24 שעות בתל אביב

28/01/2018

אירוע מיוחד צריך לחגוג! וכך אני מתבשרת בהפתעה שאני נוסעת לי עם בחיר ליבי ל- 24 שעות לתל אביב!! המלון מוזמן, הילד מסודר עם אחשלו הגדול, ולי רק נותר למלא את היממה הזו בתוכן. אז מה כבר אפשר להספיק ב- 24 שעות בתל אביב, שמציעה את כל הטוב שבעולם? קשה לברור מתוך השפע...

 

הקונספט של חופשה בת 24 שעות בלבד לגמרי חדש לי. יש לו ארומה של גניבה מתוקה, של "לא אכפת לי כמה עבודה יש לי – שתיקח מספר ותעמוד בתור" - וזה בדיוק הפלוס הראשון של נסיעה קצרצרה שכזו – גם אם עובדים בטירוף והימים עמוסים עד אין קץ, אפשר למצוא מרווח זמן מתאים, בלי לשרוף גשרים ובלי להשאיר נפגעים בשטח.

 

היתרון השני הוא שלא צריך לארוז כמעט כלום, כי מה כבר צריך הבנאדם ליממה אחת בודדה? אצל אחת כמוני שלא מתאפרת ולא מתגנדרת האריזה מסתיימת בכמה דברים הכרחיים + ארנק, מצלמה, טלפון נייד וספר טוב.

 

פלוס שלישי הוא שמדובר בסתם יום של חול ולא בסוף שבוע. עניין זה לא רק מעצים את תחושת הגניבה המתוקה שהזכרתי קודם, אלא נותן לחוות את המקום בהתנהלותו הרגילה, כשהכל פתוח, הילדים בבית הספר, המבוגרים (מי שלא יושב בבית קפה) יוצאים לעבודת יומם ואף אחד לא עומד וממתין לך במיוחד. פשוט משתלבים בשגרת החיים של מקום אחר, אבל בפוזה של תיירים.

 

ולבסוף, אמנם לא מדובר אפילו בחופשה, אלא בחופשונת, אבל היא מטעינה בכל כך הרבה אנרגיות חיוביות, שפשוט אסור לחשוב פעמיים. אפילו לבוס זה משתלם... אז אם עוד לא הבנתם, הרומן שלי עם מסגרת הזמן הזו שהתחיל ב"לא מבינה מה הקטע של הדבר הזה", הסתיים בהתאהבות מוחלטת.

 

אז מה הספקנו ב- 24 שעות בתל אביב?

 

16:00 בהחלטה של רגע מחליטה להשאיר את המצלמה בבית, נפרדת מהצעיר ומאחשלו הגדול ויוצאת לדרך ברכבת מחיפה לתל אביב. למרות שיום ראשון, מוותרת על קניית מקום שמור, החלטה שמסתברת בדיעבד כנבונה – את הקרון אליו עליתי מאכלסים חייל ואני. יצאנו לדרך.

17:00 כיאה לזוג נשוי (...) אנחנו מגיעים למלון כל אחד בנפרד, ועד לארוחת הערב שהזמנו מראש לוקחים את הזמן להתרגל לכל הטוב שנפל בחלקנו.

מלון רוטשילד 96, אותו בחר בתבונה רבה האיש שאיתי, ממוקם במרכז השדרה הנושאת אותו שם. מדובר במלון בוטיק קטן השוכן במבנה היסטורי יפהפה המיועד לשימור. למדתי כי המלון עוצב כמחווה לפועלו ולתרומתו של הברון דה רוטשילד לישוב העברי בארץ ישראל. עיצוב הפנים המיוחד של המלון כולל שימוש בחומרים טבעיים בלבד ויש בו איזכורים למקומות בהם פעל הברון. כך למשל התמונות התלויות בחדרים צויירו על דלתות עץ אלון כבדות שנותרו מהבניין המקורי. בציורים מוטיבים שנלקחו מצילומים המתעדים אתרים ואירועים הקשורים בפעילותו של הברון בתפר שבין המאות ה- 19 וה- 20. בחדר מונח אלבום תמונות המעוצב ברוח התקופה ההיא ובו תצלומים המלווים את סיפור מסעותיו, חמישה במספר, של הברון דה רוטשילד בארץ ישראל. אנחנו שוכבים על המיטה הרחבה, קוראים את עלילותיו ומעיינים בתמונות.

המלון אינו זול, אך מפנק מאד ומספק חוויה עשירה ומעשירה לאורחיו. החל בבחירת החומרים, דרך מוצרי הספא המעולים המיוצרים במפעל המעסיק עובדים בעלי צרכים מיוחדים וכלה בפינוקים הממתינים לאורחים - משקה welcome בכניסה, מכונת קפה ובקבוק יין בחדר ועוד.

