• Ora Gazit

שביל חיפה | מקטע 21: המושבה הגרמנית


מרץ 2017 - המוטיב המרכזי: סיומים וחגיגות

האמת שמאד רצינו לסיים את שביל חיפה ב- 2016, אבל מה לעשות שבחודש נובמבר פרצה השריפה בחיפה שהפכה קצת את חיינו... שנאמר "תכניות לחוד ומציאות לחוד". לפיכך, כשאנחנו מרגישים חזקים ומאוששים, פנויים רגשית לטיולים וכיופים, אם כי טרם חזרנו לביתנו האהוב – אנחנו יוצאים למקטע האחרון של שביל חיפה!

לסיום החגיגי הזמנו שוב את גיא שחר, הוגה השביל ומקימו, להצטרף אלינו, ושמחנו שקיבל את הזמנתנו. וכך, בבוקר שבת אספנו אותו ונסענו בהרכב משולש אל נקודת ההתחלה – כיכר אונסק"ו, הנמצאת בתחתית הגנים הבהאיים ובראש המושבה הגרמנית.

בתחילה טיפסנו קצת במעלה המדרגות אל הגנים עד שער, שמעבר לו הכניסה מותרת רק לבהאיים ולבעלי ויטמין P (כך מסתבר משיחה עם עוברי אורח שהצטיידו בויטמין הנכון). אנחנו מתעלקים על כמה מבקרים ומבקשים שיצלמו אותנו, בכל זאת התכנסנו לשם עניין חגיגי במיוחד. כולם מצטלמים כשמאחוריהם המקדש והגנים, אנחנו בוחרים להצטלם הפוך, לא בגלל שלקינו חלילה בנון-קונפורמיזם, אלא מהסיבה הפשוטה שהצילום בכיוון זה מורה על הכיוון ועל הדרך שלנו להיום.

משם אנו גולשים בנחת אל תוככי המושבה הגרמנית. מושבה זו, הראשונה מבין יישובי הטמפלרים בארץ ישראל, נוסדה באמצע המאה ה- 19. בתיה מאופיינים במוטיבים הגרמניים שפגשנו כבר בשביל במקטע 14 ובמקטע 17 - מרפסות, תריסי עץ, גגות רעפים ובניה איכותית באבן. האיזור עבר שיפוץ, שחזור ושיקום וכיום הוא מרכז תיירות שוקק חיים. המסעדות מלאות, קבוצות מודרכות של תיירים ישראלים ותיירים מחו"ל בכל פינה, ואנחנו מסכימים בהחלט כי הרחוב ציורי ויפהפה. בגלגול הבא אני רוצה לגור בבית טמפלרי.

משם אנחנו פונים אל רחוב מרדכי אנילביץ' שיותר דומה לסמטה מאשר לרחוב, ובו אנחנו מתלהבים במיוחד מתחנת מכבי האש המטופחת. בחצר התחנה פסלים מעניינים שאותם אנחנו רואים רק דרך הגדר, הכבאית עומדת (תודה לאל) במקומה, ועל הקולבים תלויים בסדר מופתי בגדי הכבאים, שמיתגו עצמם לאחרונה והפכו ל"לוחמי אש".

ברחובות הקטנים והשקטים אנחנו יכולים להתרשם ממיזוג סגנונות הבניה המעניין המאפיין, ולא פחות מכך – מיזוג האנשים המעניין החולפים על פנינו. האוכלוסיה בשכונה זו מערבת יהודים וערבים, עולים חדשים וישראלים ותיקים. כולם, כך נראה, חיים זה לצד זה חיי שלום.

והנה, הגענו אל רחוב המגינים הראשי. מולנו ניצב בית החולים האיטלקי היפהפה המופעל על ידי נזירות פרנציסקאניות לצד אחים ואחיות שכירים.

כאן מגיע טוויסט בעלילה, שבו במקום לפנות ימינה ולחזור אל המושבה הגרמנית, גיא מציע כי נסטה מן המסלול ונפנה דווקא שמאלה. שם, הוא מבטיח, ממתינות לנו כמה הפתעות מעניינות שלא נכנסו לתוואי השביל. ברור שלא סירבנו ולפיכך פנינו שמאלה וחצינו את הרחוב הסואן (גם בשבת).

לפני שנגיע לאטרקציה הראשונה, אנחנו חולפים שוב ברחובות שקטים וקטנים המאופיינים באדריכלות בינלאומית, רק שכאן, להבדיל ממקומות אחרים בעלי בניה דומה, הטיח המכסה את הבניין אינו חלק, אלא "סוטט" בדמות לבני אבן. כל זאת אנחנו לומדים מגיא. השיחות עמו לאורך המסלול כל כך מפרות ומעניינות וגולשות לנושאים רבים ומגוונים. תענוג גדול להסתובב עם האיש.

מכאן מתחיל מסע נקרופילי מוזר ומופלא בין בתי קברות, עתיקים יותר ועתיקים פחות. תחילה בית הקברות היהודי הישן של חיפה. במקום קבורים רבים ממייסדי העיר ובני משפחות ידועות וחשובות. הקבורה במקום נפסקה לפני קום המדינה מה שכנראה גרם לכך שהמקום "נפל בין הכסאות" ואינו מטופל על ידי שום רשות. המקום מוזנח מאד ומזכיר מעט תמונות מבתי קברות יהודיים נטושים באירופה.

