בחור צעיר, עטוף בשמיכה המגוננת עליו מפני צינת הבוקר שטרם עלה עומד לבדו על דרך עפר בחושך. 'הגעתי מרחוק' הוא אומר לנו, 'הוויז שלח אותי דרך הכניסה הדרומית של דרך נוף הכרמל. אני מוצא עצמי נוסע 4 קמ"ש, בחושך מוחלט, על דרך עפר משובשת', הוא מוסיף, 'לרגע לא הייתי בטוח אם באמת אצליח להגיע'.
4:30 בבוקר. קבוצה של 20 איש ואשה מתאספים להם לאט ובשקט בחושך מוחלט. התארגנות מהירה ואנחנו מתחילים ללכת, פנינו אל השמש העולה...
באופן סמלי, בהליכה מיוחדת ומרגשת זו, עם הפנים לשמש העולה – יצא לדרך פסטיבל הליכות ג'יין חיפה 2022. זו השנה הרביעית בה אני לוקחת חלק במיזם מעורר ההשראה הזה, וזו פעם השניה שבה נשאתי על כתפיי את הניהול, הארגון וההפקה.
אני אוהבת לשוטט בעיר. בעיר שלי חיפה, אבל גם בעיר כמושג הרבה יותר רחב. בימי חיי הקצרים יצאתי לטיולים בעשרות ערים בעולם, כל אחת מהן סיפקה חוויה שונה, אווירה אחרת וזכרונות מובחנים. ביקורים חוזרים באותה העיר מאפשרים טווח גדול יותר של גילויים, קטנים וגדולים, והעמקה של ההיכרות וההתלהבות הראשונית. מרתק בעיני לגלות מקום דרך הרגליים, דרך העיניים וגם דרך מומחים מטעם עצמם, ומטעם אחרים, למקום בו הם חיים. אולי זה מה שמשך אותי לפסטיבל הזה וגרם לי להגיד לפני שלוש שנים את ה"כן" הראשון, שממנו כבר לא היתה דרך חזרה.
"עיר היא מערכת מורכבת של ניגודים משתלבים, ויתרונה בעושר ההזדמנויות ובפוטנציאל האינסופי והמפתיע שטמונים בה", אמרה ג'יין ג'ייקובס, במילים כאלה או אחרות, ולי נותר רק להסכים איתה.
"הליכות ג'יין" נוסדו בכדי לציין את המורשת המיוחדת שהותירה אחריה ג'יין ג'ייקובס. ג'ייקובס, שהיתה עיתונאית, עורכת דעתנית ואקטיביסטית אמריקאית, הציעה התבוננות חדשה על העיר, ושינתה את האופן שבו אנו חושבים כיום על תכנון ערים. המושג המרכזי בו השתמשה היה מגוון (diversity), המתייחס למגוון העירוני באשר הוא - התושבים, אמצעי התחבורה, הבניינים, מקורות מסחר ועוד. לדעתה שכונה מגוונת מייתרת את הרכב הפרטי ומאפשרת למתגוררים בה חוויה אורבנית שלמה, בטוחה ודינמית לאורך כל שעות היממה. לדעתה, המומחים האמיתיים לעיר הם האנשים המתגוררים בה.
בספרה הביקורתי "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות" הגישה למעשה ג'ייקובס מניפסט ביקורתי על תכנון הערים המודרניסטי. היא הציגה שם מספר עקרונות שלדעתה מאפשרים סביבה אורבנית אופטימלית, בהם עירוב שימושים (מגורים, מסחר, שירותים ציבוריים) הנמצאים במרחק הליכה זה מזה, צפיפות גבוהה המאפשרת מפגש אנושי, מגוון של בניינים מסוגים שונים ובעלי ותק שונה, ותכנון המאפשר גיוון בדרכי ההליכה בין הנקודות במרחב.
מאז מותה בשנת 2006, נחגג לזכרה ולהעלאת המודעות לרעיונותיה בכל חודש מאי פסטיבל "הליכות ג'יין". באירוע, המצויין במאות ערים בעולם, מתקיימים סיורים עירוניים בהובלת אנשים מהקהילה המקומית המספרים על העיר דרך נקודת המבט המקצועית והאישית שלהם. הפסטיבל קורא לפעולה אזרחית ביקורתית, והוא מנוהל, מופק ומובל בהתנדבות מלאה, ללא תמיכה של אף גורם או גוף חיצוני.
כיאה למורשתה של ג'יין ג'ייקובס, במלאכת האוצרות של ההליכות בחיפה שמתי דגש על מגוון, כאשר המניעים המרכזיים לבחירה היו איכות ותוכן. כמו כן, חשוב היה לי לאפשר ייצוג מגוון ככל האפשר לאוכלוסיות, קהילות, שכונות ותחומי עניין המעסיקים את התושבים בעיר. מודה שבזה עלי עוד להשתפר לקראת השנה הבאה ולהגיע לייצוג יותר הולם בכל אחד מהתחומים הללו.
