נובמבר 2015 - המוטיב המרכזי: מוצאות השכונות זורמות לנחל הירוק
הידד!!! יש לנו מפה!!! מפה אמיתית של שביל חיפה, שרכשנו תמורת 4 ₪ טבין ותקילין בעמותת תיירות חיפה. מעבר לשרטוט תוואי השביל, המפה, המנצלת את שני עברי הדף, מכילה מידע רב ומעניין על גבהים, מרחקים, נקודות עניין ועוד ועוד. אותנו זה משמח J ואנחנו יוצאים לדרך לעבר המקטע ה- 11.
גרם מדרגות מתכת תלול וקצר מוביל אותנו מטה אל תוככי ואדי אחוזה ומרמז לנו על ההמשך, התלול לא פחות, העומד לפנינו. הדרך יפהפיה וירוקה.
גם אם אנחנו לא נותנים למי הקולחין המנוקדים בנייר טואלט ובמוצרי הגיינה נוספים המלווים אותנו לאורך השביל לקלקל לנו את המסלול, זה עדיין עצוב וחבל. לא מובן איך עיר שהתברכה במתנות טבע כל כך נפלאות, נותנת יד לזיהום ולהרס שלהן.
הצעיר שבחבורה מוביל בהתלהבות את הדרך ומנווט באמצעות המפה החדשה וסימוני השביל הירוק של החברה להגנת הטבע. הוא לוקח על עצמו את תפקיד המדריך ומכביר בהסברים על הא ועל דא, כיד הדמיון הטובה (עם דגש על דמיון...), ודי מהר מגלה ראשון את מעיין התאנה – עין ירוקה צלולה עם השתקפויות מקסימות.
המטרה הבאה שסימנו היא מציאת בית המשאבות הישן, אליו מגיעים ונכנסים פנימה, לא לפני שנרשמה החלקה אחת (על הטוסיק, לא נורא...) וכמה עקיצות של משהו (יתושים?). בפנים מלוכלך ומוזנח, או במילים אחרות הכתובות שחור על גבי אפור – "מוכטה א"...
למרות הגשם שהובטח בתחזית, היום חם ובהיר. הפסקה קלה בטעם של סתיו עם קלמנטינות קלופות להשבת רוח הלחימה – וכבר אנחנו בעליה התלולה המחזירה אותנו אל חיפה הבנויה. השמש בגב והחום קצת מעיק. אבל בקצה העליה מחכה לנו נוף נהדר לכיוון דרום-מערב ועץ גדול עם צל.
ברחוב שכטר, בתוכו אנחנו "נוחתים", בונים בתים חדשים. נראה שהדמיון של האדריכלים ושל הדיירים המיועדים עובד כאן שעות נוספות, ואנחנו מנסים לאתר את ה"בית בעיצוב עכשווי הכולל אלמנטי פלדה מובחנים" אליו מפנה אותנו הטקסט. אולי זה הבית ממול? אולי זה מימין, או זה שאחריו? כל פיגום זוכה אצלנו פתאום לעליצות בלתי מוסברת אבל כשאנחנו מגיעים לדבר האמיתי, לא נותר לנו אלא להרהר – מה בדיוק עבר בראש של מי שתכנן, בנה וגר בבית הזה?
אני מתקשה להתחבר להוויה הלאס-וגאסית הזאת, אותה פגשנו גם בשכונת דניה במקטע הקודם. הוויה שכל כך לא מתאימה בעיני לעיר הפועלים הותיקה, עיר הנמל שהולכת לישון מוקדם, שנעה על הציר בין הכרמל לים.
רחובות ויתקין, סמולנסקין, תל מאנה ורחובות נוספים עם בתים ותיקים ויפים נמוכי קומה מקיפים את המרכז הרפואי כרמל. קצת בעיות של קשב וריכוז מברברות אותנו בשבילים ומדרגות, והופ - אנחנו שם, מול המבנה המונומנטלי של בית החולים הנראה למרחוק וכל כך חריג בנוף השכונתי.
הרחובות הקטנים "שופכים" אותנו אל אחד מהרחובות ההומים והעסוקים ביותר בחיפה – רחוב חורב. הומה זה כמובן עניין יחסי, אבל אפילו בשבת ניכרת בו תנועה רבה של מכוניות ואנשים, ועסקים ובתי קפה פתוחים. וכמובן אחד מסימני ההיכר של העיר השפויה שלנו – תחבורה ציבורית הפועלת גם בשבת.
רגע לפני שאנחנו חוצים בלב ההמולה את רחוב חורב ועוברים לרחובות הקטנים והשקטים שמצידו השני, אנחנו נעצרים כמומלץ, ליד בית מספר 2 ולומדים שיעור קצר על ההיסטוריה של שכונת אחוזה ועל עברה החקלאי. אכן, כפי שכתוב, "הפיכתו של האזור לציר מסחרי הביאה לתמורות משמעותיות בחזות הבניינים במקרה הטוב, ולהרס רבים מבניינים אלה במקרה הרע".
הבתים היפים והמסוגננים הולכים ונעלמים מהנוף, ובכל פינה צצים "בנייני ת"מא 38" האיומים והנוראים. בשכונות הכרמל הותיקות זה בולט מאד וכואב לראות איך מתוכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים הפכה הארכיטקטורה הייחודית לקורבן של קבלנים ועסקנים. יש עוד לא מעט פינות חמד, אבל לצערי הן מתמעטות.
ליד בית הכנסת אליהו הנביא שברחוב סיני משתנה פתאום מזג האוויר. עננים נעים לכיווננו ומכסים את השמש. אפילו אפיקורסים כמונו נפעמים מהמראה הכמעט אלוהי שנשקף אלינו מעל גג בית הכנסת.
סיום המקטע מחזיר אותנו לציר הראשי לרחוב מוריה המתחבר בהמשך לרחוב חורב. אנחנו מסיימים עם מנות גדושות של גלידה ויוגורט ב"אמיליה" הנמצאת לא רחוק מכיכר ספר, שמסתבר ששמה הוא למעשה כיכר דוד הכהן, אבל אף אחד לא קורא לה ככה, לפחות לא החיפאים.
