הסתיו, מריחים את תחילתו של החורף. העיר הצפונית קרה מאד, טיפונת גשומה מחשיך מוקדם ומאיר מאוחר.
זמן איכות שכזה אינו דבר של מה בכך, ואנחנו, שתי אחיות, מנצלות כל שניה. חורשות את הרחובות ומגלות פינות נסתרות יותר ופחות, נהנות מהשפע שיש לאמסטרדם להציע, מהקרירות האפרורית ובעיקר האחת מחברותה של השניה. לאמסטרדם אחזור בעתיד עוד פעמיים, האחת לבדי לגמרי, והשניה בהרכב משפחתי חלקי.
אספתי כמה התרשמויות, חוויות, צילומים וגם טיפים קטנים שאולי יעשו את הטיול הבא שלכם לאמסטרדם. המלצות, טיפים וחוויות נוספות מאמסטרדם תוכלו למצוא כאן, וגם כאן.
לאורך הרחובות
מעל הרחובות - עצים שצובעים את הרווח שבין הרחוב לשמים בצבעי זהב. מלמטה תעלות, השתקפויות, גשרונים. איזה עונג הם מספקים למתבונן. ללכת לאורך הרחובות, לצוד רגעים ופינות חמד עם העיניים, להסתכל באנשים ולא לחשוב על כלום. לצאת מוקדם בבוקר ולחזור באישון לילה. כמה קילומטרים גמענו? קשה לחשב.
טיפ הראשון, ואולי הכי מוצלח שאני יכולה לספק מהטיול הזה הוא - אל תתכננו. תנו לרגליים לקחת אתכם, כי כשהן עובדות קשה, המוח נח והלב מתרחב.
פינה יפה לשבת
ואחרי שצועדים כל כך הרבה, מה שצריך זה למצוא פינה יפה לשבת. זה פשוט, כי אמסטרדם מלאה בפינות כאלה – עם קפה או בלי קפה - צריך רק לבחור. יש בעיר איזו אסתטיקה בסיסית שפשוט עובדת, עוברת מהרחוב אליך ומפתה אותך לעצור. להרגע. לנוח ולהתבונן.
אבל הרי לא נשאיר את זה ככה, בלי אף פינה שניסינו על-אמת. אז הנה הטיפ השני: בית הקפה "ווינקל 43" (Café Winkel 43) שנמצא בפאתי השכונה הנחמדה יורדאן מגיש מכל טוב. מומלץ להזמין את פאי התפוחים המסורתי שהוא חלומי ממש!!! ולידו קפוצ'ינו ריחני וחזק. המקום מבוקש! אם יתמזל מזלכם תמצאו שולחן פנוי, אך אם לא - אל תהססו לעמוד בתור ולהמתין. זה שווה את המאמץ. הכתובת היא: Noordermarkt 43.
עיר דו-גלגלית
מעולם לא חשבתי שיש משהו מאד מעניין באופניים. בקיבוץ, מלבד שושנה שזכתה לקבל תלת-אופן, לכולם היו פחות או יותר אותן אופניים עם ארגז של תנובה קשור מאחור על הסבל, או מלפנים על הכידון. ובחיפה בין כה וכה כמעט ואף אחד לא רוכב על אופניים בשל מגבלות השטח.
והנה באמסטרדם נראה שאין אדם – ילד או בוגר, גבר או אשה או מה שזה לא יהיה – שלא רוכב על אופניים. וכולם טסים. אבל מה-זה טסים? טיפ שלישי – הזהרו מרוכבי האופניים באמסטרדם! הם מלכי הרחוב הבלתי מעורערים. מסלולי האופניים אינם (!!!!) מדרכה, וירידה אליהם משולה להתאבדות. הם מגיעים מכל הכיוונים, גם המנוגדים לכיוון התנועה, או לכיוון שממנו היית בטוח שאמורה להגיע התנועה – ולכן צריך להסתכל בשבע עיניים לכל צד לפני שחוצים. אפשרות נוספת היא לעצום עיניים, ולהתפלל. לפעמים זה עוזר.
על כל פנים, אותי הם ריתקו – הצבעים, הצורות, עם ארגז, עם סל, עם שלושה ילדים, עם שני מושבים... אחד בתוך ערמת עלי שלכת, אחר נשען על קיר מצוייר בתחריט של רמברנדט. לא הפסקתי לצלם אופניים.
אומנות, רחוב ומה שביניהם
עומדת באוטובוס בדרך משדה התעופה, דחוקה בין המון אחרים שהגיעו אף הם אל העיר בטיסות זה עתה. נפעמת מהגרפיטי ומהיצירתיות המתפרצת על הקירות וממלמלת לעצמי – לכאן אני רוצה לחזור, וגם לכאן וגם לכאן... ואיך אזכור איפה זה היה? ואיך בכלל אספיק את הכל בכמה ימים?
אמסטרדם משופעת באמנות. החל ממוזיאונים, דרך פסלים שפזורים ברחבי העיר, וכלה באומנות רחוב שמתחלפת ומשנה צורה וצבע על פני הזמן. עושר הצבעים והרעיונות המעורבבים אלו באלו - ממש מרגש.
את הריכוז הגדול ביותר של קירות מצויירים מצאנו ברחוב ספאו (Spuistraat). קשה להעביר בצילום את החוויה הכוללת, אך את חלקה אני מקווה שתפסתי. את יתר העבודה שהחבר'ה מאסמטרדם עשו שם, משאירה לכם לגלות לבד.
