היום היה אולי היום הכי קשה בבלו. אחרי לילה קשה עם דפיקות פחים, קמנו מוקדם ויצאנו לעבר ה- Blue Gum Forest, שנמצא למטה למטה, מתחת לצוקים באזור ה- Grose Valley. הירידה היתה מאוד קשה ותלולה, וידענו שכל מדרגה שאנו יורדים נצטרך לעלות בחזרה בצהריים. וכך ירדנו וירדנו משך כשעתיים, תוך שאנו צופים בתוכים יפים ובחבורת פסיונים.

כשהגענו למטה גילינו שה- Gum הם אקליפטוסים כמו שיש לנו בנגב רק ענקיים ורובם בעלי גזע מאוד חלק וגבוה ללא ענפים. עברנו את הנחל ושוב עברנו ועשינו הפסקה והאכלנו את העורבים בתפוחים ואחר כך התחלנו לעלות. היה מתיש למדי ועשינו כמה הפסקות בדרך, אך בהחלט היה יפה ושווה את המאמץ (הגדול) שהשקענו. משם, במצב של חוסר נוזלים, נסענו למפלי ויקטוריה. שוב התלכלכה לנו המכונית מדרך העפר וכשהגענו התברר שעד למפלים יש ירידה של כחצי שעה, ושלא נדבר על העליה. לאחר התלבטות קצרה החלטנו (בהתייעצות עם שתי בחורות שפגשנו) שנרד. ושוב ירדנו וירדנו וירדנו. המפלים באמת יפים ובעיקר ה- Cascades שמעליהם. כמובן שהפעם היה יותר קשה לעלות כי כבר היינו קצת יבשים ומותשים, אך כשהגענו מיהרנו לפצות עצמנו ב- 2 ליטר קולה.

נסענו 88 ק"מ יפים מלאים בחוות וקנגרו מת אחד לצד הכביש ואנחנו ב- Bathurst. עזבנו את הבלו בעצב רב ואנחנו חונים כאן הלילה, בקמפינג 4 כוכבים, כדי להוריד את זוהמת הימים האחרונים מגופנו ובגדינו.

[על Bushwalking בבלו מאונטיינס ובפארקים נוספים באוסטרליה כתבתי כאן]