אוקטובר 2016 - המוטיב המרכזי: בין סימני ההיכר של העיר
לאחר שני מקטעים די תובעניים שאופיינו בעליות לא קלות, מצפה לנו היום הליכה במורד המדרגות. היום מתחיל ב...חיפוש חניה, אתגר לא פשוט בחול המועד סוכות. תחילת המקטע סמוך למרכז הכרמל והאיזור עמוס לעייפה בתיירים ומטיילים. עושים שני סיבובים ובסופו של דבר מוצאים חניה רחוקה ומחליטים לדלג על החלק הראשון של המקטע העובר לאורך טיילת לואי ושדרות הנשיא, ולהתחיל מיד בירידה במדרגות גדרה.
אחד המאפיינים הבולטים של העיר הוא גרמי המדרגות החוצים בין השכונות ומחברים בין הרחובות העוברים במקביל לקווי הגובה של ההר. הירידה והעליה במדרגות מגלות פינות יפות הנחבאות מן העין של הנוסעים, או הולכים, ברחובות.
מרכז הכרמל מאחורינו, מפרץ חיפה לפנינו. הנוף המציץ אלינו בין הבתים ובין העצים יפה וצלול ואנחנו צועדים שמחים וטובי לב במורד.
סימני הסתיו ניכרים בדרך בדמות עלי שלכת הפזורים על הארץ. פה ושם פינות מוצלות שאפשר לעצור בהן, לשבת ולנוח, בעיקר אם בחרתם בדרך ההפוכה, העולה במעלה הרכס.
גרם מדרגות ועוד אחד, ואנו חוצים את רחוב גולומב הסואן אפילו בשבת ומגיעים אל הכרמלית, סימן היכר בולט נוסף של העיר. התחנה שליד המרכז הרפואי בני ציון סגורה, אבל אנחנו בכל מקרה לא התכוונו להיעזר בשירותיה היום, עוקפים אותה וממשיכים לרדת, הפעם לא במדרגות כי אם בשביל צר.
השביל עובר בין סמטאות מוצלות וירוקות. "בחוץ" קייצי ובהיר, אולם אנחנו צועדים בכלל בתוך אפלולית רכה, נעימה ופורחת. רשרושי טבע מקיפים אותנו – ציפורים מצייצות, "אקליפטוס ברוח שורק בלוז כנעני" – חלקת טבע קטנה בלב העיר.
והנה אנחנו "נשפכים" שוב החוצה אל האור החמים ואל עוד גרם מדרגות הלוקח אותנו עד לפאתי שכונת הדר עליון, בה עברנו במקטע השלישי.
טיפוס קצר במעלה שדרות הציונות מוביל אותנו עד מקדש הבאב – היא כיפת הזהב - עוד סמל חיפאי מוכר. אני זורקת על הכתפיים צעיף של צניעות ואנחנו נכנסים ומשוטטים בגנים הנפלאים. הילד מציין שחבל שלא כל חיפה היא גנים בהאיים, ולי לא נותר אלא להסכים עמו. הכל נקי ומטופח, אסתטי וסימטרי, עושה סדר בראש וזורה שלווה בנשמה. מקסים.
בגנים ביקרתי כבר מספר פעמים, אך היום גם המקדש פתוח לקהל הרחב, לשם טרם הזדמן לי להכנס. לא פעם שאלתי את עצמי מה יש שם מתחת לכיפה היפה? והנה, היום נגלה. התרגשות! אנו נפרדים מנעלינו, מקבלים תדרוך קצר – אסור לדבר, אסור לצלם – מתחילים להקיף את המבנה ונכנסים אל חדרון. כגודל הציפיה, כך גודל האכזבה. חדרון קטנטן עם כמה מנורות קנים ועלי ורדים פזורים סביב. וזהו. אז עכשיו סוף סוף אני יודעת מה מסתתר מתחת לכיפת הזהב המקומית...
יצאנו מהגנים והבטן מתחילה לשדר אותות. אנחנו מבטיחים לילד שכשנגיע לואדי נקנה צ'יפס, אבל בינתיים עוצרים להחליף כוחות ולנשנש פירות על חומת אבן מוצלת שמצאנו בשפרה סטריט.
שוב אנחנו בשדרות הציונות, ומשם לרחוב שבתאי לוי. חולפים על פני מוזיאון חיפה לאומנות, לא לפני שהצלחנו להכניע את השומר במאמץ ניכר שיתן לנו להכנס לשירותים מבלי לקנות כרטיס כניסה למוזיאון. משם הדרך קצרה אל ואדי ניסנאס שהוא אולי הדגל החיפאי לקיום המשותף של בני כל הדתות בחיפה. ברחוב הואדי פזורות יצירות אמנות של אמנים מכל הדתות ומעניין להסתובב ולהתבונן בהן.
הרחוב ידוע גם בזכות השוק הססגוני שבו שוכנות באסטות של פירות וירקות לצד מוצרי בשר, מאפים, מסעדות, פלאפליות ועוד מטעמים מסוגים שונים ומשונים.
כאן אנחנו נקראים לקיים את הבטחתנו ולמצוא צ'יפס לילד. מחפשים כאן, מרחרחים שם ומוצאים את המנה המובטחת בחומוס אלשאם. מוסיפים גם משאוושה וסלט ירקות וכולם מרוצים ושמחים, והעיקר – שבעים. סיבוב קטן נוסף בוואדי ושוב אנחנו חוצים את שדרות הציונות, בפעם השלישית היום (בלי גלידה).
מכאן ועד סיום הדרך בכיכר אונסקו שבתחתית הגנים הבהאיים, אנחנו צועדים בין בתי אבן מרהיבים עם חצרות מטופחות. כל בית הוא פנינה יפהפיה ואנחנו מציצים אל תוך החצרות עטויות עצי הפרי, עוצרים, מתפעלים ומצלמים. זהו, המקטע הלפני אחרון של שביל חיפה מאחורינו. עכשיו לא נותר לנו אלא לתכנן את המקטע האחרון ואת חגיגות הסיום...