ואם מדברים על אומנות, רשמו לפניכם טיפ רביעי: אחד המוזיאונים המגניבים בעיר הוא מוזיאון החתולים. למרות שהוא רחוק מרשימת המאסט שיש לאמסטרדם להציע, הוא ייחודי. מדובר באוסף פרטי של יצירות אמנות שהמוטיב החוזר בהן הוא... חתולים. כרזות, פרסומות, ציורים, פסלים, ואפילו סרט. כדי להעצים את האווירה, מסתובבים להם בחדרי המוזיאון חתולים אמיתיים לגמרי. מקום קטן ומקסים, לא יקר, שנמצא במקום מרכזי ושווה בהחלט ביקור.
ילדים, נשים, גברים
בניגוד להתרשמותי מערים אירופאיות אחרות בהן טיילתי, רחובות אמסטרדם מלאים בילדים. כולם יפהפיים בלונדיניים עם פוטנציאל גדילה לגובה. חלקם דוהרים בעצמם על אופניים, אחרים בתוך ארגזי עץ שמחוברים בפרונט של אופני ההורים. יש שמתהלכים יד ביד עם הורה או חבר. וילדים, כמו שילדים - שובי לב וחופשיים.
כמו הילדים, כך גם המבוגרים – יפים, וגבוהים. ממש גבוהים! שמתי לב שכאן המבוגר האחראי הוא בדרך כלל אבא. שומרת לי בזכרון תמונה של אבא טס ברחוב על אופניים עם ארגז קדמי מלא בילדים זועקים מאושר והוא צווח משמחה ביחד איתם…
אנשים... אנשים... אנשים - עולם ומלואו. אם היה אפשר, זה מה שהייתי רוצה לעשות – להסתובב ברחובות ולצלם אנשים. אבל זה כבר לא קשור דווקא לאמסטרדם. אז קחו איתכם טיפ חמישי לדרך - אם לא תתביישו להרים מצלמה ולצלם ברחוב, סביר מאד להניח שתתפסו רגעים אנושיים קטנים ונפלאים.
הטבע נכנס אל תוך העיר
חשבתי שבעונה זו אפגוש עצים ערומים, אפורים ועצובים ולפיכך לא תכננתי לטייל בפארק העירוני. אבל רצה הגורל ובאחד הבקרים התעוררתי מוקדם, ואחרי שסוף סוף עלה היום על אמסטרדם, התגנבתי החוצה ויצאתי לסיור עצמאי בוונדלפארק (Vondelpark).
התנהלתי לאיטי ברחובות הקרים והריקים וכשהגעתי לפתחו של הפארק נעתקו המילים מפי. ומכיוון שהייתי לבד וממילא לא היה לי למי למסור מילים – פשוט התהלכתי לי שותקת ומהופנטת בין המדשאות הרחבות, האגמים הקסומים והעצים שקרנו אלי בצבעי שלכת והשתקפו במים - וכמו במראת פלאים הכפילו את עוצמת החוויה.
הטיפ השישי ממני אליכם - בביקורכם בעיר, אל תוותרו על ביקור בפארק הנהדר הזה. בסתיו הוא נפלא, אך יש לי תחושה שהוא יפה בכל עונות השנה.
אבידות ומציאות
הקטע הבא עוסק במחלקה שכל נוסע מתמיד מכיר – אבידות ומציאות.
במקרה שנקלעתם לוונדלפארק, (ואם אתם באמסטרדם וגם קראתם את הפסקה הקודמת, אז ברור שתקלעו אליו, כי הבנתם כבר שהוא מהמם) אל תפספסו את לוח המודעות שכולו קודש לאבידות ומציאות. ה"לוח" נמצא בכניסה הראשית לפארק, על יד גשר Vondelparkbrug. מדובר בכלוב רשת שמקיף גזע עץ ועליו, כנראה באופן ספונטני, התחילו לתלות דברים וחפצים שנמצאו ללא בעליהם בפארק. אז אם איבדתם מגף או פתק, מפתח או תחתית של היינקן ואפילו עלה או מקל... תוכלו למצוא אותם בדיוק שם.
כמו בסיומו של כל טיול, הגיע הזמן להפנות את המחשבות החוצה ולרקום חלומות חדשים. אמסטרדם היתה יפה וטובה ועשתה כל מה שעיר גדולה/קטנה צריכה לעשות בשביל למצוא חן. היא תשאר אצלי תמיד עיר עם עיני הענבר, עלי שלכת פזורים סביב והכל צבוע זהב.
איזה כיף שטיילתם עם אחותי ואיתי באמסטרדם הזהובה.
בפעם השניה שלי בעיר טיילתי בה בחורף ממש!! כאן כתבתי על הטיול הזה.
וכאן כתבתי על טיולים עירוניים נוספים שעשיתי ברחבי הגלובוס.
אני רוצה להמליץ לכם לקרוא גם מה שכתבו בלוגרים אחרים על אמסטרדם:
לקט אמסטרדם שכתבה מיכל בן ארי מנור מ"רואה עולם"
על מלון מיוחד באמסטרדם כתבה ציפי לוין מ"מה יש לך גברת לוין?" מבחר פוסטים על אמסטרדם שכתבה רחל לביא דגן מ"רקעתיק"
אם אהבתם את המילים ואת התמונות, אשמח אם תמשיכו לעקוב אחרי ברחבי הגלובוס. מוזמנים לשמיע את קולכם בתגובות למטה ולהרשם לבלוג כמנויים דרך קוביית ההרשמה.