 

19:00 מחקר מקדים בקרב חברים יודעי דבר על מסעדות צמחוניות/טבעוניות בתל אביב מוביל אותי להזמין מקום במסעדת ננוצ'קה. הליכה קצרה ברגל דרך השדרה המוארת, והגענו אל המקום הנהדר הזה, שאין לי ספק שעוד נשוב אליו. ייחודה של המסעדה הוא בטרנספורמציה שעבר האוכל הגרוזיני הבשרי לאוכל טבעוני למהדרין. כאחת שלא נוטה לעשות סיפור גדול מאוכל ואוכלת "מה שיש", הפעם ממש התרגשתי. אולי זה היה בגלל המנות הנפלאות שהוגשו לנו, אולי בגלל העיצוב הצבעוני, האקלקטי והמחייך של המסעדה, אולי בגלל השירות המצויין, או פשוט בגלל שהיה לנו כיף גדול יחד. הכל השתלב לשלמות ומכאן יוצאת המלצה חמה על המקום.

 

21:00 אנחנו יוצאים מננוצ'קה. בחוץ, כאילו מישהו חזה את יום ההולדת שלי, ממתין לי זר בלונים בוורוד ולבן. אנחנו מניחים לו וצועדים על בטן מלאה בערב התל אביבי אל עבר הבר גיורא. לכאן הגענו כדי לשמוע הרצאה של משה שי, מבכירי צלמי העיתונות בארץ.

בהרצאה מתמקד שי בספרו "אומרים שהיה פה שמח", ספר אלבומי המאגד את צילומיו בעיקר משנות ה- 80. כל מי שגדל וחי בארץ בשנים הללו יזדהה עם התמונות ודמויות המפתח בפוליטיקה, בתרבות, בספורט ובאמנות המתועדות בצילומים. ההרצאה נותנת מקום של כבוד לסיפורים שמאחורי הצילומים והמצולמים, אך נוגעת גם בנושאים אחרים כמו צילום גיאוגרפי, צילום בצבע ובשחור לבן, ובשלל סיפורים מהווי צלמי העיתונות של אותן השנים. למרות תקלות טכניות פה ושם, אנטון איש הסאונד, התאורה והפירוטכניקה לא נשבר, וגם לא אנחנו. הרצאה מעניינת, אם כי לטעמי מעט ארוכה מדי.

 

23:00 כאן אנחנו מתלבטים בין מונית לבין חזרה רגלית למלון. מנחשים מה הכריע את הכף?

 

6:00 אני מתעוררת מוקדם. סוג של הרגל מגונה שכזה. אבל היום במקום לקום ולהכין סנדביצ'ים לבית הספר, אני לוקחת את הזמן ומתפנקת לי במיטה, קוראת ספר וחושבת מחשבות אופטימיות.

 

10:00 אחרי ארוחת בוקר עשירה מגוונת ומעט יאפית (חלב שקדים בצנצנת...) אנחנו עוזבים את המלון ויוצאים לשוטט. השדרה מתעוררת לאט לאט... לאורך רחוב אלנבי בואכה נחלת בנימין החיים כבר שוקקים. בתי הקפה מלאים, החנויות פתוחות, ורק סניה מהמוסך קצת מדרדר את מצב הרוח שלי כשהוא מנסה להסביר לי מה הבעיה עם האוטו שאופסן שם אתמול, וכמה זה יעלה לנו.

 

כסא נחמד שמישהו נטש ליד פח אשפה + עמוד בטון נמוך הם הדבר הנכון בזמן הנכון במקום הנכון – כדי להתיישב ולהתאושש מספר דקות משיחת הטלפון המעצבנת מהמוסך.

 

אנחנו קונים ספר בחנות ספרים משומשים וגם חלבה במשקל בשוק הכרמל. מצלמים דברים מעניינים, קוראים שלטים על בניינים מיוחדים ומרגישים לשניונת בחו"ל.

 

12:00 השוטטות ברחובות בלי יותר מדי תכניות מקדימות היא נהדרת. אני אוהבת לשוטט כי זה תמיד משאיר פתח להפתעות, למציאת מציאות, להזדמנויות רגעיות שחומקות כאשר ממוקדים במטרה אחת מסויימת.

 

בעזרת המובאיט אנחנו מאתרים אוטובוס שיקח אותנו עכשיו אל מוזיאון ארץ ישראל. זהו מוזיאון שאני שמחה כל פעם מחדש לחזור אליו. תמיד יש שם, לצד התערוכות הקבועות, תערוכות מתחלפות מרתקות.

