אוגוסט 2015 - המוטיב המרכזי: גגות אדומים וגני משחקים
מבט חטוף בתכנית להיום מגלה שלפנינו עליה מצטברת של יותר מ- 200 מ'. עליה המקשרת בין שני הקמפוסים האקדמיים של חיפה – תחילתה בשערי הטכניון וסופה בפאתי האוניברסיטה. הדרך מתחילה בפיוס נתיב בין קוצים ושיחים יבשים של סף הקיץ. מחפשים ומוצאים את האתר הארכיאולוגי הקטן החבוי למרגלות "קיר העורבים" הנישא מעלינו.
מכאן נכנס אל תוך שכונת רמות רמז, המתאפיינת בבתים נמוכים עם גגות אדומים. זוהי השכונה הראשונה בה התגוררנו כשהגענו מהקיבוץ לחיפה, בתחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת. פינה חמה בלב שמורה לה אצלנו. בין השבילים המוצלים החוצים את השכונה פזורות פינות חמד נעימות ויפות.
לאורך השנים עברו הבתים בשכונה שיפוצים והרחבות, וכיום רמות רמז נראית קצת כמו גיבוב של מבנים "לא מסודרים" עם בליטת משונות. עדיין, נשמר כאן האופי הכפרי והכל טובל בירק ובעיקר בצל אורנים זקנים.
היום מתלווה אלינו לדרך צעיר הבנים, הרוח החיה במשפחה, מה שמכניס להליכה בדרך ממד עליז וקופצני. די מהר אנחנו מגיעים לגן המשחקים הראשון להיום – גן בורוכוב. אם היינו שנינו לבד, כנראה שהיינו חולפים על פניו וממשיכים, אך היום אנחנו עוצרים לשעת משחק קלה.
מכאן מתחילים לתפוס גובה. כבר למדנו מההליכה בשביל שככה זה כאן – במקטע אחד מגביהים, בזה שלאחריו צועדים על שלוחה פחות או יותר באותו קו גובה, וכך לסירוגין. פה ושם יש גם ירידות...
הגן הציבורי הבא, "גן הפרטיזנים", נמצא ממש לפנינו. בליבו גן משחקים ובסמוך אנדרטה ענקית ומרשימה שעיצב האמן החיפאי גרשון קניספל [עליו הרחבתי בפוסט נפרד. קליק למעבר לקריאה]. מהכתוב אנחנו לומדים כי האנדרטה עמוסת סמלים של מאבק, הישרדות, וגבורה בזמן השואה. מתקני השעשועים קוראים לילד, ואנחנו שוב נעצרים להפסקה.
משם, בשירת "קום התנערה עם חלכה" אנחנו חוצים את רחוב האינטרנציונל ונכנסים לשכונת רמת אלון הסמוכה. מיד עם הגיענו המפה מפנה אותנו לגן ציבורי גדול נוסף, מוצל, ירוק ויפהפה – "גן חסידי אומות העולם תושבי חיפה".
במקום 18 פינות המספרות כל אחת את סיפורו של חסיד אומות עולם שהציל יהודים מידי הנאצים, וקבע את מקום מושבו בחיפה. השילוב בין האבנים המספרות את סיפורי הגבורה הבלתי נתפסים שנעשו על ידי אנשים פרטיים בימים החשוכים ההם, לבין ההמולה השמחה של ילדים המשחקים ונהנים במדשאות ובמתקני השעשועים – מרעידה את הלב ומרגשת מאד.
השביל חוצה את הגן לאורכו, ואנחנו ממשיכים הלאה, לא לפני שלוקחים עוד הפסקה הכרחית לטיפוס על כל המתקנים. בשלב זה סיימנו את החלק של השואה והגבורה של המקטע השמיני, ולפני שאנחנו יוצאים מהגן אני מסתובבת לאחור ומגלה שבשחור-לבן הוא מקבל נופך אירופאי סגרירי.
עד עכשיו עלינו יחסית מעט. יותר זגזגנו בין השכונות, פחות או יותר על אותו קו גובה. אנחנו עוברים במרכז המסחרי של רמת אלון שבו, כך מצויין בטקסט, "נוכל להתרענן". ומי אנחנו שנסרב להצעה מפתה שכזו? אז קנינו קרטיבים וקולה וטילון וחטיף בואנו... ומתודלקים אנחנו שועטים קדימה.
עכשיו התחילה העליה האמיתית!! כמה שירי דרך תמיד עוזרים להסיח את הדעת מעליה קשה ותלולה. בקצה המדרגות המובילות לרחוב הכשרת היישוב, אנחנו מסתובבים לאחור ורואים איזו דרך ארוכה עלינו עד כה, וזה עוד לא הסוף.
רחוב הכשרת הישוב הוא חלק משכונת דניה, אבל קצת אח-חורג שלה מפני שהוא נמצא בצד השני של רחוב אבא חושי התוחם את השכונה. זה רחוב שמי שאין לו מה לחפש בו – לא יכנס אליו, כי הוא לא מוביל לשום מקום. זו הפעם הראשונה שאני כאן, ואני שמחה שהגעתי ברגל. הבתים גדולים ואדומי גגות והחצרות מטופחות. האווירה פחות שמורה ופחות "חומתית" ומסוגרת משכונת דניה שמעבר לכביש.
בקצה הרחוב מחכה לנו נוף פתוח נהדר. מודה שבשלב זה אני שפוכה, אבל הילד מתעקש שנעלה את מאות המטרים האחרונים שנותרו לנו עד האוניברסיטה. הוא ואבא שלו דוהרים קדימה, אני נגררת מאחור, האוניברסיטה נעוצה לפנינו. הגענו למעלה, אנחנו מסמנים V על המטרה וחוזרים הביתה באוטובוס.