צמחיית בר סבוכה, שכרגע משווה למקום מראה אביבי ופורח, מקשה על ההליכה בין הקברים, המצבות סדוקות ומלוכלכות ולעיתים אין כיתוב כלל או שהכיתוב דהוי ולא קריא. בקיץ העשבייה שתתייבש תהפוך לבית גידול אידיאלי לנחשים. סתם ניחוש שלי...

אנחנו חוצים את פסי הרכבת במעבר תת קרקעי רעוע במקצת ומגיעים לעולם אחר - "חיפה אל-עתיקה". מדובר בשכונה מוזנחת וצדדית המנותקת מהעיר הסובבת אותה ותחומה בין מסילת הרכבת ולבין הנמל. נראה כי הזמן עצר כאן מלכת. שטחים פתוחים ריקים, רחובות לא סלולים, עשבים ופרחי בר והרבה עזובה שולטים באזור. זוהי שכונה שכנראה רוב תושבי העיר לא ביקרו בה מעולם ואף לא שמעו עליה, למרות ההיסטוריה העשירה שלה. קשה להאמין, אך כאן למעשה התחילה העיר חיפה!

מדרגות היורדות אל בטן האדמה מובילות אותנו אל מערות הקבורה העתיקים מימי בית שני הנמצאות בלב חיפה אל-עתיקה. לפנינו נפתח אולם עם עמודים, סביבו פתחים מקושתים של חדרי קבורה. חשוך למטה מאד ואנחנו, שלא הצטיידנו בפנסים, משתמשים בתאורת הטלפון הנייד שלא מיטיבה יותר מדי עם המקום, אך נותנת לנו מספיק מרחב בכדי להבין עד כמה מיוחד כאן.

האתר הבא אליו פנינו מועדות הוא בית הקברות הטמפלרי, שבדומה לעמיתו היהודי יש לו אופי פרוע במקצת וטבעי, אך בשונה ממנו רואים שכאן יש יד מטפלת ומטפחת. בית הקברות מוצל ופורח ואפשר לומר שהוא ממש פסטורלי.

מעבר לגדר שוכן בית הקברות הצבאי הבריטי של חיפה. כאן קבורים חללי האימפריה הבריטית שנהרגו בשתי מלחמות העולם. לבית עלמין זה כל המאפיינים הידועים של בתי קברות דומים בארץ ובעולם – סדר מופתי, אחידות מוקפדת ומדשאות רחבות ידיים. אנחנו פוגשים כאן בחור בריטי המחפש את עברו, ואולי קצת את עצמו, ובזכות הגישה הידידותית של גיא מתפתחת לה שיחה מעניינת שבה אנחנו מגלים כי הדוד שלו לחם באיזור עזה וקבור בבאר שבע. כרגע הוא בישראל בכדי לתרום מהידע שלו בתחום התמחותו - החלקת בטון, ובעצם הדבר שהוא מחפש כרגע זה את הפאב הקרוב ואם נוכל לסייע לו למצוא אחד כזה...

אנחנו נפרדים לשלום מחברנו החדש, נוטשים את עולם המתים, וממשיכים לאורך רחוב יפו ההומה. מימיננו גדר מאויירת במוטיבים חיפאיים מקומיים, כמוה ניתן למצוא במספר מקומות בעיר. אלמנט דקורטיבי שהיה בזמנו כנראה שיא המודרנה. הליכה לאורכה מחזירה אותנו חזרה אל תוואי השביל המקורי ואל מורדות המושבה הגרמנית.

רחוב יפו חוצה את שדרות בן גוריון ואנו ממשיכים איתו, עולים במעלה המדרגות של אחד מהבתים הערביים הטיפוסיים לאיזור. הטיפוס למעלה עובר בחדר מדרגות מרהיב בעל ריצוף מאוייר מקורי וחלונות מקושתים. תענוג לעין וללב.

בסופו של הטיפוס אנו נפלטים באחת אל מרפסת ממנה נשקף מצד דרום נוף פתוח אל כל העיר חיפה ומצד צפון אל ממגורות דגון ומעבר להן אל הנמל והים. זהו מקום אידיאלי מבחינתי לקריאת הטקסט המסורתית המלווה את כל הטיול שלנו, ומספרת על הממגורות, הגרעינים, האדריכל יוסף לקארווין שתכנן את הבניין ועל משפחת הכט העשירה שהקימה את המפעל הזה.

ירדנו חזרה לרחוב, חצינו את דרך העצמאות והגענו אל תחנת הרכבת מרכז השמונה. זוהי נקודת הסיום של שביל חיפה. ככה, בלי טקסים, אבל עם הרבה חיוכים, סיימנו את 21 מקטעי השביל. חלקים גדולים מהשביל השתנו מאז שהתחלנו ללכת בו. בתים חדשים נבנו, אחרים נהרסו, חלקים נכבדים נפגעו בשריפה הגדולה שפרצה בנובמבר 2016. אזורים שינו פניהם, אך חיפה תמיד נשארת חיפה - עיר עם תחתית וגם (עם תקווה ל)עתיד.


חזרה לאינדקס מקטעי השביל


#שבילחיפה #טרקעירוני #יומןמסע #המושבההגרמנית #הטמפלרים #טיולבחיפה


מוזמנים להרשם לבלוג ולקבל למייל כל חלום חדש שמתפרסם
  • קבוצת טיולים בראש טוב
  • Facebook
  • אינסטגרם

זכויות יוצרים 2017 © חלומות שמורים  | כל הזכויות שמורות לאורה גזית