לאט לאט עוצבה והתגבשה תכנית גדושה, עשירה, מרתקת ומגוונת. קיימנו הליכות בטבע וברחובות העיר, עלינו וירדנו במדרגות, היו הליכות עם מבט היסטורי ואחרות שהדגישו את ההתחדשות העירונית, היו הליכות עם אופי אקטיביסטי – בעיקר בתחום איכות הסביבה והליכות שעסקו באמנות, או הביאו את סיפוריהם האישיים של מובילי ההליכה.
אחת המטרות המוצהרות והחשובות של הליכות ג'יין היא להפגיש אנשים מתוך הקהילה זה עם זה. זה קורה כמובן באופן ספונטני בקבוצה המתקבצת להליכה עצמה. אך השנה הצלחנו בחלק גדול מההליכות גם ליזום את הדבר הזה באופן מובנה. היה לנו חשוב להיפגש, לשוחח ולהכיר את האנשים שחולקים איתנו את אותה העיר ממש.
כך למשל, במסגרת ההליכה "אמנות קיר חיפאית – בין הפרטי לציבורי" שהובלתי בעצמי ועליה עוד אכתוב בהרחבה - זכינו להיפגש עם אהובה שרמן, אמנית מוערכת, יקירת העיר חיפה. היא חלקה עם משתתפי ההליכה את סיפור חייה ואת סיפורן של חלק מיצירותיה; ההליכה "חיפאיות – 90 שנה של אמנות נשית חיפאית" בהובלת זיוי ברמן זימנה לנו מפגש עם אחת האמניות המציגות בתערוכה, סנא פרח בשארה. פרח בשארה סיפרה לנו על דמויות הקרמיקה המשתלבות שהיא יוצרת ועל מקורות השראתה;
בשלוש מההליכות שהתקיימו באזור שוק תלפיות (בהובלת אדר' מיכל בר עוז, אדר' יוסי קורי וגילה זמיר) נפגשנו עם יזמים ובעלי עסקים מקומיים באזור השוק המתחדש, שהוא אחד האזורים ה"חמים" והמתעוררים בעיר כרגע; פנינה מדן הובילה את ההליכה "על החיים ועל הקומפוסט – ממטרד למשאב" שבה נערכו מפגשים עם אנשים המייצרים קומפוסט לשימוש ביתי בכוחות עצמם. הם אירחו אותנו בחצרות בתיהם וסיפרו על התהליך והתרומה שלו לשמירה על הסביבה; וכך הלאה והלאה.
אנשים פתחו בפנינו את ביתם ואת ליבם בחפץ לב, ושיתפו אותנו בסיפוריהם האישיים המיוחדים. למדנו להכיר אותם מעט, ואני חושבת שדרכם למדנו להכיר גם קצת יותר את עצמנו.
בכל שנה אני לומדת דברים חדשים שלא ידעתי שנמצאים ממש כאן מתחת לאף, לומדת להעריך מחדש את חיפה שלא מפסיקה להפתיע. מאות אנשים השתתפו ב- 33 ההליכות שהתקיימו השנה בסוף שבוע אחד. כמוני, גם הם למדו להכיר את העיר טוב יותר, להתבונן בה מפרספקטיבות שונות וגם לבחון אותה ואת התנהלותה באופן ביקורתי.
למרות עומס העבודה וכובד האחריות, אני מרגישה שהובלת המיזם הנפלא הזה באחת הערים הגדולות בישראל היא מתנה שקיבלתי. הפקה בסדר גודל זה היא אירוע מורכב ורב-זרועות, והוא לא היה קורה ללא האנשים האיכותיים והמקצועיים, מלאי הרצון שיהיה כאן טוב ויפה יותר שזכיתי לעבוד איתם. אז אנצל (גם) את הבמה הזו בכדי להודות מקרב לב לכולם.
לפני הכל תודה לכל אלה שהיו כאן לפני, ייסדו את הפסטיבל בחיפה ודאגו שימשיך לצוץ בכל חודש מאי לאורך השנים.
תודה למובילי ההליכות האלופים שהובילו סיורים משמעותיים ויצירתיים שנגעו בכולנו.
תודה לזיוה קולודני שהכניסה אותי לכל ה"בלאגן" הזה ומאז ממשיכה ללוות אותי יד-ביד לאורך הדרך.
תודה לרבקה קופלר מהבלוג "אוספת אוצרות" שעיצבה לנו השנה תכניה לעילא ולעילא!
תודה לחדוה יערי, מנהלת הליכות ג'יין תל אביב, שהיא בשבילי מגדלור ודמות לחיקוי.
תודה למלווי ההליכות שהתרוצצו ברחובות ונתנו מענה בשטח לכל עניין וסוגיה.
ואחרונים חביבים, אך לא פחות חשובים – תודה למאות המשתתפים שגדשו את רחובות העיר, נתנו בנו ובפסטיבל אמון ובחרו גם השנה לצעוד איתנו בסקרנות ברחובות חיפה ולהראות לה אהבה.
מוזמנים לקרוא את שלל ההמלצות שכתבתי בבלוג לטיול בעיר חיפה.
נתראה בפסטיבל הליכות ג'יין חיפה בשנה הבאה!!