ספטמבר 2016 - המוטיב המרכזי: תחת מעקב צמוד בין בתי השכונה השלווה
כפי שהבטחנו, אנחנו ממשיכים ו"קופצים" ישירות מהמקטע הקודם למקטע הזה שגם הוא מישורי כקודמו. עדיין הראשון בספטמבר. עדיין הילדים בבית הספר. אנחנו כעת תחת מחלף אלנבי ובאמצעו, על הפיגומים ממש מעלינו, יושב לו אדם. סיטואציה מעניינת. אנחנו מכוונים מצלמות, אך האיש מסמן לנו בתנועות ידיים שלא נצלם. אוקיי, הבנו את המסר, הורדנו מצלמות. אך כמו שאמר צ'כוב (זה ששרת התרבות לא קראה אותו): "אקדח המופיע במערכה הראשונה..." תכף נגיע לזה.
השמש מתקדמת במסלולה והבטן נותנת את אותותיה. לפיכך אנחנו מתיישבים על ספסל מול הים בפאתי שכונת בת גלים וסועדים את ליבנו בסנדביצ'ים שהכנו מבעוד מועד. נהנים מהרוח הנעימה, מצלמים, נחים מההליכה על החוף.
הטיילת הומה למדי גם ביום חול שכזה, ונעים להלך בה. בת גלים היא השכונה היחידה בחיפה הנושקת לקו המים, ובשביל תושבי השכונה – הטיילת היא מקום מפגש ובילוי מרכזי. קירבתה לבסיס חיל הים הופכת אותה למקום אידיאלי לאימון גופני לחיילים. בניגוד לידידנו היושב לו במרום המחלף, נראה כי הם מאד מרוצים מתשומת הלב שלנו.
חלק מחוף הים כאן "סגור" במפרץ קטן, מה שיוצר מעין בריכה ללא גלים שבה משתכשכים להנאתם אנשים רבים, רובם מבוגרים. מראה מלבב עם טוויסט וינטג'י שמזכיר לי משהו מפעם, משנים אחרות.
בצידה השני של הטיילת מספר בניינים מעניינים. אנחנו מתעכבים ליד בית הרב חמאווי, מוותיקי הבתים בשכונה. הבית נטוש ומוקף גדר פרוביזורית, אך אנחנו נכנסים דרך שביל המוביל לבית סמוך בכדי להתרשם מיופיו. בעודנו עומדים ומתבוננים, מגיעים זוג צעירים ומתעניינים במעשינו. אנחנו מספרים להם על השביל והם בתמורה מספרים כי בית חמאווי שייך למשפחתם והוא עומד כנראה למכירה. מתפתחת שיחה מעניינת ואנחנו נפרדים מהם וממשיכים הלאה.
שוב על הטיילת, והפעם עוצר אותנו איש על אופניים. אנו מזהים כי מדובר באיש שישב קודם לכן על הפיגומים במחלף. לטענתו צילמנו אותו והפרענו את מנוחתו. אנחנו מבטיחים לו שאין לנו תמונות שלו ואף מציעים לו לדפדף במצלמות שלנו. הוא מאשים אותנו כי אנחנו "מאלה שיורים קרני לייזר באנשים באמצעות המצלמות שלנו" ומאיים כי יתקשר לדווח עלינו למשטרה. נו, טוב, הבנו עם מי יש לנו עסק ואנחנו משחררים אותו לעשות מה שיבחר.
משלב זה אנחנו נתונים במעקב צמוד. אנחנו ברגל, הוא, במרחק בטוח, על אופניו. כל ניידת משטרה שעוברת, אני בטוחה שאנחנו הכתובת... חוויה לא כייפית, אבל אנחנו מחליטים להתעלם ולהמשיך.
השביל נכנס כעת אל תוך השכונה השלווה המאופיינת בבתים נמוכי קומה עם חצרות גדולות ויפות.
אנחנו מסתובבים ברחובות השקטים, כמעט לבד. כולם בעבודה, או בים... הטקסט מצביע על מספר בתי טמפלרים מעניינים ומפנה אותנו אל תחנת הרוח שנותר ממנה רק החרוט הבנוי ללא הכנפיים. בהמשך אנו חולפים ליד בית חולים רמב"ם ונכנסים למכולת מקומית לקנות משקה קר שישיב את רוחנו. חם היום והרצף של שני מקטעים בתוספת המעקב של איש הלייזרים קצת מעיק פתאום. יושבים בצל שקמים גדולים על ספסל ברחובה הראשי של השכונה ונחים, אוגרים כוחות לסיים את שהתחלנו.
נראה כי האיש התייאש והניח לנו. גם המשטרה לא הגיעה. בכיכר הקרובה אנחנו פונים אל שדרות בת גלים, שכשמן כן הן – שתי שורות דקלים גבוהים המובילים הישר אל הים.
עוד מספר פיתולים וסיבובים בתוך השכונה וחזרה אל רחוב העליה השניה עד מתחת לתחנת הרכבל ולמחלף אלנבי.