 

13:00 התערוכה שמעניינת אותי במיוחד הפעם היא "מחווה למיכה קירשנר", שהלך לעולמו לפני מספר חודשים. בצילום של קירשנר יש אמירה והבעת דעה, שהן מעבר לדמויות המפורסמות ששימשו בסיס לעבודתו. באמצעות הדימויים המוכרים הוא הביע את עמדותיו ואת תפיסת עולמו ביחס לנושאים פוליטיים ותרבותיים, גם אם בחלק גדול מהמקרים היו רחוקים מהקונצנזוס.

 

התערוכה נפלאה. העומק המחשבתי והיצירתי של האמן כמעט בלתי נתפסים. אפשר לחזור שוב ושוב לעבודות, להביט בהן ולמצוא משמעויות נוספות. אך בכל זאת, אני יוצאת מהתערוכה מאוכזבת מעט, מפני שביחס לרוחב היריעה של עבודתו של קירשנר היא כל כך צנועה. עכשיו אני מבינה למה התכוון המשורר כשכינה אותה "מחווה" ולא תערוכה.

 

משם אנחנו ממשיכים לשתי תערוכות נוספות –

 

התערוכה "נאום תשובה לרב חובל איטלקי" מתמקדת בעליה ב' מאיטליה בשנים 1945-1948. בתערוכה נבחנת איטליה כמקום שהפך למקלט ארעי לאלפי ניצולים יהודים. מקום המקשר בין אירופה וארץ ישראל. באמצעות תמונות, סרטי ארכיון ופריטים שונים שנותרו מאותה התקופה מוצגת פעילות ה"מארחים", הניצולים, וארגונים שונים כגון תנועות נוער, המוסד לעלייה ב' והפל"ים, על רקע מציאות של פליטות בארץ זרה.

 

התערוכה "קפריסין" מתמקדת במציאות החיים הייחודית שייצרו גולי קפריסין במחנות המעצר. הפליטים שניסו להגיע בעליה הבלתי לגאלית לארץ ישראל, נתפסו על חופיה של הארץ על ידי שלטונות המנדט הבריטי, גורשו לקפריסין והוחזקו שם במחנות מעצר בתנאים קשים. בתוך תנאים אלו הם הצליחו ליצור מארג חיים עשיר שכלל בתוכו עשייה תרבותית ויצירה אמנותית בתחומים מגוונים, וכן לקיים הכשרה מקצועית, ספורט וחינוך. בתערוכה מוצגים הדפסים, ציורים, רישומים, עבודות טקסטיל וחפצי נוי שיוצרו במחנות המעצר בעבודת יד. אמנות שנוצרה בתנאים של יש מאין, תוך שימוש בחומרים פשוטים וזמינים. חלק מן העבודות שייכות לאמנים גדולי שם שהתחילו את דרכם האמנותית כגולים בקפריסין.

 

מעניין, כי על אף ששתי התערוכות הן לכאורה תערוכות היסטוריות, יש להן הקשרים אקטואליים מאד הרלוונטיים לשאלות גורליות, כגון הגירה, פליטות, מבקשי מקלט מדיני, וארגוני סיוע. שאלות שהעולם עוסק בהן גם בימים אלה ממש.

 

16:00 מונית והליכה לא ארוכה מביאה אותנו אל תחנת הרכבת ממנה נשוב הביתה. מעט התחרטתי שלא הבאתי את המצלמה, אך גם בלעדיה - 24 שעות חלפו להן ביעף. נשמתי, נחתי, ספגתי, למדתי ו... אני מוכנה לחזור לשגרה.

איזה כיף זה לגנוב יום חופש באמצע החיים... אם גם לכם יצא לעשות את זה - מוזמנים לשתף אותי. אם לא - ממליצה בחום! כל פעם מחדש משמח אותי לשמוע את קולכם ולקרוא את תגובותיכם. מוזמנים להשאיר תגובה כאן למטה, וגם להרשם כנוסעים מתמידים לרשימת התפוצה של הבלוג ולהמשיך לעקוב אחרי במסעותיי כאן ומעבר לים.

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • קבוצת טיולים בראש טוב
  • Facebook
  • אינסטגרם

מתנות ממני אליכם

מסלולי טיול להורדה והדפסה

יום 4.jpg

היום לפני - מסע חובק עולם

יומן טיול "אחרי-צבא" בן 8 חודשים במדינות סקנדינביה, איסלנד, סינגפור ואוסטרליה

מסע חובק עולם

:חלומות טריים

Please reload

כל החלומות לפי נושאים:

רשימת הקריאה שלי

בלוגים שאני חוזרת וקוראת בהם